ברקע הכרזתו של שופט העליון יוסף אלרון על מועמדותו לנשיאות בית המשפט העליון, ד"ר יעקב בן שמש, מומחה למשפט ציבורי המשמש כמרצה בכיר בקריה האקדמית אונו, מסביר את ההשלכות של התמודדות אלרון על התפקיד, סיכוייו להיבחר – ולמה השמרנים דווקא מפסידים מהמהלך.
"המערכת סובלת מאמון הולך ופוחת": מה עומד מאחורי החלטת השופט אלרון?
השופט אלרון למעריב: "לא מכיר את שר המשפטים ולא מתואם איתו"
מה ההשלכות של התמודדותו של אלרון?
"להודעה של אלרון על התמודדותו לתפקיד נשיא בית המשפט העליון יש מספר משמעויות פוליטיות – ראשית, כתקדים היסטורי – זו בעצם קריאת התיגר הראשונה מתוך בית המשפט העליון עצמו על אופן מינוי הנשיא", הסביר. "מקום המדינה ועד היום נשמרה שיטת הסניוריטי, לפיה עם פרישתו של נשיא או נשיאה בא במקומו השופט בעל הוותק הרב ביותר. נשמעו בעבר קולות ביקורת על הנוהג, אך עד היום הוא נשמר באדיקות. וזו הפעם הראשונה שנשמעת ביקורת על הנוהג מצד שופט מכהן בעליון".
"שנית, ברמה האישית – זו קריאת תיגר ישירה על השופט יצחק עמית, שאמור להיבחר כמחליפה של הנשיאה אסתר חיות עם פרישתה באוקטובר, אם שיטת הסיניוריטי תישמר. בעקיפין, זו תהיה כמובן גם קריאת תיגר על שאר השופטים שיבואו לאחר מכן – ובהם השופט נועם סולברג, שאמור להחליף את יצחק עמית בעוד כחמש שנים, לפי שיטת הסיניורטי".
ד"ר בן שמש מציין: "אלרון עצמו, יש לציין, כבר די מבוגר וגם אם יצליח בהתמודדותו, יישארו לו פחות משנתיים לכהונתו לפני גיל הפרישה (70), כך שיהיה זה בסופו של דבר די אירוני אם לצורך תקופת כהונה קצרה כל כך, תיפגע שיטת המינוי שאמורה להבטיח את מינויו של השופט סולברג, שיוכל לכהן כחמש שנים. בתסריט הזה, דווקא המחנה השמרני ייצא נפגע מהמהלך של אלרון".
בנוסף, אומר ד"ר בן שמש כי לא ניתן גם להתעלם מההקשר הפוליטי: "המהלך הזה של אלרון, גם אם נקבל שהוא לא מתואם בשום צורה עם שר המשפטים וגורמים אחרים במערכת הפוליטית, לא יכול להיתפס אלא כנקיטת עמדה התומכת בביקורת הפוליטית על בית המשפט העליון, וברפורמות המשפטיות המתוכננות".
מהם הסיכויים של אלרון להיבחר לתפקיד נשיא בית המשפט העליון?
"הסיכויים אינם גבוהים. החלטה על מינוי הנשיא נתונה בידי הוועדה לבחירת שופטים, בה חברים תשעה חברים, ונדרש רוב רגיל בוועדה כדי למנות נשיא (כלומר, חמישה קולות). גם אם נניח ששלושת נציגי הקואליציה בוועדה (שר המשפטים ושר נוסף שתמנה הממשלה, וחבר הכנסת יצחק קרויזר) יתמכו במועמדותו של אלרון, קשה לראות מאין יבואו שני הקולות הנוספים הנחוצים.
עוד הוסיף: "בוועדה חברים, בנוסף לשלושה שנזכרו לעיל, חברת הכנסת קארין אלהרר מטעם האופוזיציה, שצפויה להתנגד לאלרון, שני נציגי לשכת עורכי הדין, שנשלטת כיום בידי סיעות המתנגדות לרפורמה המשפטית, ושלושה שופטים של בית המשפט העליון, שצפויים אף הם להתנגד למועמדותו. כך שכל עוד הרכב הוועדה נותר בעינו, סיכוייו של אלרון להיבחר – נמוכים".
"כמובן, אם יחול שינוי בהרכב הוועדה (למשל, חיזוק כוחה של הקואליציה על חשבון נציגי לשכת עורכי הדין), כל הסיפור נפתח מחדש. אך שינוי כזה מחייב תיקון בחוק יסוד: השפיטה, וזה מהלך שצפוי לעורר התנגדות פוליטית עזה ומחאה ציבורית נרחבת, כפי שראינו בחודשים האחרונים, וספק אם יהיה בידי הממשלה להשלימו".
לתפיסתו של ד"ר בן שמש, "הקושי היה גדול גם קודם, ועכשיו הוא גדול עוד יותר, כשה'איום' של מועמדותו של אלרון הונח באופן מוחשי מאד על השולחן".
מהי עמדתך על שיטת הסיניורטי עצמה?
"יש שיקולים לכאן ולכאן. בסך הכל לי נראה שזאת הייתה שיטה טובה, שפעלה ללא תקלות מיוחדות מאז קום המדינה, והובילה לשורה של נשיאים ונשיאות טובים בסך הכל, כך שדווקא מבחינת הגישה השמרנית, שרואה ערך בשימור הקיים אם אין איזו סיבה דרמטית לשינוי, יש טעם טוב לשמר את השיטה הזאת גם הלאה. היא גם מפחיתה את החיכוכים הפוליטיים בין השופטים לבין הפוליטיקאים, ובין השופטים בינם לבין עצמם".
עם זאת, ד"ר בן שמש אומר כי "שיטת הסניורטי לא יכולה כמובן להבטיח את מינויו של המועמד הטוב ביותר, וגם היא לא חפה מפוליטיקה, כאשר השיקולים הפוליטיים נכנסים לא בשלב מינוי הנשיא, אלא דווקא בשלב מינוי השופטים החדשים, כאשר כולם יודעים לעשות את חשבון השנים מראש, ולדעת מי מהמינויים החדשים צפוי להגיע, עם הזמן, לתפקיד הנשיא. אז אי אפשר לומר שהשיטה לגמרי מונעת פוליטיזציה".
לבסוף, ד"ר בן שמש קורא להסדיר בחקיקה את השיטה בה נבחר נשיא בית המשפט העליון: "אם טובה ואם רעה, העובדה הלא טובה היא שהשיטה הזאת פועלת כבר עשורים ללא עיגון מפורש בחקיקה, וזה גם מה שמאפשר את המהלך של השופט אלרון מלכתחילה. כדאי לחשוב על שאלת מינוי נשיא בית המשפט העליון ולעגן את ההסדר בחוק היסוד".