הכלל הוא כי חובת הארנונה חלה על המחזיק בנכס, בהתאם לשימוש שהוא עושה בנכס. החיוב נעשה בהתאם לרישום המחזיק בספרי הארנונה, כמצוות סעיף 8(א) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב) התשנ"ג-1992 (להלן: "חוק ההסדרים"). אף על פי כן, ייתכנו מצבים בהם תוכל העירייה לגבות חוב ארנונה גם ישירות מבעל השליטה בחברה שבשליטתו של מי שהחזיק בנכס בשטחה, בתקופת צבירת החוב.
ארנונה כללית משולמת בהתאם למספר קריטריונים שנקבעו בסעיף 8(א) לחוק ההסדרים ומשולמת כאמור, ע"י המחזיק. במקביל לכך, ישנו כלל יסוד בדיני תאגידים והוא כלל ההפרדה התאגידית, המכונה גם "עיקרון האחריות המוגבלת" או "עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת". בהתאם לכלל זה, התאגיד ובעל המניות שלו, הם שני גופים שונים, שלכל אחד מהם אישיות משפטית נפרדת. לפיכך, נכסים, זכויותיהם, חובותיהם, התחייבויותיהם וכיו"ב, אינם כרוכים זה בזה. עיקרון זה נקבע בפסק דין אנגלי [1897]- Salomon v A Salomon & Co Ltd [1896] UKHL 1 .
עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת מאפשר את פעילותה של הכלכלה המודרנית בת ימינו. באמצעות עיקרון זה יכולים יזמים להקים חברות ובאמצעותן לגייס הון וליטול סיכונים, כדי להקים מיזמים שונים, מבלי לחשוש שנושי החברה יוכלו לרדת לנכסיהם של בעלי המניות, במקרה שהחברה לא תוכל לעמוד בפירעון חובותיה. בכך, כאשר כל גורם המקיים מגע עסקי עם התאגיד או מלווה לו כספים בכל דרך שבה התאגיד מגייס הון, נלקח בחשבון מצבו הפיננסי של התאגיד ונשקלת האפשרות אם לבוא במגע עסקי עם החברה אם לאו.
לעומת שיקולים כאלו, אשר מאפיינים את המגזר העסקי בשוק החופשי, ישנם נושים שאינם יכולים לקחת בחשבון את מצבו הפיננסי של התאגיד ולשקול אם להגיע למצב של יצירת חוב של התאגיד כלפיהם. דוגמה לכך היא נושים מסוג של גופים ציבוריים בעלי סמכות של הטלת מיסים וגבייתם, כגון רשויות מקומיות. כלומר, הרשות המקומית אמונה על גביית המיסים העירוניים מכל מחזיקי הנכסים בשטח שיפוטה, כאשר אין לה יכולת לבחור מי יחזיק את הנכסים בשטחה ולפיכך יהיה חייב בתשלומי ארנונה.
לפניה ישירה אל עורך דין רועי דותן, לחץ/י כאן
בגביית חוב ארנונה הרשות המקומית עשויה להיות רשאית לגבות חוב של תאגיד מבעל השליטה בו
לעומת סעיף 8(א) לחוק ההסדרים, שעליו עמדנו קודם לכן, סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים קובע כי בהתקיים מספר תנאים, רשאית הרשות המקומית, קרי, העירייה, לגבות חוב ארנונה שנצבר על שמה של חברה פרטית, מבעל השליטה באותה חברה.
מדובר בשישה תנאים לשם החלת הוראות סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים. הראשון הוא כי מקורו של החיוב הוא בנכס שאינו משמש למגורים, כאשר החזקה בנכס אינה מכוח דיירות מוגנת, השני הוא כי מדובר כאמור בחברה פרטית, התנאי השלישי הוא כי חוב הארנונה הוא סופי, הרביעי הוא כי החברה הפסיקה את פעילותה, התנאי החמישי הוא שבעל שליטה בחברה, שממנו מעוניינת העירייה לגבות את החוב, הוא בעל שליטה בהתאם להוראות סעיף 119א לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (בסעיף זה קבוע כי לבעל השליטה צריך להיות לפחות ב-25% מהון המניות של החברה, על-מנת שייחשב לבעל השליטה בהקשר זה). התנאי השישי והאחרון הוא כי בעל השליטה, שממנו נגבה חוב הארנונה, קיבל לידיו את נכסי החברה ללא תמורה, או אף בתמורה חלקית.
