דם רע מאוד זורם בין שני שופטי בית המשפט העליון, יצחק עמית ויוסף אלרון. השניים כיהנו זה לצד זה בבית המשפט המחוזי בחיפה. השופט עמית היה הראשון לטפס אל בית המשפט העליון. לאחר מכן, כשאלרון היה מועמד לכס שיפוט בעליון, עמית ניסה לבלום את המינוי. למאבק יש נופך עדתי. אלרון הוא ילד למשפחה עירקית שגדל במעברה בחיפה והצליח להגיע אל המוסד המשפטי הבכיר ביותר במחוז חיפה, ומולו עמית האשכנזי שגדל בתל אביב.
7 נגד, 8 בעד: בג"ץ בדרך לפסול את חוק עילת הסבירות | כל הפרטים
הסיפור העדתי ליווה את בחירתו של אלרון לבית המשפט העליון, אשר אושר רק לאחר ששרת המשפטים דאז הטילה ווטו יחד עם ראש לשכת עורכי הדין דאז אפי נוה. השניים הבהירו. או שאלרון ייבחר לעליון, או שאף שופט לא ייבחר. כך, למרות התנגדותו של עמית, אלרון נכנס אל שעריו של המוסד המשפטי הבכיר ביותר במדינת ישראל. למרות הנופך העדתי, סביר יותר להניח כי התנגדותו של עמית לאלרון נבעה מכך שהוא ניסה לקדם את חברו, השופט רון סוקול, אל כס השיפוט של אלרון. עמית אמנם נכשל, אך אלרון לא שכח ולא סלח.
על פי גורמים המקורבים לאלרון, הוא הרגיש את היטב את הצינה המופנית אליו מחברי העליון, שלעמדתם הייתה בשל הליך בחירתו לעליון - ללא הסכמת השופטים. כעת, עמית הגיע לחוד החנית של המשפט הישראלי. על פי שיטת הסניוריטי, עמית צריך להיות נשיא בית המשפט העליון - השופט מספר 1. ברגע הזה, אלרון החליט לעשות מעשה לראשונה בהיסטוריה והגיש את מועמדותו לתפקיד נשיא בית המשפט העליון - בניגוד לשיטת הסניוריטי. אלרון אמנם אומר כי הוא מתנגד לשיטת הסניוריטי כי לעמדתו אדם צריך להתמנות לתפקידים בשל הישגיו וכישוריו ולא בשל הוותק שלו - אך לא ניתן להתעלם מההיסטוריה בין השניים שנמצאת ברקע החלטתו של אלרון להגיש את המועמדות לנשיאות העליון.