לפני כשנה נבחר עו"ד אבי חימי לתפקיד ראש לשכת עורכי הדין, לאחר שהחליף בעמדה הבכירה את אפי נוה - שהוזז הצדה אחרי סחרחורת מטורפת של כותרות לא מחמיאות וחשד לפלילים, סקנדל שהפך את המדינה על פיה. נוה היה דומיננטי, כוחני, ידו הייתה בכל סניף של מערכת המשפט, ואילו חימי מעדיף להנהיג אחרת. היו ימים שטענו שהוא בסך הכל בובה שמנוהלת על ידי קודמו, אבל כמו באולם המשפטים, שם חימי נחשב לפרקליט פלילי בכיר, גם כאן הוא הוכיח שלא מדובר בשה תמים.
"היו חודשים שהלכנו עם ראש מושפל", הודה עו"ד חימי כשנפגשנו במשרדו. "התביישנו, זה לא הוסיף כבוד למקצוע, אבל מצד שני הרגענו. המערכת היום הרבה פחות אמוציונלית, כוחנית. בהשקפת עולמי, במעט מאוד מקרים צריך לנהוג בכוחנות, ובדרך כלל שיתוף והנעה של תהליכים הם הרבה יותר יעילים. יחד עם זאת, צריך לדעת ששום פראייר לא יושב פה. תראה, לא ראוי ולא אנושי שאתייחס לקודמי, הוא נמצא כעת בתקופה קשה ומורכבת. יש דברים טובים שעשה והרבה דברים שנבדקים".
הוא עדיין מושך בחוטי הלשכה?
"אין בזה ניצוץ או גרגיר של אמת. כל כך משולל בסיס, והאמת שהוא גם לא ניסה לדבר איתי על משהו או מישהו".
בדרך לתפקיד היו"ר היה לך קרב בחירות מלוכלך במיוחד עם עו"ד ציון אמיר.
"לפני הבחירות אני וציון היינו חברים במשך 30 שנים, הופענו יחד בתיקים. לפני ההצבעה שאלו את שנינו שאלה זהה: 'האם יש קווי דמיון ביניכם?'. אמרתי שברור שכן, ואילו הוא ענה שאין אפילו אחד. אנחנו היום חברים".
איך אפשר, אחרי כל הלכלוכים?
"יש לי מעט מאוד אויבים בחיים, ואני גם אומר את זה לעורכי הדין במשרד: 'תגיעו לעימות עם פרקליט רק אם הוא רשע וטיפש, כי אז אפשר לנצח. אין טעם לאמץ יריבים כשאתם הולכים להפסיד'. תחשוב אתה עם כמה אנשים אתה רב, ארבעה? חמישה? עם רובם אתה סבבה, אז למה אצלי זה צריך להיות שונה? אני וציון שותים קפה ומדברים על המקצוע".
ח"כ אוסנת מארק מהליכוד אמרה שצריכים לפרק את הלשכה.
"זה רק אומר שאני עושה דברים טובים. יש כ־87 אלף עורכי דין רשומים, כ־70 אלף מהם מתפקדים. זו עוצמה. אנחנו נוטלים חלק בכל הצעות החוק, בוועדות הכנסת, בתהליכי חקיקה. בכל נושא חברתי וגילדאי אנחנו שם, אז למה לפרק? לפעמים אומרים שצריך לסגור את הסוכנות היהודית, את זה אני אולי יכול להבין, כי המדינה משקיעה שם כסף. לשכת עורכי הדין זה גוף שמממן את עצמו, יש לנו חטיבה חברתית שאראה לך מה היא עשתה בתקופת הקורונה, מאות מתנדבים. אז למי אני עושה רע? זה בגלל שאני מדבר על קול אוניברסלי, לא פוליטי? נמאס לי מהשיח של ימין ושמאל. זה שיח רדוד, חסר משמעות. שיח של פוליטיקאים שאני לא נמצא בו".
אתה מרגיש שהכל פוליטי?
