ברוב של שמונה שופטים מול שבעה - בג"ץ החליט לפסול היום (שני) את ביטול עילת הסבירות. במקביל, ברוב מוחץ של 12 מתוך 15, השופטים קבעו שבסמכות בג״ץ לפסול חוקי יסוד. מי שקבעו שאין לבית המשפט לפסול חוק יסוד, היו השופטים אלרון, מינץ וסולברג.
בפסק הדין נכתב כי המסקנה היא שבית המשפט זה הוא "הגורם המתאים לעמוד על המשמר מפני פריצת גבולות סמכותה המכוננת של הכנסת, נובעת לגישתי ממהות תפקידו. בית המשפט מופקד על הגנת התפיסות וערכי היסוד של החברה הישראלית והוא משמש "הכלי העיקרי להבטחת קיומה וכיבודה של החוקה". עוד נכתב: "יש להדגיש כי בישראל, אין כיום גוף אחר מלבד בית המשפט, שאינו מעורב בחקיקת הנורמות החוקתיות, אשר יש ביכולתו לשמש "בלם חיצוני" בפני פריצת גבולות הסמכות המכוננת".
"באותם המצבים שבהם חוק יסוד או תיקון לחוק יסוד נחקקו תוך חריגה מובהקת מגבולות הסמכות המכוננת של הכנסת, לא נוצרה למעשה, נורמה חוקתית תקפה. לשון אחר, לצד תנאים אחרים שנבחנו עד היום, ובהם עמידה בדרישות פרוצדוראליות כמו שינוי חוק יסוד ברוב מסוים וזיהוי הנורמה ככזו שאכן מצויה במדרג החוקתי (בהתאם לדוקטרינת השימוש לרעה בסמכות המכוננת) – יש לוודא כי הרשות המכוננת פעלה בסמכות בעת שכוננה אותה. ככל שהרשות המכוננת חרגה מסמכותה – סמכות בית המשפט לקיים ביקורת שיפוטית נסמכת על כך שלא נוצרה כלל נורמה חוקתית תקפה שניתן להכיר בעליונותה על נורמות אחרות".
כמו כן, הנשיאה חיות דחתה את הפרשנות של הכנסת, כי ביקשו לחזור לעילת הסבירות המקורית והמצומצמת: "בחינת המשמעות הלשונית של המונח "סבירות", כפי שהתפתחה והשתרשה לאורך שנים בפסיקתו של בית משפט זה בכל הנוגע לביקורת שיפוטית על אופן הפעלת שיקול דעת הרשות, ממחישה כי בהיעדר עיגון לשוני מפורש לכך, לא ניתן עוד להפריד בין מובניה השונים של העילה. במילים אחרות, המונח 'חוסר סבירות' משמעו, בין היתר, גם מופרכוּת. על כן, ביטול עילת הסבירות בחיתוך שקבע התיקון והנוגע לזהות המחליט, מוביל בהכרח לביטולה גם ביחס להחלטות מופרכות של אותו גורם".
השופט סולברג, ציטט בפסק הדין את ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, וכתב: "אין להגביל העם במתן חוקים. מובן, גם העם יכול לעשות משגה, אבל עם חופשי, שאינו כבול – יתקן המשגה. טיעון שכזה, שלפיו חותמי מגילת העצמאות ביקשו לקבוע גבולות גזרה לסמכותה של הרשות המכוננת, פוגע, מבלי משׂים, בזכרם של אותם אישים דגולים ונעלים, ומציג אותם באור שאיננו מחמיא. כביכול ביקשו הם, למרות היותם גוף בלתי-נבחר ובלתי-מייצג, לנקוט באקט אנטי-דמוקרטי בעליל, ולכפות את ערכיהם על בניהם ובני-בניהם לדורי-דורות, ללא כל 'מנגנון יציאה'".
השופט מינץ מצדו ציין שבית המשפט קבע שיש לו סמכות לפסול חוקים בכך שהעלה את מעמד חוקי יסוד לחוקה - ועכשיו הוא לא יכול לחתור תחת הקביעה שאכן מדובר בחוקה ולהעביר ביקורת שיפוטית על אותה חוקה - שנוצרה על ידי בית המשפט.
עוד טען: "אין בכוחם של 'עקרונות היסוד של השיטה' כדי למלא את החסר של חוקה כתובה, אשר טרם התגבשה, לכל הדעות, באופן מלא. משאת הנפש כי עקרונות היסוד יקבלו ביטוי מפורש וברור בחוקה כתובה, אינה יכולה לבוא חלף מקור סמכות מפורש. מעבר לכך, אם לבית המשפט סמכות אינהרנטית מכוח 'עקרונות יסוד' בלתי כתובים לפעול ללא מקור סמכות מפורש, בין אם לפסילת חוקים, בין אם לפסילת חוקי יסוד, מה בכלל הצורך בכינון "חוקה" מכוחה ניתנה הסמכות לבצע ביקורת שיפוטית?".
תגובת הליכוד להחלטת בג"ץ: "מצער שבית המשפט העליון בחר להביא פסק דין בלב המחלוקת החברתית בישראל דווקא כשחיילי צה״ל מימין ומשמאל נלחמים ומסכנים את חייהם במערכה. החלטת בית המשפט מנוגדת לרצון העם באחדות במיוחד בזמן המלחמה".
שר המשפטים יריב לוין: "החלטת שופטי בית המשפט העליון לפרסם את פסק הדין תוך כדי מלחמה, היא ההפך מרוח האחדות הנדרשת בימים אלה להצלחת לוחמינו בחזית. השופטים למעשה לוקחים לידיהם בפסק הדין את כל הסמכויות, אשר במשטר דמוקרטי מתחלקות באופן מאוזן בין שלוש רשויות השלטון. מצב בו אי אפשר לחוקק אפילו חוק יסוד או לקבל החלטה כלשהי בכנסת ובממשלה שלא בהסכמת שופטי העליון, לוקח ממיליוני אזרחים את קולם ואת הזכות הבסיסית להיות שותפים באופן שווה בקבלת החלטות. פסק הדין, שאין דומה לו באף דמוקרטיה מערבית, לא ירפה את ידינו. כשהמערכה נמשכת בחזיתות השונות, נמשיך לנהוג באיפוק ובאחריות".