היום (שלישי) הגישו הוריו של איאד-אל חלאק יחד עם מרכז עדאלה ומרכז אלמיזאן, עתירה דחופה לבג״ץ נגד החלטת מח״ש והמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה שלא להגיש ערעור על זיכויו של שוטר מג״ב שהרג את בנם בעיר העתיקה בירושלים המזרחית ב-30.5.2020.
הודעת מח״ש על ההחלטה, שנתקבלה על דעת המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים עו״ד שלמה (מומי) למברגר, נמסרה לעורכי דינם של הורי המנוח יומיים בלבד לפני המועד האחרון להגשת ערעור שיחול מחר (ד׳ 6.9), ועל כן ביקשו העותרים לקיים דיון דחוף בעתירה.
העתירה שהוגשה באמצעות עורכי הדין פאדי ח'ורי, נארימאן שחאדה זועבי ועדי מנסור ממרכז עדאלה ועו"ד חאלד אזבארגה, מבקשת לקבוע כי החלטת מח״ש והפרקליטות היא בלתי סבירה באורח קיצוני, ולחייבם להגיש ערעור על הכרעת הדין לבית המשפט העליון. במרכזה של העתירה נציבות ההשלכות הנורמטיביות הקשות שייווצרו כתוצאה מהימנעות התביעה מלערער על הכרעת הדין.
לטענת העותרים, הקביעות המשפטיות שבהחלטת הזיכוי מעגנות נורמות מקלות כלפי שוטרים ואף יביאו לביטול מוחלט של כל אפשרות שישאו באחריות פלילית על הרג פלסטינים בעתיד. הכרעת הדין, כפי שמפרטת העתירה, מרחיבה באופן דרסטי ובלתי סביר את סייג ההגנה העצמית בדין הפלילי.
בכך, בית המשפט מכשיר באופן ספציפי מעשי הרג בידי שוטרים, וזאת בהסתמך על "תחושות הסכנה" הסובייקטיביות שלהם. הישענות בית המשפט על כך שהאירוע בו הרג השוטר את איאד אל-חלאק ז"ל התרחש בעיר העתיקה בירושלים, ״סמוך לאחר חודש רמדאן וחג השבועות״, כדברי בית המשפט, ״בזמן ובמקום המועד לפורענות״, מעידים על הענקת לגיטימציה בפועל גם להטיות הגזענית מן הסוג שהובילו לזיהוי המנוח כמרצח שמהווה סכנה.
על פי העותרים, החלטת הפרקליטות נשענה על תשתית עובדתית שגויה, משום שראתה בפרשנות בית המשפט ובקביעות הנורמטיביות שבהכרעתה כממצאים עובדתיים, שבהם ערכאות ערעור אינן נוטות להתערב. ואולם, מניתוח של קביעות בית המשפט עולה, כי בית המשפט הכשיר הוצאה להורג, בכך שראה בירי מכוון ובלתי מידתי למרכז מסה כאקט סביר, בנסיבות שבהן לא נשקפה סכנה אובייקטיבית לאיש. כל זאת, בהתבסס על היעדר ניסיונו המבצעי של השוטר, על התדריכים שקיבל אודות התראות למעשי טרור ואף על חוות דעת רפואיות הנוגעת להתנהגותו האפשרית של המנוח משום שהיה בעל צרכים מיוחדים. הללו הובילו לדעת בית המשפט, לטעות כנה בזיהוי מצב הדברים ותחושת סכנה שיחדיו מבססות את סייג ההגנה העצמית הפוטרת את השוטר מאחריות פלילית.
לאור כל האמור, חתמו העותרים את טענותיהם במילים אלה: "פרקליטות סבירה, החפצה בשמירה על זכויות הפרט ועל הזכות לחיים; ששמה בראש מעייניה את שלטון החוק, את האינטרס הציבורי, את זכויות קורבנות עבירה; שמבקשת להגשים את התכליות שבבסיס דיני העונשין והמשפט המינהלי, היא פרקליטות שהייתה מגישה ערעור שמאתגר את הקביעות המסוכנות שבהכרעת הדין של בית המשפט המחוזי. משלא עשתה כן, היא חרגה במקרה זה, באופן קיצוני, ממתחם הסבירות".
מהצוות המשפטי של הוריו של איאד אל-חלאק ז״ל נמסר: "הסייגים לאחריות הפלילית כפי שבית המשפט הרחיב אותן בהכרעתו, עוצבו באופן ייחודי כדי שיוכלו לתת מענה למקרים החריגים בהם מעמידים לדין שוטרים על הוצאה להורג של פלסטינים. אנשי כוחות הביטחון מוגנים כאשר הם מבצעים מעשים בניגוד לדין, בהסתמך על תחושת סכנה שהם מעידים עליה, וזאת גם אם מעשיהם אינם סבירים ביחס לתפיסת המציאות השגויה שלהם בשעת המעשה. יצירת נורמות מן הסוג הזה, שקובעות דין נפרד ומקל לשוטרים, מבלי להסתמך על ממצאים עובדתיים כלשהם, מייצרת סטנדרט מקל המחייבת הגשת ערעור על ידי הגוף האמון על שלטון החוק, הימנעות מכך היא כל כך בלתי סבירה שהיא אף מצדיקה תערבות יוצאת דופן של בג"ץ".