"איבדנו את האחריות והיכולת להקשיב האחד לשני. להיות מנוגדים בדעות, אבל עדיין לחיות ביחד. כשאני מתראיין אצלך, אני מת מפחד להגיד אמירה כזו או אחרת, כי ישר יקטלגו אותי לימין או שמאל. כראש לשכת עורכי הדין אני לא מרגיש שיש לי סמכות או רצון להוביל את הלשכה לעשייה פוליטית, או לזיהוי. מה שמנחה אותי אלה הערכים האוניברסליים. אז עשו תרגילי חקירה לא הוגנים לשאול אלוביץ' וביצעו פעולות לא הוגנות בחקירת עוזרי ראש הממשלה. הלשכה פעלה כדי לשמור על זכויות הנחקרים ומיד קיבלתי כותרות 'אבי חימי הצטרף לצוות הייצוג של נתניהו'. זה לא קשור לביבי, זה קשור לזכויות היסוד של כל אדם בחברה.
"חכה, אחרי כמה חודשים הפכתי לשמאלני, כי לוועדה לבחירת שופטים נבחר עו"ד ערבי, שייצג את הלשכה. איבדנו את דרך הביניים שהיא שקילת השיקולים הרלוונטיים בכל סוגיה. יש לי ביקורת על מערכת המשפט, משום שכל גוף גדול וכל איש הוא לא חסין מטעויות. במשך שנים המערכת הייתה מאותרגת, וכשאתה כזה, אתה לפעמים מנכס לעצמך יכולות וכוחות ולא בטוח שזה דבר טוב. בכלל עדיף לאדם, בכל תפקיד, להיות בחשש ובהבנה שהוא לא נמשח בשמן. אבל מה שקורה היום, אותה הצעה לוועדה פרלמנטרית לחקירת שופטי העליון. נוצר מצב שלקוחות בהליכים פליליים אומרים 'אני לא מאמין למערכת. תראה מה עשו להוא'. למה שמחר יקיימו גזר דין של בית משפט? האמון התערער כי 'הפרקליטות מושחתת', 'בתי המשפט מושחתים', 'המשטרה מושחתת', ובלי שלטון החוק מה יש לנו פה, מי ישמור?".
אז צריך לבקר, או שלא?
"הפוליטיקאים שלנו גם לא יודעים מה לדרוש. אתן לך דוגמה, שר המשפטים חתם על יציאתן של תקנות סדר הדין האזרחי החל מ־1 בינואר. פוליטיקאים מימין מדברים כל הזמן על אקטיביזם שיפוטי, זה מה שמעניין אותם. כעת עושים רביזיה בעולם המשפט האזרחי שמשפיעה על כל אזרח ומשנה פרוצדורות שפוגעות בזכויות מהותיות.
"שר המשפטים חותם על תקנות שבהן הוא מעניק כוח כמעט בלתי מוגבל למערכת המשפט, ואילו הם הולכים על הקצפת: פה מינוי, שם פרקליט מדינה. הלו, מבצעים לכם רביזיה מול העיניים, אבל בשביל להבין צריך לרדת לפרטים, ואנחנו לא מדינה של פרטים, אלא של כותרות. אני נלחם עכשיו באותן תקנות מול השר ומול נשיאת בית המשפט העליון, והם לא אוהבים את זה, אבל תפקידי הוא להבהיר להם שאני לא עובד אצל אף אחד. אני מתנדב ונלחם על מה שאני מאמין בו. באותה מידה שאני נלחם, אני אקדש את מערכת המשפט ואגן בגופי על בית המשפט העליון, שהוא היהלום שבכתר".
איך תגן? פסקת ההתגברות כל הזמן ברקע.