לא בנקל תתאפשר גביית חוב ארנונה מבעל שליטה בתאגיד
כפי שניתן לראות, לא בנקל מתאפשרת גבייתו של חוב ארנונה מבעל שליטה מתאגיד. אפשרות זו מצומצמת למקרה מאוד ספציפי שיש בו הצדקה למנוע מאדם לקבל לידיו שליטה בחברה פרטית, באופן שמונע את גביית חוב הארנונה שלה ולמעשה מוחק אותה, כאשר מנגד, העברת השליטה עשויה לזכות אותו בזכויות אחרות.
הוראת חוק משלימה מצויה בסעיף 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] קובעת הוראת חוק משלימה – הוראה שמכונה בפסיקה "חזקת ההברחה", שלפיה חברה שחדלה את פעילותה או התפרקה, ויש לה חוב מס (כגון ארנונה) סופי, אשר לא שולם, ניתן לראות את נכסי החברה כאילו הועברו לבעל השליטה ללא תמורה ומהם ניתן לגבות את החוב. נציין כי זוהי חזקה הניתנת לסתירה.
ניתן להתמודד עם סמכויות הגביה של הרשות המקומית
ניתן לציין כי חמישה מתוך ששת התנאים ששל סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים, הם תנאים שהוכחתם מוטלת לכתפי העירייה. חשוב מאוד לדעת זאת, בעת סכסוך עם עירייה בנוגע לגביית חוב ארנונה בנסיבות ד'עסקינן. לעומת זאת, באשר לתנאי שלפיו נכסי החברה הועברו לבעל השליטה ללא תמורה, או בתמורה חלקית בלבד, נקבע בפסק דין מחודש פברואר 2021 (ת"א (שלום-ת"א) 14612-09-17 עירית תל-אביב-יפו נ' ויה מרגוטה בע"מ) כי לאחר שהעירייה הוכיחה את חמשת התנאים הראשונים, הנטל להוכיח את קיומה של תמורה מלאה, להעברת נכסי החברה, הוא נטל המוטל לכתפיו של הנישום. גם באשר לכך, ראוי לציין כי ישנה פסיקה סותרת בעניין זה (ת"א (ת"א) 34424-07-15 עיריית הרצליה נ' ברבוסה הרצליה בע"מ).
כדי לסתור את החזקה שתוארה לעיל - "חזקת ההברחה", על בעל השליטה להציג תשתית עובדתית משכנעת, שלפיה לא היו לחברה שבשליטתו נכסים, ערב הפסקת פעילותה. במידה שלחברה היו נכסים, יהיה על בעל השליטה בחברה נטל קשה אף יותר - להוכיח שלא הועברו לידיו שלא בתמורה או בתמורה חלקית (לקריאה נוספת בעניין זה: תא"מ (שלום-חיפה) 32596-09-18 עיריית חיפה נ' ליאוניד ברוושטיין).
המסמכים והראיות, אשר נדרשים להוכחת הטענה, שמפקיעה את הסמכות שניתנת לעירייה בסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים, משתנים ממקרה למקרה, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה. החשיבות לכך היא גדולה, וזאת בשל ההכרה של בתי משפט מסוימים עם הנטל שמוטל לכתפי הנישומים באשר להוכחת אחד מבין תנאי הסעיף.
גביית חוב ארנונה מבעל שליטה בתאגיד הלכה למעשה
במקרים מסוימים (כדוגמת המקרה ב-ע"א (מחוזי-ת"א) 63356-12-16 חננאל נ' עיריית תל-אביב-יפו) הגיע לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, ערעור על מקרה, שבו ננקטו הליכי גבייה נגד אדם, אשר עפ"י סעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] נחשב כבעל שליטה בחברה, שלה חוב ארנונה סופי לעירייה. במסגרת ההליך השיפוטי, טען אותו בעל שליטה באותה חברה, כי הוא לא שימש כמנהל החברה בזמנים הרלוונטיים, אלא היה זה שותפו, אשר גזל את נכסי החברה.
באותו מקרה, טענה זו נדחתה מאחר שעל-מנת להוכיח את טענה זו של בעל השליטה, היה עליו להעביר דו"חות כספיים, כדי להוכיח את מצבה של החברה ושל הנכסים שהיו בבעלותה / בחזקתה. מכאן, ניתן להבין את חשיבות המסמכים והראיות שיש להביא, כדי לסתור את החזקה הקבועה בסעיפים 8(ג) לחוק ההסדרים ובסעיף 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש].
עורך דין רועי דותן בעל ניסיון רב בתחומי הארנונה, הגבייה המנהלית וההוצאה לפועל. הכתבה באדיבות אתר עורכי הדין LawGuide.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.