לוחם ששירת כלוחם בלבנון בשנת 1984 נתקל במחבלים במהלך פעילות מבצעית בעת שנפתחה נגד כוח צה"ל אש מקלעים כבדה. במהלך ההיתקלות הלוחם נזרק ארצה כדי להתחמק מן האש. הלוחם שלא סבל משיהוקים לפני התקרית, שב לבסיס והחל לסבול משיהוקים אשר תכיפותם הלכה וגברה בחלוף הזמן.
בחודש מרץ בשנת 1985 הלוחם הגיש עצמאית ללא סיוע של עורך דין תביעה להכרה למשרד הביטחון ולא קיבל כל הודעה רשמית על דחייתה. הוא גילה על דחיית התביעה רק כאשר הגיע למתקני משרד הביטחון לצורך בחינת התיק שלו.
במהלך העיון בתיק, הלוחם גילה כי חסר בו חומר רפואי רב ולכן העביר למשרד הביטחון תיעוד רפואי חדש ביחס אליו. רופאה פנימאית מטעם משרד הביטחון בדקה אותו וקבעה כי לא קיים קשר סיבתי בין ההפרעה שממנה הוא סובל ובין שירותו הצבאי. לפיכך, הלוחם הגיש ערעור לבית המשפט אשר קבע כי לנוכח הממצאים החדשים שלפיהם מקור השיהוקים הוא נפשי יש לבצע בחינה מחודשת של סוגיית הקשר הסיבתי.
רופאה מטעם משרד הביטחון קבעה שאין קשר סיבתי בין השיהוקים ובין השירות הצבאי
בהמשך לקביעה זו, הלוחם הגיש באמצעות עורך דין אריאל גולן בקשה להיבדק חוזרת וצירף לבקשתו חוות דעת רפואית של רופאה מטעמו. בחודש פברואר בשנת 2017 הלוחם נבדק שוב אצל רופאה מטעם משרד הביטחון אשר קבעה פעם נוספת שאין קשר סיבתי בין מצבו הנפשי ובין שירותו הצבאי.
עורך הדין אריאל גולן שייצג את הלוחם הגיש בשמו ערעור לוועדת ערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום). לדבריו, הרופאה מטעם משרד הביטחון התעלמה מהתיעוד הרפואי הרב בעניינו ומקביעות רופאיו שלפיהן בעקבות ההיתקלות הוא סובל מהפרעת דחק פוסט טראומתית.
לפניה ישירה אל משרד עורכי דין גולן ושות', לחץ/י כאן
הרופאה התעלמה מהבדיקות הרבות שהלוחם ביצע לאחר ההיתקלות
עוד נטען בערעור כי הרופאה מטעם משרד הביטחון לא התייחסה לפחדים ולחרדות שמהן הלוחם סובל לאחר ההיתקלות ובעקבותיה. עורך הדין הוסיף כי הרופאה לא נתנה כל נימוק לכך שהלוחם החל לסבול משיהוקים מיד אחרי ההיתקלות ותוך כך התעלמה מהבדיקות הרבות שביצע אשר שללו ממצאים אורגניים וחיזקו את הטענה כי המקור לנכותו הוא נפשי.
עורך הדין גולן הוסיף כי המערער סובל במשך שנים רבות משיהוקים אשר החלו בשנת 1985 מיד לאחר ההיתקלות ולכן אין הצדקה לייחס את מצבו הנפשי ואת השיהוקים לאירועים מאוחרים יותר בחייו.
המומחית לא התייחסה לחוות הדעת שקישרו בין מצבו הנפשי של הלוחם ובין שירותו הצבאי
נוסף על כך, עורך הדין גולן טען כי המומחית מטעם משרד הביטחון לא התייחסה בצורה עניינית לחוות הדעת הרפואיות מטעם מומחים בתחומי הפסיכיאטריה והנוירולוגיה אשר קישרו באופן מפורש בין מצבו הנפשי של האיש ובין השיהוקים שמהם הוא סובל. עוד צוין כי לאחר שהאיש הגיש תביעת נכות כללית לביטוח לאומי, נקבעה לו נכות בשיעור של 10% עקב תגובה חרדתית.
עוד נטען בערעור כי המומחית מטעם משרד הביטחון לא אבחנה את התגובה שאירעה ללוחם לאחר ההיתקלות ולא התייחסה לכך שהוא אושפז בעקבות השיהוקים אך לא נמצא להם כל מקור אורגני. יתרה מזאת, המומחית לא ביצעה לאיש בדיקה מקיפה לצורך בחינת הקריטריונים לקיומה של תסמונת פוסט טראומה.
עורך הדין אריאל גולן טען כי בפסיקת בתי המשפט הוכר קשר סיבתי בין מצב נפשי ובין שיהוקים והביא מספר פסקי דין לתמיכה בטענה. לגרסתו של המערער, יש להטיל את מלוא האחריות לנכותו על משרד הביטחון ולהכיר במלוא אחוזי הנכות שלו מאחר שההיתקלות שבה היה מעורב לא הוכחשה על ידי משרד הביטחון או על ידי המומחית שבדקה אותו מטעמו.
ועדת הערעורים קבעה שקיים קשר סיבתי בין השיהוקים ובין השירות הצבאי
לאחר שוועדת הערעורים בחנה את הודעות הצדדים ואת חוות הדעת של המומחה שמונה מטעמה היא החליטה לקבל את הערעור שהגיש עורך הדין אריאל גולן בשמו של הלוחם. הוועדה קבעה כי קיים קשר סיבתי מסוג גרימה בין הפרעת השיהוקים שממנה סובל האיש ובין תנאי שירותו הצבאי.
הוועדה חייבה את משרד הביטחון לשלם למערער את הוצאות המומחה הרפואי מטעמו, את חלקו בשכר טרחת המומחה מטעם הוועדה כמו גם שכר טרחת עורך דינו בסך של 7,000 שקלים.
וועדה רפואית שהתכנסה בעקבות פסק הדין קבעה ללוחם 20% נכות צמיתה.
הכתבה באדיבות אתר עורכי הדין לתביעות מול קצין התגמולים LawGuide.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.