"צריך להחיות ולכונן חוקה בישראל. אתה שומע נאומים של בן־גוריון, או מנחם בגין שמדבר על הצורך לחוקה, איזון בין הרשויות. אין רשות שגבוהה מחברתה, וגם אם הרשות השופטת מרגישה לפעמים כך, אז היא טועה. צריך חוקה שערכיה אוניברסליים, ואני מדבר על שוויון. ערבים, יהודים, חרדים, להט"בים. זה ערך עליון, והוא צריך להיות מגובה כדי ששום גחמה פוליטית לא תגבר עליו. על פסקת ההתגברות, למשל, חשבתי הרבה, וזה לא 'כן או לא'. יש כל מיני פתרונות שאפשר להגיע אליהם. יכולה להיות פסקת התגברות ברוב של 70 חברי כנסת, כי אם רוב הפרלמנט חושב שצריך לעשות משהו, אז לדמוקרטיה יש כוח. הבעיה היא שכל אחד מתבצר בחלקת האלוהים שלו ולא צריך פסקת התגברות, אלא פסקת התבגרות".
עד שנגיע לחוקה, אולי יש במערכת גורמים בעייתיים שצריך לנקות.
"אני 30 שנה יום־יום בבית המשפט ואי אפשר לעבוד עליי. מכיר תובעים משטרתיים, פרקליטים, שוטרים, ויש לנו מערכת טובה. אני לא יכול להגיד שאין שם בן אדם שחטא, או מונע מאגו או גחמה, אבל ככלל מיטב האנשים נמצאים במערכות האלה. כאשר עושים דה־לגיטימציה למשטרה, לפרקליטות ולשופטים, איך החברה תתנהל? אנחנו מכרסמים בכל סממני הדמוקרטיה. כשאתה מטיל רפש שוב ושוב, אמון הציבור במערכת השפיטה רק הולך ויורד".
הביקורת היא לא רק על המערכת, אלא על אנשים ספציפיים.
"אני מכיר את כל פרקליטי המחוזות, את היועץ המשפטי, התובעת ליאת בן־ארי, מדובר בחבורה טובה ומקצועית. לו דעתי הייתה נשמעת, אז לא יעלה על הדעת שיפגינו ליד ביתם של עובדי ציבור, בשונה מנבחרי ציבור. בן־ארי מרוויחה, ביחס לכישוריה, סכומים שבמגזר הפרטי היא הייתה מרוויחה פי חמישה או שישה. היא הולכת להקדיש את חייה לתיק בשלושה ימי הוכחות בשבוע, מקדישה את עצמה למען שלטון החוק, אז אתה חושב שיש לה עניין אם ביבי יזוכה או לא? ללכת להפגין בביתה, להעלות סרטונים, לערב את הילדים, לאן הגענו? היא הרי מייצגת אותנו, עובדת מדינה. אני לא נאיבי, ואני אומר לך שבמערכת אכיפת החוק יש אנשים שהם סיירת מטכ"ל, וזה לא אומר שאין מי שגבה לבו, או שלא טעה, אבל שום דבר לא בזדון. אני אחד מעורכי הדין שמחזיקים בסטטיסטיקת הזיכויים הכי גדולה, ומה זה אומר? שמישהו בצד השני שגה בקונספציה וטעה בהערכת הראיות. נוכל, עשה בכוונה? מה פתאום. במדינה דרוש שינוי דרמטי בשיח וברמתו, וזה תלוי רק בנבחרי הציבור. הם המכתיבים".
לא תופרים פה תיקים?
"יש לפעמים הרגל לא לשמוע טענות הגנה של חשוד או נאשם, ולא לפתח תזה אחרת, אבל אף אחד לא תופר תיקים".
כשראש הממשלה מרגיש נרדף והשר לביטחון הפנים מגן עליו, השיח המתלהם מגיע מלמעלה.
