בית המשפט בראשות השופט אמיר ויצנבליט קבע כי תביעת הדיבה של רן רהב נגד חיים לוינסון התקבלה וכי לוינסון אשם בהוצאת דיבה כנגד היחצ"ן רן רהב בתביעה הראשית. לוינסון הגיש 3 תביעות שכנגד, ב-2 תביעות קבע בית המשפט כי רן רהב צדק ובתביעה השלישית קבע בית המשפט כי לוינסון צדק.
עוד נקבע בתביעה שכנגד שהוגשה על ידי חיים לוינסון שנדחתה ברובה, שהפרסום של רן רהב בקריאה לעורכי עיתון הארץ לבדוק על התפרצות אלימה במערכת של לוינסון נקבעה כאמת.
רהב אמר היום: "יש להצדיע לעיתונאים חוקרים, לעיתונאי מופת בישראל שפועלים ללא לאות למען האזרחים ולמען המדינה, אבל ואבל גדול, עיתונאי שסרח, שמתנקם, שמנצל את כוחו נגד אדם חף מפשע, יש לרדוף אותו עד חורמה ואסור להיבהל מ'תביעת השתקה', או 'זה היה בתום לב' - זה לא עושה רושם על אף אחד והצדק תמיד מנצח גם באם זה לוקח זמן. היום אני מתרגש במיוחד שאמא שלי חנה רהב ואבא שלי יצחק רהב זוכים לראות את פסק הדין ונוכחים לדעת שהחינוך שלהם נתן בי את האומץ לרדוף צדק ולעולם לא לפחד מאיש חוץ מבורא עולם ואני גאה בהם על כך".
עוד הוסיף רהב: "אני גאה בעורך הדין צבי גלמן אשר עמד לצידי ללא מורא ופחד ותמך בי לאורך כל הדרך! היום הוא יום חג עבורי, הוכחתי לכל לקוחותיי שחופש הביטוי הוא נר לרגליי מצד אחד ומצד שני ברגע שחופש הביטוי מנוצל להפחדה, לרדיפה ולהשפלה, יש להילחם בו בכל דרך. אני כל כך מתרגש מהחלטת בית המשפט. אני אמשיך להילחם על הצדק במדינה היקרה שלנו ללא מורא ופחד. כולי תקווה שהעיתונאי חיים לוינסון ישנה את דרכו וכל ערוצי התקשורת שנותנים לאיש במה יבינו שיצא אשם אשם אשם וידעו לבחון כל ידיעה שלו ב-100 עיניים".
העיתונאי חיים לוינסון צייץ על הרכב של רהב, וקרא לו חזיר. על כך הוגשה תביעה ע"י רהב. תביעה זו התקבלה ונקבע שלוינסון פרסם לשון הרע. עוד נקבע שחיים לוינסון לא דבר אמת, הוא שיקר ולא פעל בתום לב - כך לפי סעיף 60 בפסק הדין: "לסיכום, מר לוינסון הסתמך על מקור שזו הפעם הראשונה שהתכתב עמו. מר לוינסון המתין 14 דקות בלבד לאחר הפנייה למר רהב ועד עשיית הפרסום, ולא נקט אמצעים אחרים לוודא את אמיתות הדברים שפרסם. זאת בנסיבות שבהן אין דחיפות מיוחדת בעשיית הפרסום. בהינתן כל אלו, הרי שמר לוינסון לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח באמיתות הפרסום לחוק איסור לשון הרע ובהינתן אי- אמיתיות הפרסום, לא עומדת לו הגנת תום הלב".
לאחר תביעתו של רני רהב שהתקבלה, ולצורך איזון, חיים לוינסון הגיש תביעה נגד רהב הקשורה לפרסומים בטוויטר. מדובר על 3 פרסומים. רהב ביקש לבדוק כיצד ממשיכים להעסיק את לוינסון לאחר שבשנת 2008 הייתה אלימות במערכת עיתון "הארץ". וכן, ציוץ נוסף באותו עניין - איך לא בודקים את חיים לוינסון.
נקבע שרני רהב דובר אמת בשני עניינים אלו, ושיש הגנת אמת בפרסום. סעיף 110 לפסק הדין: "לאחר שבחנתי את מכלול העדויות והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מהעדים, מצאתי שעלה בידי מר רהב להוכיח שמר לוינסון השתתף בהתרחשות שניתן לכנותה 'התפרצות אלימה', שזו כאמור המשמעות שמייחס הגולש הסביר בטוויטר לציוצים בשים לבל היותם חלק משרשור ותגובה לציוץ קודם. כפי שצוין, עדותו של מר אלעד הותירה בי רושם אמין. על כן, מצאתי שיש לאמץ את גרסתו. זאת הגם שמר זילברברג לא אישר בעדותו שדווח לו על אירוע שכזה. העדות של מר אלעד היא עדות ישירה על האירוע שתיאר, לעומת עדותו של מר זילברברג שהיא עקיפה ועוסקת בדיווח על האירוע. למען הזהירות, יש לראות זאת כנימוקים לעניין סעיף 54 לפקודת הראיות בדבר הכרעה על פי עדות יחידה במשפט אזרחי."
בפרסום שלישי רני רהב ביקש לבדוק האם זה נכון שחיים לוינסון הסתבך בחובות, והתביעה הנגדית של לוינסון בנושא זה התקבלה.