למרות התנגדות קשה: שופטת בית המשפט העליון ענת ברון קבעה כי גוגל תיאלץ לנהל הליכים משפטיים בישראל על פי הדין הישראלי ולא על פי דיני ארצות הברית. ההחלטה היא אימוץ החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי מרכז. הדבר יקל על הגשת תביעות מול חברת גוגל ועשוי להשפיע על חברות טכנולוגיה נוספות הפועלות בארץ.
תחילתו של הסיפור עת כנגד גוגל הוגשו כמה תובענות ייצוגיות שמחו על פרקטיקות שלה בקשר לנושאי הגנת הפרטיות. במקרה הנוכחי, מדובר על שתי בקשות לאישור תובענות כייצוגית שהדיון בהן אוחד לצורך הכרעה בשאלת הדין החל עליהן – האם הדין הישראלי או הדין של מדינת קליפורניה; זאת בהינתן תניית ברירת הדין שבהסכם תנאי השירות שבין המבקשת ובין משתמשיה.
השופטת ענת ברון דחתה את ערעור גוגל וקבעה: "לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה, על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כפי שכבר צוין, גדר המחלוקת בין הצדדים ממוקד בשאלה פרשנית – האם נגזר מהסכם תנאי השירות ומתניית ברירת הדין שבו, כי הדין הקליפורני הוא שיחול על בקשות האישור".
היא נימקה: "הסכם תנאי השירות הוא חוזה צרכני אחיד בין משתמש שאינו מיומן בקריאת חוזים מסחריים, ובין תאגיד גלובלי מסחרי בעל משאבים פיננסיים רבים וסוללת יועצים משפטיים. פערי כוחות אלה מחייבים להטיל על גוגל אחריות לניסוח הסכם תנאי השירות באופן בהיר ככל האפשר, בשפה פשוטה יחסית, וללא סייגים מיותרים.... במצב דברים זה יש לפרש את הסכם תנאי השירות נגד האינטרס של גוגל, זאת בהינתן העובדה שגוגל היא הגורם שניסח את ההסכם (סעיף 25(ב1) לחוק החוזים".
השופטת אף קבעה בהוצאות המשיבים בסך כולל של 12,000 ש"ח כנגד גוגל ולטובת התובעים הייצוגים.
עו"ד גרגורי פאוסט קורצ'מני, שייצג בתיק: "בית המשפט העליון קבע כי גוגל היא תאגיד שמספק שירותים רבים וחשובים ויש לחברה הזו כוח רב מאד. לכן מצופה מגוגל שתנסח את החוזה שלה בצורה שכל אחד יוכל להבין אותו ובמיוחד את הסעיפים שעוסקים בשאלה איפה הצרכן יכול לממש את הזכויות שלו ולפי איזה דין. ברגע שהסעיף לא ברור יש לפרש את הסעיף לטובת הצרכן בישראל. לכן לגוגל אין להלין אלא על עצמה שהיא ניסחה סעיף כזה. אני סבור שגם אם הניסוח היה חד משמעי, שסכסוכים בין ישראלים לגוגל יתבררו לפי הדין האמריקאי, עדיין היה מקום לפסול את הסעיף ולקבוע שבכל סכסוך צריך לוודא שחל הדין הישראלי, עם ההגנות שהוא מעניק לתושבי ישראל".