"שאלו אותי 'למה אתה לא מתבטא בנוגע לאמירות ראש הממשלה?'. אני עונה שראש הממשלה הוא נאשם, וגם לו יש את זכות זעקת החף מפשע. ייצגתי ראשי ערים, שרים, אנשי ממון. כשהם מקבלים כתב אישום, חרב עליהם עולמם, והם מתנהגים כחיה פצועה, אז יש את החלק האנושי, שאפשר לקבל במינונים מסוימים, ופה יש הקצנה שבה מובילים את המדינה לשבר ולחורבן ענק. זו פעם ראשונה שהרהרתי עם אשתי ואמרתי לה בתקופות מסוימות 'בא לי לעזוב את המדינה'. זה לא יעלה על הדעת שאני שנולדתי כאן, שעשיתי מילואים עד לפני שנה, שאוהב את הארץ, חושב על דבר כזה. בתי גרה בפריז, אמרתי שאני רוצה לעבור לגור לידה. אמרו 'אתה חושב ששם טוב יותר?', עניתי 'לא, אבל שם זה לא מעניין אותי'".
מה מפריע לך? החיים שלך עדיין טובים.
"זה לא רק השיח, זה אולי בגלל שאני נגיש לציבור ואני רואה פגיעה קשה בדמוקרטיה ובמה שקורה בשנים האחרונות. כששמעתי על הצעת החוק למנות ועדת חקירה פרלמנטרית כנגד השופטים - עד שההצעה ירדה הייתי כמו אריה בסוגר. איך הפכו שופטים למעין עבריינים שוועדת חקירה פוליטית צריכה לבדוק את צעדיהם? זה נוגד כל רעיון של מערכת משפט שאמורה להיות עצמאית. אולי את האנשים הרגילים זה לא מטריד, אותי זה מוציא מהדעת. אני שומע חברים, פרקליטים, שאומרים 'אנחנו רוצים לעזוב את הפרקליטות. לא מוכנים לקבל משכורות נמוכות וגם להיות מוקצים מחמת המיאוס'. אז תגיד לי, מי יגיע לשם? יש לנו מדינה נהדרת, אבל אנחנו עושים הכל כדי לפגוע בה. אין דבר אחד שיש סביבו קונצנזוס".
יש כוונה מאחורי המהלכים שנועדו להחליש את המערכת.
"למה אני מוטרד? אזרחי המדינה שותקים כשהקואליציה לא מסוגלת לקיים ישיבות ממשלה. הרי מי נפגע? אנחנו. מי מטפל בנו? אף אחד, וכולנו או ימניים או שמאלנים. אז במקום לבוא ולומר 'אתם חברי כנסת, ממשלה, אין כזה מצב שלא תעבדו בשביל האזרחים', זה לא מטריד אף אחד. אני לא ישן בלילה. אני אומר 'ריבון העולמים, מי שצריך לנהל את המדינה לא מסוגל לעשות זאת בגלל גחמות, ואנחנו שותקים'. זה לא מצדיק מרי אזרחי, שארבעה שבועות לא היו ישיבות ממשלה? זה רוצה ככה וההוא ככה ולא הסכימו על פרקליט המדינה".
לשכת עורכי הדין מעורבת בבחירת פרקליט המדינה והיועץ המשפטי, אתם בתוך הקלחת.
"אני רוצה להרגיע את הפוליטיקאים, כל האנשים שהם חשבו שכדאי לבחור בהם מטעמים לא מקצועיים, הוכיחו בסוף הדרך שהם לא כבולים לשולחיהם, די לחכימא ברמיזא".
אתה מתכוון ליועץ המשפטי, מנדלבליט.
חימי צוחק. "כשאתה מתמנה לשופט, ונניח שסקציה מסוימת חושבת שאתה ראוי, אתה מגיע לעולם השיפוט, והוא אחר. האינטרסים שונים, אתה חושב אחרת. אתה חושב שאם הצביעו בשבילו נציגים מזרם מסוים, זה ישפיע על השפיטה שלו?".
איילת שקד, כשרת משפטים, רצתה יותר שופטים שמרנים.
