בתום מאבק משפטי שנמשך כשלוש שנים החליטה היום (חמישי) ועדת השחרורים שליד בתי הסוהר להורות על שחרורה של סיגלית חיימוביץ', שהורשעה ברצח הנער בן ה-18 אסף שטיירמן בשנת 1996 יחד עם שותפה במעשה רעי חורב, שנידון למאסר עולם שאינו קצוב בזמן.
חלקה של חיימוביץ' ברצח נחשף כשנתיים לאחר המעשה, והיא נידונה ל-25 שנות מאסר, מתוכן ריצתה עד כה כ-20 שנים. היא הייתה אמורה להשתחרר בינואר 2025, ובקשות קודמות שלה לשחרור מוקדם נדחו על ידי הוועדה, שעיכבה את שחרורה של חיימוביץ' בשבעה ימים כדי לאפשר לפרקליטות, שהתנגדה לשחרור, לערער על ההחלטה. ל"מעריב" נודע כי הפרקליטות שוקלת ברצינות רבה להגיש את הערר בבית המשפט המחוזי כבר בימים הקרובים.
את הבקשה לשחרור הגיש מטעמה של חיימוביץ עו"ד ציון אמיר, שפנה לוועדה וטען: "אחרי שהביעה חרטה כנה על המעשה, קיבלה אחריות על חלקה ומתייסרת מדי יום לאורך כל השנים על אותו אירוע חמור, הצליחה מרשתי לכעבור שיקום יוצא דופן במהלך השנים הארוכות שהיא מרצה את עונשה בכלא. היא למדה והשלימה תואר ראשון, יצאה לצבר חופשות וללא ספק הגיעה העת לשחרר אותה, היא חייבת לראות אור בקצה המנהרה, אחרת מה הטעם בהתנהגות טובה בתוך כתלי בית הסוהר?"
עוד אמר עו"ד אמיר: "חרף התנגדות הפרקליטות ועל אף עמדתם של הורי הנער שטיירמן ז"ל החליטה הוועדה לקבל את עמדתי, הטיעון שהעליתי בפני חברי הוועדה. זה היה מאבק משפטי לא פשוט שארך למעלה משלוש שנים, הוא כלל שלוש הופעות בפני הוועדה, ערעור למחוזי, עתירה לעליון לקבל אישור להגשת ערעור.
הוא סיכם: "בסופו של דבר הוועדה מצאה לנכון כי יש ממש בטענות שהעליתי וכי מרשתי שביצעה את המעשה הנורא עת שהייתה בת 17 ראויה לשחרור, שלוש שנים לפני תום המועד, כשהיא בתוך תקופת השליש מהעונש המלא". נציין על פי הכללים בשב"ס, אסיר שמגלה התנהגות טובה יכול לקבל הפחתה מנהלית מהמאסר של שליש, היא כבר נכנסה לתקופה הזו לפני שלוש שנים.
נדגיש כי וועדת השחרורים עיכבה את שחרורה של חיימוביץ למשך שבעה ימים וזאת לנוכח עמדתה של הפרקליטות שהתנגדה לשחרור וכן עמדת הוריו של שטיירמן ז"ל שגם הם התנגדו בתוקף לשחרור ואפשרה לפרקליטות להגיש ערר על ההחלטה בתוך תקופת הזמן הקצובה. ל"מעריב" נודע כי הפרקליטות שוקלת ברצינות רבה להגיש את הערר בבית המשפט המחוזי כבר בימים הקרובים.
החלטת ועדת השחרורים בעניין סיגלית חיימוביץ by maariv on Scribd
כזכור, באוקטובר 2001 קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי האסירה, שהייתה בת 17 בעת האירוע, רצחה יחד עם רעי חורב שהיה בן גילה, את הנער בן ה-18. כאמור, בית המשפט הטיל עליה עונש של 24 שנות מאסר, לאחר מחלוקות סביב עונשה. בנוסף, שני ערעורים הוגשו נגד גזר דינה, האחד נגע לקלות העונש והשני על חומרת המעשה.
