בית המשפט העליון קבע היום (חמישי) כי אין מקום לערב את שאלת הנאמנות המינית בין בני הזוג (בגידה) בחלוקת הרכוש המשפחתי, במהלך הליך גירושין. פסק הדין קובע כי זכותה של אישה לקבל מחצית מדירת המגורים של המשפחה הינה זכות מהותית-קניינית, אשר אינה תלויה ברישום הפורמלי של דירת המגורים, ובשאלה מי הביא אותה לשימושו של התא המשפחתי.
כמו כן, לא ניתן לשלול זכות קניינית זו, גם במקרה ובו בני הזוג נפרדו על רקע בגידה. בית המשפט העליון הכיר בכך שזכותה של בת-הזוג למחצית הדירה התגבשה לאורך חייהם המשותפים של בני-הזוג ואינה ניתנת לשלילה רטרואקטיבית. בכך העליון הפך החלטה של בית הדין הרבני.
הרקע לפסק הדין הגיע בעקבות בעל שהגיש לאחר 30 שנות נישואין, עם התערערות היחסים, תביעת גירושין לבית הדין הרבני, אליה הוא כרך את ההכרעה בדבר חלוקת הרכוש של הצדדים. בית הדין הרבני האזורי, בהתאם להלכות המשפטיות שנפסקו על-ידי בית המשפט העליון (הלכת השיתוף הספציפי), קבע שהאישה זכאית למחצית מהבית שהיה רשום על-שם האיש ושבו התגוררו הזוג במשך רוב שנות נישואיהם.
הבעל ערער לבית הדין הרבני הגדול ושם הוא העלה למרכז הדיון את הטענה כי האישה בגדה בו, בסמוך לסיום קשר הנישואין (טענה אשר הוכחשה על ידי האישה) ולכן אין היא זכאית לחלקה בבית המגורים המשפחתי.
הערעור התקבל ובית הדין הרבני הגדול קבע כי בעקבות כך ששוכנע כי התקיימה בגידה לקראת סיום הקשר המשפחתי וב"התבסס על בגידה זו" לא מגיע לאישה לקבל חלק כלשהו מבית המגורים. האישה פנתה לבית המשפט העליון בבקשה לבטל את פסיקת בית הדין הגדול, והעתירה נדחתה, בדעת רוב.
עו"ד אורית להב, מנכ"לית "מבוי סתום" בתגובה לפסה"ד בעליון בפרשת "הבוגדת" בו בוטלה הקביעה כי האישה תנושל מחלקה בבית, בשל העובדה שלכאורה בגדה בבן זוגה חודשים ספורים לפני הגירושין: "הפרשה הזאת ממחישה את הצורך המצער לעמוד כל הזמן על המשמר מפני חריגת בית הדין הרבני מסמכותו, חריגה שנוטה לא אחת לפגוע דווקא בזכויותיהן של נשים, לא במפתיע. כפי שמציין בית המשפט העליון בפסק דינו, חובת בתי הדין הרבניים לפסוק בענייני רכוש על פי הדין האזרחי נקבעה בפסק דין בבלי לפני יותר מעשרים שנה. אני שמחה שהפרשה הזאת הגיעה לסיומה. אנו, והארגונים השותפים לנו, נמשיך לעמוד על המשמר ולבחון את פסיקת של בתי הדין הרבניים. אני מברכת את עמיתותיי במרכז רקמן שייצגו בתיק על הסיום המוצלח של הפרשה".
ד"ר עו"ד שרון פרילינג, מומחית לדיני משפחה מציינת ביחס לפסה"ד: "לפסה"ד חשיבות עצומה בניסיון למגר את הסנקציות הכלכליות והבלתי הוגנות המופעלות כלפי נשים בבתי הדין הרבניים על רקע בגידה. האמירה הברורה של בג"צ בהרכב מורחב, כי מעשה בגידה אינו יכול להוות עילה, לא באופן ישיר ולא באופן עקיף, אף לא כתנאי, לשלילת זכויות רכושיות - היא בעלת השלכה הן במישור המשפטי והן במישור יחסי הכוחות בתא המשפחתי. יש בה כדי לסייע במניעת כח עודף מבן הזוג החזק כלכלית, ואף לצמצם את יכולתו לשלוט בהתנהגות בן זוגו באמצעות סנקציות כלכליות.
"עם זאת, אין בהלכה זו בהכרח למגר את שיקול הדעת המפלה כלפי נשים על רקע בגידה בבתי הדין הרבניים, שכן שיקול הדעת בסוגיית השיתוף הספציפי הוא רחב ויכול להיות מוטה מעמדה אפריורית, שלא בהכרח יישען עליה פסה"ד בנימוקיו, אולם תהא לה דומיננטיות בשיקולי ההכרעה. פס"ד הבוגדת וגלגוליו, הגם שקיבל תיקון בדיון המורחב בבג"צ, מלמד ששוויון משפחתי והגנה על זכויות נשים אינם מובנים מאליהם, ודי לציין בענין זה את העובדה שבג"צ הראשון דחה את העתירה להתערב בפסה"ד של ביה"ד הרבני הגדול וגם בדיון הנוסף, נחלקו הדעות ופסה" ד הוכרע בדעת רוב".