"אני חושב שהשמרנות מול האקטיביזם - אין לזה בכלל בסיס. אנשים לא קוראים את פסיקות בתי המשפט. מי שהגיע כשמרן פתאום אתה מגלה אותו כאקטיביסט בסוגיה כזו או אחרת. קח את השופט אלכס שטיין, שנבחר בתקופתה של שקד. תקרא את הפסיקות שלו, תראה פעם שמרן ופעם אקטיביסט, והכל קשקוש. אני מאמין בשכל הישר של השופט להחליט בסוגיה קונקרטית".
החשש הוא שלא יבחרו את האנשים הנכונים לתפקידים הכי רגישים.
"אין מפכ"ל, אין פרקליט מדינה, פוגעים ביועץ המשפטי. המדינה הרוסה, כי הפגיעה באמון הציבור במערכות האלה היא אנושה ובסוף תוביל לאי־ציות לחוק של האזרח הפשוט. למה שאקבל כתב אישום מתובע זוטר, למה שאקיים פסק דין? הרי כל המערכות מושחתות. כל הבסיס של חברה דמוקרטית נהרס וזה יותר גרוע מאשר אם הסורים היו כעת על הגדרות. עם הסורים אולי היינו יכולים להתמודד, אבל עם הפגיעה באמון הציבור, במערכות החוק? אנחנו על סף אנרכיה, את זה הפוליטיקאים לא מבינים, וזה בא לידי ביטוי בעובדה שהם לא מסוגלים במשך שבועות להתכנס ולקדם החלטות. זה מצדיק את פיטורי הממשלה".
יש היום אפשרות לבחור במישהו מוסכם? הרי בסוף לכל אחד יוציאו את השלדים מהארון.
"לשכת עורכי הדין הוכיחה בוועדה למינוי שופטים שהיא בחרה את האיש הכי טוב. עו"ד מוחמד נעאמנה, יו"ר מחוז צפון, ערבי מנצרת שלמד באוניברסיטה העברית ועוסק כבר 17 שנים במקצוע. ל־20% מהאוכלוסייה מגיע ייצוג במוסדות השלטון, וכל המפלגות שטענו שאי אפשר לעשות קואליציה עם הרשימה המשותפת, הן לדעתי אלה שפגעו בביטחון המדינה. צריך שוויון ולא רק מילולי, אלא אמיתי. אין מורמים מעם ובלבד שיהיו להם הכישורים המתאימים".
למה לא ביקשת להיות חבר בוועדה למינוי שופטים?
"אני לא חושב שאדם צריך לנכס לעצמו יותר מדי כוח. אנשים במדינה אוהבים כוח, ואני אוהב ביזור. למה אבי חימי צריך להיות ראש לשכה, נציג בוועדה למינוי שופטים, מגלומן? רק לי יש היכולות המתאימות? אני אומר לפוליטיקאים 'שחררו'. הריב על כוח ועוצמה לא מביא לשום הישג. תגדיל את הפירמידה ואת מספר האנשים שנושאים את האלונקה. כמה אגו בן אדם יכול להכיל?".
אמרו שאי אפשר לגנוב איתך סוסים, כמו למנות שופטים בקריצה.
"אי אפשר. כשאתה 30 שנה עורך דין פלילי וכבר ראית אנשים שמאיגרא רמא נפלו לבירא עמיקתא, אתה מנתח למה. את התהליכים האלה הרי ראיתי אצל לקוחותיי. זה קורה כשאתה מאבד את הצניעות. אתה רוצה להיות ראש לשכה, להיות בוועדה הזו והוועדה ההיא. לכן אני משתף. אין לי מונופול על השכל, ויש אנשים שרואים בזה חולשה. החימי הזה צריך לחשוב, הוא לא ספונטני. כל פעם שהחלטתי מהר מדי, טעיתי. תמיד עבודת צוות יותר מועילה. ביום הראשון בלשכה היו ידיעות על חלוקת בוררויות. הרי כל חודש מגיעים אליי עשרות סכסוכים אזרחיים שצריך למנות להם בורר. איך תמנה? את מי שאתה מכיר. אמרתי שאת השיטה הזו אני עוצר. הקמתי ועדה בראשות שופטת מחוזית בדימוס, והיא ממליצה את מי למנות. אני רק חותם. באו אליי ואמרו 'איזה פוליטיקאי אתה? יש לך אפשרות לחלק תופינים', בורר זה הרי כסף, ועד היום באים אליי אנשים 'מאז שנבחרת לא קיבלתי שום בוררות'. בגלל שאתה חזיר אני אפגע בזכויותיהם של אנשים אחרים? יש לך עוגה קטנה, תחלק".
