הפשיעה משתוללת: עפרה לקס, תושבת שכונת נווה זית בלוד, שוחחה היום (חמישי) עם בן כספית וינון מגל ב-103FM על הנס שקרה לה אמש לאחר שקליע רובה חדר לביתה, סמוך מאוד למיטתה, בזמן שישנה בה: "עדיין לא מבינה איך הכדור הזה פספס אותי". היא אף הוסיפה וציינה כי "כל ערב יש כאן יריות, מאז שהתחלפה הממשלה המצב הוחמר". 

תחילה שיתפה לקס כי "אני אחרי ברכת הגומל בבית הכנסת. אני עדיין לא מבינה איך הכדור הזה פספס אותי. אני אתמול אחרי שבוע מבורך ומתיש החלטתי ללכת לישון בשעה נורמלית, 10 בלילה אני במיטה, בלילה, בפוזיציה של חצי יושבת. וכל הערב היו אצלנו אתמול יריות, זו עיר לא גדולה ובלילה זה שקט אז אתה שומע יריות גם משכונות מרוחקות. פתאום אני שומעת צרור שנשמע יותר קרוב, ואז אני שומעת מעין שריקה. אנחנו כבר יודעים קצת לזהות, זה היה צרור יותר כבד".

"אני עשיתי שירות לאומי, לא הייתי קרבית, רק יותר מאוחר הבנתי ששמעתי שריקה של כדור", הודתה, ושיחזרה: "אני רואה על הגוף שלי חתיכות עץ, ליד המיטה שלי יש שולחן שלפעמים אני עובדת עליו, 10 ס"מ מהמיטה שלי. אני קוראת לבעלי ואומרת לו 'מאיפה יש עליי חתיכות עץ?', לא הבנתי בכלל את הסיטואציה. ואז הוא מסתכל ורואה, החור היה לידי, הכדור חלף ממש קרוב אליי. היה חור בשולחן. אנחנו מתחילים לגמגם, אם יש כדור הוא היה צריך להיכנס מאיפשהו, ווואלה רואים חור בתריס, רואים חור ברשת".

בהמשך, סיפרה לקס על הרגע בו הבינה שאירע אירוע לא שגרתי בחדרה: "הזמנו משטרה, הגיעו שלושה שוטרים. אני אומרת לשוטרת 'מה אני אמורה לעשות עכשיו?', היא אומרת לי 'תעשי סעודת הודיה'. המז"פ מגיע כמה שעות אחרי, היה אסור לנו לגעת בדברים. כשהוא מגיע אנחנו מתחילים להזיז דברים ורואים קליע של מאג או קלצ'ניקוב. המשטרה היא מתוקה, עבדה אתמול מאוד קשה, עצרה 13 אנשים שהם בטוח שאם לא היום מחר הם בבית. זה הסיפור. אני ניצלתי בנס. אני גרה בלוד, בדרום העיר, ברחוב, וכנראה שהיריות לא היו ברחוב שלי, הן הגיעו מאנשהו. זה אומר שכל מי שגר פה בעיר הוא בסיכון".

"זה ככה כל הזמן?", תהה מגל, ולקס השיבה: "אתמול היו יותר יריות מהרגיל, אבל לזה שיש פה יריות אנחנו רגילים. לוד תופסת אחוז ניכר בנרצחים השנה במגזר הערבי". הוסיף המגיש ושאל איך התחושה בעיר מאז 'שומר חומות', ולקס הדגישה כי "זה מהדהד, אבל זה אני מרגישה שזה השלב הזה. מה יקרה כשהערבים יחליטו שהם רוצים להפנות את הנשק נגדנו. כרגע הסיפור בעיקר פלילי, מה יקרה אם וכאשר זה שלב ב'. שלב א' זה לנקות את הרחובות מנשקים, להחמיר את הענישה ולהכניס לפה שב"כ שיפענח את המקרים".

לסיום, הבהירה לקס: "אני מרגישה בעיר סבבה, זה הבית שלי 20 שנה. זה הבית שלי, של חברים שלי, אני לא אגיד שאני מפחדת לצאת בערב, אולי עכשיו אפחד, אני לא יודעת, אני עוד בעיכול של הדבר הזה. אתה בבית שלך, בחדר השינה שלך, אתה לא מצפה לזה. אני לא יודעת מה יהיה מעכשיו, בגדול אנחנו מקיימים חיים נורמליים. הילדים שלנו בחוץ כמו כל הילדים".

"חילופי השלטון יצרו שינוי לרעה"

"חילופי השלטון יצרו שינוי?", התעניין מגל, ולקס ענתה: "שינוי לרעה. היה את המסלול הבטוח שהתחיל לתת תוצאות, היה תהליך שסגלוביץ' הוביל, המשרד לביטחון פנים עבד מאוד קשה, למרות שאני לא מזדהה עם בר לב, המשרד שלו ידע לתת עבודה. עדיין נרצחו אנשים, עדיין היו פה יריות, אז צעקנו 'זה לא מספיק', כי הרצח השתולל ברחובות, אבל פה המצב הוחמר. אפשר גם לקחת דברים טובים מהממשלה הקודמת, חייבים להחמיר את הענישה. עבודה חקיקתית, כאן ועכשיו - צריך להיכנס בכל הכוח".

סייעה בהכנת הכתבה: שני רומנו 103fm