מאות אלפי ישראלים זכאים לקבלת דרכון צרפתי אירופי. אולם, בטרם ניגשים לתהליך המשפטי ולשלב המעשי, כדאי להכיר מעט מקרוב את ההיסטוריה היהודית ועברה המפואר בארץ הנאורות.
ההיסטוריה היהודית בצרפת חוזרת אחורה לתקופת חורבן בית שני, זמן בו נקראה הארץ בפי הרומאים ששלטו בה - גַאלְיָה. יהודים הגיעו תחילה לערי דרום צרפת, ככל הנראה מרומא, משם הצפינו ליתר הערים המסחריות כדוגמת ליון, בורדו, אַרְל, וִייֵן וכו'.
בתקופה מוקדמת זו של התיישבותם טרם הורשו להחזיק בקרקעות על ידי הרשויות המקומיות. עם זאת, על אף הקושי בלטו בתחומי המסחר, רפואה, גביית-מיסים, ייננות וספנות. עקב חוסר תיעוד של הקהילה קשה לקבוע מה היה גודלה.
ממצאים ארכאולוגיים בני אלפיים שנים מחזקים את העובדה שהקהילה היהודית בצרפת הייתה קהילה מבוססת בעמק הרוֹן שבדרום המדינה. באזור זה נמצא כד שמן עם ציור של מנורה בעלת שבעת קנים, מהמאה ה-1 לספירה.
עם זאת, אזכורים רשמיים ברורים בנוגע לקהילה החלו להיכתב במאה ה-5 לספירה, בידי הכמורה הנוצרית. בתקופה המצוינת הכנסייה החלה לנקוט איסורים חמורים כנגד יהודים. צווים כגון שלילת זכות לעסוק במשרות ציבוריות, איסור גיור נוצרים, מניעת קשר קרוב עם שכנים נוצריים וכד'. אולם, הכנסייה לא התערבה בהלך החיים היום-יומי של היהודים.
חברי הקהילות בנו בתי כנסיות שמוקמו לאורך מרכזים אדמיניסטרטיביים רומיים שעל נתיבי מסחר משמעותיים, כמו שהיה בנרבון, מרסיי, אורליאן, פאריס, קלרמון ועוד.
לפניה ישירה אל משרד עו"ד כהן, דקר, פקס וברוש לחץ/י כאן
חיי היהודים והשתלבותם בכלכלה המקומית
הקהילה גדלה לאורך השנים וחבריה הפכו לבעלי גילדות מהוללים במספר רב של תחומי עסקים. גם בקרב האצולה וארמון המלוכה עשו חיל, כאשר הגיעו להציג את סחורותיהם מבבל הרחוקה. הסוחרים הבבליים הציגו מוצרי מותרות בפני מלכים ידועים כדוגמת שרלמיין (קרל הגדול), לואי החסיד ואחרים. לאחר מכן החליטו להישאר בארץ הגשמים המבורכת ולהקים בה משפחות.
הסוחרים ייבאו באמצעות כלי שיט סחורות יוקרתיות מהמזרח והקווקז לעבר צרפת. סחורות אשר יועדו לחברי האריסטוקרטיה המקומית כגון משי, זהב, פפירוסים ומיני תבלינים מהודו. המלכים הפרנקים המקומיים רכשו אהדה לא אחת כלפי יהודים, על שהביאו ברכה לארצם. תודות לכך, קבעו פריווילגיות - כתבי זכויות, אשר העניקו לנתינים היהודים הרשאות ממלכתיות, והכירו בהם באופן חוקי - כבעלי זכויות רחבות יותר מיתר מיעוטים אתניים/דתיים בצרפת.
למעשה, היהודים היו בין הקבוצות היחידות במערב אירופה, אשר שמרו על קשרי מסחר ענפים בין המזרח למערב בתקופת ימי הביניים. בין היתר, דאגו לספק לאחיהם שבמרחב ספרי תנ''ך, תלמוד, שו''תים ויתר פירושים תורניים, כדי להעצים את שמם בין האימפריות.
הקשר היהודי-צרפתי התגבש לאורך הזמן, כאשר התושבים הנוצריים הילידים חיו לצד היהודים בקשרי הרמוניה. קיימים תיעודים מקומיים על כך שמדי פעם סבלו יהודים מפרעות ורציחות של אינדיבידואלים בצרפת. בשל סיבה זו, חלו נקמות דם של נוצרים צרפתיים כנגד בני ארצם, על שרצחו יהודים מסיבות אנטישמיות.