מה מעמדו של מקצוע עריכת הדין ב־2020?
"כשלמדתי, היה ברור שמבחינה כלכלית אני אהיה מסודר. לצערי היום מי שלומד כלל לא בטוח שימצא עבודה. מצד שני, אני רואה עשרות אלפי עורכי דין שמצליחים להתפרנס. עריכת דין נהייתה הרבה יותר מקצועית, ואנשים הפכו לנישתיים כדי לבלוט. אתה למשל רואה כאלה שמגינים בנושא ייפוי כוח מתמשך להורים קשישים. הם לומדים את התיאוריה ועוסקים רק בזה".
צריך להחמיר את תנאי הקבלה כדי לעצור את השטף?
"לא חושב, אבל המבחנים צריכים להוביל לכך שרק מי שראוי ומוכשר יהיה עורך דין. זה כעת נמצא בשלבי התארגנות, אבל אני מבקש להקים ועדה ציבורית שתקבע את מסלול הסמכת עורך הדין. מצד אחד יש את חופש העיסוק, כל אחד יכול להיות, מצד שני צריך לקבוע תנאים מינימליים לתחילת לימודי משפטים. כשאנחנו עושים חיתוכים, אז בוגרי האוניברסיטאות עוברים באחוזים גבוהים, אבל זה לא אומר שמי שמגיע מהמכללה הוא גרוע. דווקא לבוגרי המכללות לפעמים יש יותר אינטליגנציית חיים, יותר בגרות. נכון, נכנסים גם אנשים שלא יכולים להיות עורכי דין ולא צריך להתבייש להגיד שלא כל אחד חייב להיות".
חימי בכלל חשב בצעירותו להיות עובד סוציאלי, אבל בהחלטה של רגע, אחרי הצעה מחבר, הגיע ללימודי משפטים, ומשם המסלול לתחום הפלילי נפתח בפניו. הוא ייצג במהלך הקריירה לא מעט אנשים מתוקשרים, כמו העבריין הבכיר שלום דומרני, השר שלמה בניזרי, ראש עיריית קריית מלאכי, מוטי מלכה.
"לפעמים שואלים 'איך אתה יכול לייצג את החלאה הזו?'", הוא מחייך. "אני לא שופט שצריך לגזור עונש או להחליט אם אתה אשם. יש ערך עליון בעובדה שאתה מייצג אדם ויש לך היכולת והכישורים להביא את הנרטיב שלו לעולם המשפט. יש לי ראיות ולפיהן אני חי, ומקסימום אני יכול להגיד שגרסתו לא תעמוד במבחן המשפטי, אבל בא מישהו עם הצרה שלו ומבקש 'תהיה הפה שלי, השכל, תוביל למקום מבטחים, תזכה, תדאג שהעונש יהיה סביר'. הוא נותן לי את חייו".
יש לך קווים אדומים?
"היו תקופות שייצגתי ארגוני פשיעה, ואני כבר הרבה שנים לא שם. הרצח של עו"ד יורם חכם, לי אישית ואני חושב שגם לחלק מחבריי, היה יום מכונן מבחינת הקריירה. באותו יום החלטתי שאני יותר לא מתעסק בתחומים האלה, וזה קרה מהיום למחר".
כי הקודים שלהם השתנו?
