הטיוטות המפרטות את הצעות החוק הנכללות בשלב הראשון של הרפורמה המשפטית של שר המשפטים יריב לוין נחשפו אתמול. בין היתר פורסם, כי השר מקדם חקיקה שתאפשר "להנחית מבחוץ" נשיא לבית המשפט העליון, מהלך שעשוי לצאת לדרך בחודש אוקטובר, עם פרישתה של הנשיאה אסתר חיות. השופט בדימוס צבי סגל, לשעבר סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים ושופט בכיר בבית המשפט המחוזי, הביע את דעתו על הדברים היום (חמישי) בתוכניתם של ניסים משעל וגיא פלג ב-103FM.
המהפכה המשפטית: נחשפו עיקרי הצעות החוק של רפורמת לוין
"נוכח מה שקורה במדינה בימים האלה, אני רוצה להתחיל בגינוי של מה שקרה אמש בול ביתו של נשיא העליון לשעבר אהרן ברק. אני חרד מאוד ממה שקורה, מכיפופי הידיים שקורעים אותנו, זה מוביל אותנו להחלטות לא טובות שלא משקללות את כל העמדות השונות. ההתנהלות הזו גורמת להקצנת עמדות של המתנגדים לשינויים".
"לגבי הוועדה למינוי שופטים, אני מאלה שחוששים שעלול להשתנות הקוד של מינוי השופטים, שיהפוך אותם לפוליטיים יותר", הוסיף. "צריך להתנגד בכל תוקף לשינוי הזה. היום כולם מסכימים שיש מה לתקן, אבל אין עם מי לדבר. אני מכיר בעקיפין את השר לוין, הוא משפטן חכם, יש לו ותק משמעותי במערכת המשפטית והפוליטית, הוא אדם רציני. עוד לא מבטלים כלום, זו התקווה שלי. הוא גם גיבש במשך שנים אג'נדה מסודרת ומעשית. אנחנו הופכים להיות שונאים".
בסיום דבריו, הבהיר השופט בדימוס: "לא צריך לכפות, צריך להידבר, דיאלוג אמיתי לא יכול להיעשות רק בוועדת חוקה, חוק ומשפט. אנו מכירים את היתרונות והחסרונות של ועדות שנעשות בשקיפות מלאה".
"הפיכת הוועדה למינוי שופטים עם רוב מוחלט לקואליציה - בעיה"
השופט בדימוס עורך הדין משה גלעד, לשעבר שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, התייחס גם הוא לפרטי הרפורמה בתוכנית.
"ישנם דברים טובים וישנם דברים שאני לא מסכים עליהם", טען והוסיף: "אני חושש מאוד. הפיכת הוועדה למינוי שופטים עם רוב מוחלט לקואליציה - בעיה. ברור לנו שהרוב בכנסת קיים מהקואליציה ומושפע יותר. גם אם זה טוב, צריך להשאיר את המצב הקיים".
עוד אמר כי "גם בוועדת חוק, חוקה ומשפט, לא כולם, אני מקווה, מכורים במירכאות כפולות. גם בקואליציה ישנם אנשים שמבינים את התחום המשפטי, שאולי לא יסכימו. אם ישנה אחידות דעים אצל כל חברי הקואליציה אז 'יוסטון, יש לנו בעיה'. אם זה יהיה המצב הסופי, יש לנו בעיה. אנחנו כרגע לפני שהגיע המצב הסופי, אולי המערכת המשפטית הייתה צריכה לדבר קודם, או יותר נכון לעשות דברים קודם, אבל עדיין, יש פתגם שיהודי גם עם חרב על צווארו ממשיך".
בהמשך, הסביר היכן לדעתו החלה הבעיה: "הבעיה היא, שמערכת המשפט, לצערי הרב, עם האקטיביזם לדעתי המוגזם, ועם ניסיון של השתלטות הרשות השיפוטית, וניסיון לתפוס יותר כוח משתי הרשויות האחרות, היא הביאה לאובדן אמון רב במערכת בתי המשפט". הוא הוסיף: "המצב בישראל מבחינה פוליטית מקוטב לגמרי. בסוף ניצח צד אחד, אתה חושב שהוא מתעמק בפרטים? הצד הזה מרגיש פגוע ממערכת המשפט, ועכשיו הוא רוצה - 'בוא נשרוף את כל העסק', וזה חבל. אבל זה המצב".
עוד אמר גלעד: "אני יכול להגיד על מה אני מסכים, הרי בסוף אתה לא יכול לא להסכים לכלום. אני מסכים לכל הנושא של עילת הסבירות, לדעתי זה הלב. עילת הסבירות, אי אפשר להתעלם ממנה. ישנם מקרים שבהם מישהו יצטרך להחליט אם חוק סביר, דווקא במצבים קיצוניים ומצבים של קיטוב בעם, שהרי אם הרוב במקרה הזה של 64 חברי כנסת, יכול לחוקק חוק אשר יאמר ש'כל הבן הבכור, של שמאלנים במירכאות כפולות, היאורה תשליכוהו'. כל אחד מאיתנו, כולם, כולל קואליציה, כולל אופוזיציה, לא יסכים לחוקים כאלה, לזה לא הגענו. אז מי יקבע במקרה? אלה מקרים קיצוניים, בסוף יהיה עוד מקרה, לא כזה קיצוני, אבל הוא יקרה, מישהו חייב להחליט. איך מחליטים במקרה כזה? על סמך סבירות, חוות דעת של אנשים שמבינים שמדובר בעינוי של המיעוט על ידי הרוב. מה שצריך להדגיש זה לא שעילת הסבירות תיעלם, אין דבר כזה".
לסיום הבהיר: "אני לא חושב שצריך להגדיל את העותרים. כל עותר יכול לבוא עדיין לבג"ץ. אני לא רוצה לבטל אותה לגמרי, אני רוצה שנחזיר עטרה ליושנה. גם היום מדובר באי סבירות קיצונית. המקרה של דרעי, עד כמה שהוא לא יפה ולא נעים, אולי הוא לא סביר בעיניי רבים? לדעתי זה לא קיצוני, במסגרת של המאבק בין רשויות השלטון, הוא לא קיצוני. יש מקרים יותר קיצוניים ולשם צריך לשמור את עילת הסבירות", והדגיש כי לדעתו: "בית המשפט העליון חייב לחזור ל־1950 - 'לא מתערב, לעתים נדירות אני אקבע לממשלה מה לעשות'".
סייעו בעריכת הכתבה: מיכל קדוש וירדן חדד, 103FM