בשנת 2018 התקיים דיון ראשון בבקשתה של סיגלית לשחרור מוקדם, אך נדחתה, מאחר שנקבע שהתמונה המתקבלת מאופן התנהגותה במהלך הרצח היא שמדובר "מעשה זוועה חייתי, בלתי אנושי, בלתי מתקבל על הדעת".
אלא שסיגלית הגישה ערעור על ההחלטה, ובה נומק כי יצאה לכ-150 חופשות סדירות ובמשך 18 שנות מאסרה – לא ביצעה עבירת משמעת אחת. בהתאם לכך, בית המשפט המחוזי קבע כי אכן יש מקום לבטל את החלטת הוועדה שלא לשחררה.
בית המשפט המחוזי בחן את הטיעון שהעלתה סיגלית ובהן החרטה שהביעה, כשאמרה: "אני לא מצפה שאי פעם מישהו יסלח לי על הדבר הזה, אני מתייפחת על מה שעוללתי למשפחת שטיירמן, זה פוגש אותי ברגעים שקשה לי, אני יכולה להבין כמה זה נורא מה שעשיתי, לא הבנתי את זה בגיל 17".
בהחלטתו של בית המשפט נכתב כי "אנו מתרשמים שלאסירה גבולות פנימיים מופנמים אשר מאפשרים לה לנהל אורח חיים תקין ומיטבי. בנוסף, התרשמנו שהאסירה מכירה מהו קשר טיפולי, ולכן אנו סבורים שאיננה זקוקה למעטפת אינטנסיבית, והיא יכולה לתפקד בצורה מסוימת של עצמאות".
לפי פסק הדין, ביום הרצח שהו חורב, חיימוביץ' וגלוזמן בני ה־17.5 בבית הוריה של חיימוביץ' בכפר סבא, שם עישנו סיגריה שהכילה מריחואנה. בשלב מסוים עבר שטיירמן מתחת לביתה של חיימוביץ', ועל פי הנטען, הוא קרא לעברם דבר מה.
אף שהיכרותם עם שטיירמן הייתה שטחית בלבד, השלושה החליטו לרצוח אותו. הם יצאו לחורשה סמוכה ושכנעו את שטיירמן ללכת עמם. שם חורב ניסה לרצוח את שטיירמן בדקירות סכין, וכשנכשל ניסה לרוצץ את גולגולתו באבן, ואף לחנוק אותו באמצעות חוט ברזל שמצא בקרבת מקום.
חיימוביץ’ הגישה לחורב את האבן שבה הכה את שטיירמן למוות, וגלוזמן צפתה במעשה ולא עשתה דבר. בשלב מסוים במהלך התקיפה אחזה את גלוזמן בהלה והיא זעקה לחיימוביץ' וחורב לחדול ממעשיהם, ומשאלה לא נשמעו לה, נסה מהמקום.
הרצח נותר לא מפוענח במשך ארבע שנים, שבהן שמרו השלושה על קשר שתיקה. במהלך התקופה הזו נישא חורב לסנדרין בן דוד. שלוש שנים לאחר הרצח התוודה על המעשה שעשה בפני אשתו. במהלך נישואיהם בן דוד נפלה קורבן למעשי אלימות קשים שביצע בה חורב ובשנת 2000 התלוננה במשטרה כי בעלה תקף אותה וסיפרה כי התוודה בפניה על רצח שטיירמן.
ב־2001 הרשיע בית המשפט המחוזי בתל אביב את חורב ברצח וגזר עליו מאסר עולם. חיימוביץ' הורשעה ברצח ב־2002 ונגזרו עליה 24 שנות מאסר. זאת חרף העובדה שהיו קטינים בעת המעשה. גלוזמן, כאמור, קיבלה מעמד של עדת מדינה.
הפרשה כולה זעזעה אז את המדינה, בין היתר בשל קור הרוח של חורב ושל שותפותיו לפשע, האכזריות מקפיאת הדם שגילו והשתיקה הממושכת של שלושתם, שהמשיכו בחייהם כאילו דבר לא קרה. “במקרה הוא עבר שם. זה יכול היה להיות כל אדם אחר”, אמר חורב לשוטרים בשלווה מפחידה במהלך שחזור הרצח.