"מעמד עורכי הדין הוא הסימפטום לשינוי החברתי שמתחולל במדינה. אין סמכות הורית, אין סמכות מורית ואין גם סמכות סנגורית. הייתי מתמחה של צבי לידסקי המנוח. לקוחות היו מגיעים אליו ביראה, אבל הקודים השתנו, העולם השתנה, ועורכי הדין נכנסו למשחק כרכיב. אם לא הביא תוצאה, אז הוא אשם והוא צריך לשלם את המחיר, וזו טעות. עורכי הדין אחראים לעבודה ולא לתוצאות. יש המון משתנים שקובעים את התוצאה, ואני לקחתי את אותו מקרה בצורה מאוד קשה. הכרתי את יורם ושיניתי את תמהיל העבודה. לא מתעסק איתם יותר".
הרגשת פעם מאוים?
"נעבור לשאלה הבאה. יש עורך דין פלילי שלא היה במתח?".
היום לא מעט משפטים מתנהלים עוד בטרם הגיעו לאולם המשפט.
"ממש עכשיו חוויתי חוויה לא פשוטה. ייצגתי את רונן ביטי (אביה של הזמרת עדי ביטי - א"ל). אני רואה את עורכות הדין של נפגעות העבירה, רואה את הכתבות ועושה רושם שאף אחד לא קרא את כתב האישום המתוקן. הוא לא יכול ללכת ברחוב, אבל יודע מה העובדות? כל ההסתמסויות היו בוואטסאפ, שום פגישה פיזית, לא שאני חושב שזה טוב, אנחנו לא במקומות האלה, אבל וואטסאפים או סרטונים כאלה ואחרים, זה כל התיק. אחת קיבלה וואטסאפ אחד, שנייה שלושה, אחת שניים. אף אחד לא קרא את העובדות, אבל ללכת ולהתראיין ולהגיד כמה פסק הדין הוא לא מידתי ולא הגיוני ואנשים רחמנים בני רחמנים".
אי אפשר להתייחס אליו כאל קדוש.
"לא יודעים מה קרה לבן אדם. הייתה לו חברה ענקית של הוצאה לפועל, וכשיש רישום פלילי נשלל רישיון העבודה. מיום אחד, שאתה בעל חברה ויש לך 30 שליחים, למחרת בבוקר אתה כבר לא. אשתך עוזבת אותך, אחרי זה אתה מתחיל תהליך טיפולי, אמיתי, במשך שלוש שנים, ומנקה את הנפש המורכבת. משלם פיצוי למתלוננות ולוקח אחריות. לא אבי חימי אומר שהוא השתקם, אלא שירות המבחן של המדינה. ממליצים לתת עונש קל, כי למערכת המשפט יש מטרות, והאולטימטיבית שביניהן היא להגן על החברה. פסיכופת חייבים לשלוח למאסר עולם, אבל את האחר צריך לשקם. פה השיח הוא פופוליסטי, בלי עובדות. כולם מביעים עמדה בכל נושא בלי לדעת את הבסיס".
זה קיים בכל תחום.
"אני לא מבין ברפואה, אז אני לא מביע את עמדתי. במשפטים כולם חושבים שהם המומחים הכי גדולים, אבל במשפט יש ראיות, עובדות. תבדוק ואז תביע דעה. הרי אני לא אתנצח, אבל תקראו את כתב האישום המתוקן. היה הליך גישור, הגיעו לעובדות מוסכמות. תקראו ותיקחו את כל המסכת, כולל אובדן הפרנסה, שזה חלק מהעונש. הרי מה החברה רוצה, לשלוח את כולם לבתי סוהר? אבל במדינה הכל נהיה שפיט".
היית יכול להיות שר משפטים?
