פרקליטות מחוז תל אביב, בשם משרד הביטחון, המציאה בפני חנוך צחר, משרד מילר, שנבל, צחר ושות' וכן חברת דניה סיבוס כתב תביעה על סך 3,362,478 שקלים בגין העלויות בהן נאלצה המדינה לשאת והנזק לקופת המדינה שנגרם כתוצאה ממעשיהם ומחדליהם של הנתבעים במסגרת אירוע קריסת חניון הברזל בת"א.
מכתב התביעה, שהגישו עורכי הדין גל בן גיאט ואריאל אררט, עולה כי בעת קריסת החניון, בחודש ספטמבר 2016, היו הנתבעים חלק מבניית החניון ומתכנונו. הנתבעים הינם חנוך צחר ומשרד מילר, שנבל, צחר ושות' שבבעלותו, אשר מתמחה בתכנון קונסטרוקציות של מבנים והייתה אחראית לתכנון ההנדסי של החניון.
כמו כן, נתבעת גם חברת דניה סיבוס, בעבורה עבדו מר צחר והמשרד שבבעלותו, וזאת מכוח היותה מזמינת העבודה והנושאת באחריות למתרחש באתר. באסון זה קיפחו את חייהם 6 אנשים -23 נוספים נפצעו בדרגות שונות. לטעמה של המדינה, התכנון הקונסטרוקטיבי הלקוי של מר צחר ומשרדו הוביל לקריסתו של החניון, ובגין כך גם הואשמה החברה בהליך פלילי מקביל בעבירות של גרימת מוות ברשלנות וגרימת חבלה ברשלנות.
"את הביטוי הברור לחומרת הכשל ההנדסי, אשר מדגים את עומק רשלנותם של המעורבים, ניתן למצוא בעובדה שתקרת החניון קרסה תחת עומס המהווה כשליש, בלבד, מהעומס בו הייתה צריכה לעמוד על פי המכרז", ציינו עורכי הדין והוסיפו כי "נראה כי ביסוד התכנון הלקוי של צחר עמד רצונו לחסוך ככל הניתן בעלויות החפירה באזור מי התהום, וזאת נוכח מנגנון התשלום שנקבע במסגרת התקשרותו עם חברת דניה סיבוס... צחר לא ביצע את הבדיקות הבסיסיות ההכרחיות לשם בחינת עומסי התקרה ואפשרות של חדירת העמודים".
על פי עמדת המדינה, כתוצאה מרשלנותם של הנתבעים, אשר הובילה לאירוע הקשה, נדרש משרד הביטחון, באמצעות פיקוד העורך ולבקשת כב"ה, לשאת בהליך החילוץ והפינוי. במסגרת הליך הפינוי והחילוץ הפעיל פיקוד העורף מאות חיילים ואנשי מילואים, מנופים, ציוד מכני הנדסי, משאיות, גנרטורים, מערך היסעים, מערך הסעדה, מערך פינוי פסולת ועוד. עלויות המדינה בהליך זה מסתכמות בסך כולל של 3,362,478 שקלים אותם מבקשת התביעה להשיב.
כזכור, ב-5 לספטמבר 2016, במהלך השלמת עבודת הבניה של חניון הברזל על ידי דניה סיבוס, כשלושה שבועות בלבד לפני תאריך היעד לפתיחת החניון, התמוטטה תקרת החניון בדרך של חדירת התקרה לעמודים. כתוצאה מכך, נהרגו שישה בני אדם ונחבלו 23 בני אדם נוספים. התמוטטות התקרה התרחשה בעומס של כשליש מהעומס שבו התקרה הייתה צריכה לעמוד על פי התקן. העומס שהייתה התקרה צריכה לשאת היה עומס גבוה במיוחד, הכולל את המשקל העצמי של התקרה ועומסים קבועים נוספים, כגון שכבת בטון הגנה בעובי של כ-70 ס"מ, חצץ בעובי של 20 ס"מ ואדמת חמרה. בנוסף לכך, תוכננה לנסוע מעל תקרת החניון רכבת קלה, ויועד בה אזור נפרד לחניית כבאית אש.