ראשית האנטישמיות הממלכתית בצרפת
מפרק הזמן בו החלו מסעות הצלב בסוף המאה ה-11, היחס הנוצרי כלפי יהודים השתנה לחלוטין. האחרונים הואשמו באופן קבוע בכנסיות כ"רוצחי האל", תאבי בצע, שקרנים ומקוללים. אם קודם לכן הושם דגש בקרב השלטונות, כי ההמון ישמור מרחק מיהודים ויימנע מקשר קרוב איתם, החל מתקופת מסעות הצלב התחיל תהליך של דמוניזציה והסתה כלליים נגדם.
ממועד זה אפשר להבחין בתיעודים מסורתיים וזרים, המספרים על כך שיהודים העדיפו לנוע מזרחה, לעבר מרכז ומזרח אירופה – ארצות כדוגמת צ'כיה, הונגריה, פולין ואוקראינה. זה מסיבת דוחק וגירושים נשנים ומסיביים של מלכים ומושלי מחוזות צרפתיים - דבר שהוביל להגירות ניכרות של יהודים.
בכל מקרי הגירוש המסיביים מצרפת, החליטו המלכים הפרנקים לחזור בהם ולהתיר ליהודים לחזור כבראשונה. ברוב המקרים הותר להם לחזור לאחר שנים בודדות, כשעוד היו בקרבת מקום. משום כך, תמיד נותר גרעין בסיסי וגדול יחסית, אשר לאורך השנים הרכיב אליטות תורניות משכילות, ולעיתים גם בעלות אמצעים כלכליים מבוססים.
בעקבות הגלים הרצחניים שהביאו מסעות הצלב, יחד עם ההשלכות החברתיות שהכו כתוצאה מפגעי המגפה השחורה (יהודים הואשמו בהרעלת בארות מים ומזיקים במכוון), החליטו היהודים לשמור על פרופיל נמוך ולהסתגר חברתית. מכאן חל שינוי מהותי בדפוס החשיבה שלהם, כשהעדיפו להתכנס ולשמור על עצמם מפני הטראומות שחוו. מאידך, דווקא בעתות מצוקה אלה עמדו ליהדות צרפת רבנים גדולים.
בד בבד, קוּדם מפעל הפירוש המונומנטלי תלמודי "התוסְפות" בקרב פמליית הרבנים. פייטנים, מקובלים, פרשנים ורבנים ידועים כדוגמת רש''י, רבי חזקיה בן מנוח, רבי יוסף בכור שוֹר, רבינו תם, רבי שמשון משַאנְץ, רבי שמואל בן מאיר ועוד, הונצחו בכתבי הקודש הנמצאים עד היום בארון הספרים היהודי.
הגעתם של מגורשי ספרד ותהליך ההיבלעות שלהם באומה הצרפתית
בשנת 1492, הגיעו מגורשי ספרד ומילאו את אזורי הדרום - בעיקר חבלי פרובנס ואוקְסִיטַנְיָה. ביניהם היו לא מעט משפחות שהחליטו להשתקע גם באזור מרכז צרפת. הערים בהן התיישבו היו מרובות ובדרך-כלל עמדו על נתיבי מסחר חשובים. הנה כמה ערים מפורסמות אליהן הגיעו ושבהם נטמעו כלכלית בצורה בולטת יהודי ספרד - מונפלייה, בורדו, טולוז, פרפיניאן, נים, ניס ועוד.
להבדיל מהאוכלוסייה המקומית - ה"חרדית", מגורשי ספרד לא היו יהודים אולטרה אורתודוקסים שדגלו בדבקות בדת עד מוות. העדה הספרדית בחלקה הגדול בחרה להתנצר ולהתבולל בקהל הצרפתי שלידו חייתה – על פי רוב קהל אמיד. הספרדים לא פעם בחרו להתרחק מיהודי אשכנז המקומיים עקב שוני תרבותי ורקע חברתי-כלכלי נמוך ששרר אצלם. זה כאמור משום שהחליטו להסתגר ולא להיפתח כבעבר לחברה הצרפתית ולשוק העסקים במדינה.
ההגירות המסיביות ומספרי ההתבוללויות הרבים של יהודי צרפת, הן הסיבות שבראשית המאה ה-19, עמד מספרם על 45 אלף נפש בלבד. אולם, המספר יגדל באופן מכריע בעקבות הגירות מרובות, בעיקר מצפון אפריקה.
צו כרמיה - מי זכאי לדרכון צרפתי?
צו כרמיה נחקק בצרפת בשנת 1870, על ידי חבר הפרלמנט הצרפתי - יהודי אדולף כרמיה, שהגה אותו. החוק ההיסטורי העניק לרוב יהודי אלג'יריה אזרחות צרפתית בעלת זכויות מלאות. זאת בשונה מהתושבים המוסלמים באלג'יריה, שהוכרו על ידי המחוקק הצרפתי כנתינים חסרי זכויות אזרחיות.