"אני לא יכול להגיד על עצמי, אבל יש עוד הרבה אנשים טובים. שר משפטים לא צריך להיות ימני ולא שמאלני. את אמיר אוחנה אני מכיר אישית, ויש לי הערכה גדולה אליו כאדם. הוא היה קיצוני בדעותיו, תקף את המערכת, הציג כשלים, חלקם נכונים, חלקם פחות. עכשיו הגיע שר משפטים (אבי ניסנקורן - א"ל) שבאופן שמרני הולך עם דרישות המערכת, וגם זה פוגע באמון הציבור. צריך מישהו מאוזן, אחד שגדל במערכת המשפט, שיודע להגיד 'נחוקק חוק זכויות הנחקר, כי זה ראוי במדינה דמוקרטית ותפסיקו עם בלבולי המוח על רדיפה'. לוקח בעיה, נותן פתרון ולא מביא את זה למריבה ושיסוי. אולי זה הזמן לפרקליט מדינה שלא מגיע מתחומי הפרקליטות. אתה יודע כמה עורכי דין טובים אני יכול למנות לך? עדנה ארבל הייתה פרקליטת מדינה נהדרת. היא הייתה פרקליטת מחוז, שופטת, ואז הכירה את כל הכוחות וזכתה להערכה. חסרים שופטים מחוזיים שיכולים להיות פרקליט מדינה? על זה צריך להתווכח במשך תקופה ארוכה?".
נשאלת השאלה: למה שתהיה להם מוטיבציה להתמנות באווירה כל כך מורעלת?
"מי רוצה להיות ראש מוסד, רמטכ"ל, מנהל בית ספר? אנחנו רוצים להשפיע על החברה שאנחנו חיים בה".
חימי, הנשוי לחנה ואב לשתי בנות, נולד בקריית שמונה לפני 61 שנה. עד היום יש למשפחה בית בקיבוץ שדה נחמיה, המרוחק מספר קילומטרים מהעיר וכמעט כל סוף שבוע הוא מגיע לשם ובשישי כבר מסתובב בשוק המקומי, נפגש עם כמה מאחיו שעדיין מתגוררים בצפון.
"בגיל 14 הלכתי ללמוד בריאלי בחיפה", הוא מספר. "הייתי תלמיד מצטיין בקריית שמונה והצטרפתי לפנימייה הצבאית. הייתה אצלנו מסיבה בבית עם חברים ומשפחה ומורים. הגעתי לחיפה ולא הבנתי מה רוצים מחיי. הפערים היו כל כך גדולים. תמיד אני מספר שביום הראשון המורה אמרה 'תעשו סבב היכרות'. מרבית התלמידים היו מקומיים, אז אחד סיפר 'חזרנו משנת שבתון, אבא שלי פרופסור לספרות'. השני אמר 'אבי מנהל מחלקה בבית החולים' ולאט־לאט התקרבו אליי, ולאבא שלי הייתה חנות לעופות ודגים, אז אמרתי שאבא שלי עוסק בדגיגונים ובעלי כנף. לא ידעו אם הוא ביולוג, או משהו דומה. את הפער הזה קשה לצמצם, לוקח שנים".
הנה, הצלחת.
"אני מודע לעובדה שסיכויי ההצלחה של ילד מקריית שמונה או מנתיבות, יותר נמוכים מאלה של מי שגר במרכז או בעיר חזקה, אבל יש שתי אופציות - לבכות או להילחם. בכל הדרך אף אחד לא עצר אותי. אנחנו שבעה אחים ואחיות, וכולנו גדלנו כילדים טובים. כשאחותי הגדולה סיימה תיכון והיה ברור שהיא צריכה ללכת לעבוד, אמא שלי אמרה 'לא, היא הולכת ללמוד בסמינר למורות'. זוכר איך כל חודש ניגשתי עם אמא לדואר כדי לשים כסף במעטפה ולשלוח כדי שיהיה לה איך לשלם לחדר ששכרה וללימודים. אמי באינטואיציה ידעה שלרכוש השכלה זו הדרך הכי טובה, ואותה אחות הייתה לימים מנהלת בית ספר ואשת חינוך מהמדרגה הראשונה".
אתה מתגעגע לצפון?
"בערוב ימיי, הייתי רוצה לחזור לגור בקריית שמונה ולהיות שם ראש עיר. זה החלום שלי, אבל אשתי מתקשה לאמץ אותו".