להבדיל מאוכלוסיית היהודים שקיבלה אזרחות צרפתית באופן אוטומטי, המוסלמים התחייבו לוותר על דתם על-מנת שיוכרו כאזרחים שווי מעמד. משום כך, נותרו תחת מעמד של תושבים מדרגה שנייה על-פי "קודקס הילידים" הצרפתי.
עם זאת, במידה ובחרו המוסלמים להגיש בקשה לקבלת אזרחות, נדרשו לבצע זאת בצורה רשמית על נייר. זאת תוך כדי שהם מצהירים כי בחרו לנטוש את דתם ויתר החובות הנוגעים לה. אולם, גם אז באופן נדיר היו הבקשות מתקבלות בקרב הרשויות הצרפתיות.
הבדלי המעמדות שנוצרו בין היהודים לילידים המוסלמים הגבירו את המתח ביניהם. הילידים עד לאותה תקופה התרגלו לראות את היהודים כ"נחותים" חברתית - עקב מעמדם הדתי הנמוך. אולם, משעה שעלתה חשיבותם החברתית, הדבר פילג את האוכלוסיות וגרם לאיבה בקרב המוסלמים.
במשך תקופה זאת ולאורך עשרות שנים, ניסו המוסלמים לנער עצמם מידי השלטון הנוצרי הכופר, שכפה עליהם חיובים שנגדו את דתם. מאבקים אלו הם הנסיבות בראש ובראשונה, שגרמו ליהודי המדינה לברוח ממנה ולהגר ישירות אל צרפת הנאורה.
בשנת 1871 פרץ המרד המוסלמי הראשון בגלל החוקים המפלים. המהומות הביאו את הרשויות הצרפתיות לוועידות בהולות, בהן הועלתה כמה פעמים הצעה לביטול צו כרמיה. אולם, הדבר נמנע מחשש לדחייה של בעלי הון אירופאים יהודיים, שתמיכתם הכלכלית הייתה נחוצה לאין שיעור עבור הצרפתים.
סיבות אלה גרמו לגל של אנטישמיות ברחבי אלג'יריה מצדם של מוסלמים וגם צרפתים נוצריים מהמעמד הבינוני, שהאשימו את היהודים בסיבת המרד ההרסני. לאורך התקופה המצוינת היגרו בבהלה עשרות אלפי יהודים אלג'יראים לצרפת כנזכר.
התרחבות צו כרמיה לתוניסיה ומרוקו
לקראת סופה של המאה ה-19 ועם תחילת המאה ה-20, הרחיבה צרפת את שליטתה בשטחי צפון אפריקה. לאחר שהבטיחה את רוב שטחי אלג'יריה, פנתה לכבוש את תוניסיה ומרוקו. אחרי שהצליחה להשתלט גם על אלה, הנהיגה כלפי היהודים המקומיים את אותה המדיניות כפי שעשתה באלג'יריה. בדומה, גם הללו במספרים גבוהים בחרו להגר לאורך המאה ה-20 לצרפת.
יהודי צפון אפריקה השתלבו מהר בכלכלה הצרפתית, ובמשך השנים עמדו בתפקידי מפתח בולטים במגוון תחומים. הללו הצטיינו בתחומים כדוגמת רפואה, עריכת-דין, פילוסופיה, בנקאות, משחק ועוד. בין הבולטים שבהם היו ועודם - הזמר - אנריקו מסיאס, הפילוסוף - ז'אק דרידה, נשיאת ארגון יוניסף לשעבר - אודרי אזולאי, חתן פרס נובל לפיזיקה - סרז' הרוש ועוד.
כיום מאות אלפי צאצאים של אותם יהודים צרפתיים לשעבר - ממוצא צפון אפריקאי או אשכנזי זכאים לקבלת אזרחות צרפתית. יחד עם האזרחות מגיע גם דרכון צרפתי אירופי. הדרכון האירופי מקנה לכם פריווילגיות רבות ובלעדיות, השמורות לאזרחי האיחוד האירופי בלבד. הטבות כדוגמת מגורים ועבודה בכל מדינות האיחוד ללא הגבלת זמן, לימודים מסובסדים, קבלת טיפול רפואי במחיר של תושב מקומי, כרטיס מעבר בין מדינות האיחוד ועוד הטבות אקסקלוסיביות.
הכתבה נכתבה בסיוע מר יהונתן גבריאלוב.
משרד עו"ד כהן, דקר, פקס וברוש עוסק בהוצאת דרכון צרפתי, בהגירה לאירופה ולארה"ב ובתחומי המשפט האזרחי והמסחרי. הכתבה באדיבות אתר עורכי הדין LawGuide.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.