היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, היא המרוויחה הגדולה מבג"ץ הסבירות. היא, ומוסד הייעוץ המשפטי לממשלה בכללותו.
מי שחטף את המכה הכי קשה מבג״ץ הסבירות זה בכלל דודי אמסלם
שופטי הרוב לא עמדו בפני הפיתוי להשתמש בכוחם: בג"ץ הסבירות הוא אקטיביזם מיותר
החלטת בית המשפט העליון לפסול לראשונה בהיסטוריה חוק יסוד, מעבר להיותה דרמטית והיסטורית לכשעצמה, מחזיקה את עילת הסבירות לארסנל של הייעוץ המשפטי לממשלה.
מלכתחילה, היה ברור שבית המשפט העליון לא באמת יהיה מוגבל מחוק הסבירות. ההערכה בימין הייתה שבית המשפט העליון יפתח עילה דומה לסבירות ויעשה בה שימוש. אבל מאחורי הקלעים, חקיקת חוק הסבירות לא נועדה להגביל את בית המשפט העליון.
חוק הסבירות נועד להגביל את היועצת המשפטית לממשלה. בכיר בקואליציה אמר לי במהלך הליכי החקיקה: "כל מה שאנחנו רוצים להשיג כאן, בתכלס, זה שהיועצת המשפטית לממשלה תנמק למה היא מתנגדת לעניינים שונים. כשהיא אומרת "סבירות", אין כאן נימוק ואין על מה לדון. סבירות של אדם אחד היא לא סבירות של אדם אחר, ואנחנו נבחרנו על ידי העם בכדי לשלוט".
לדברי אותו בכיר, "לאחר חקיקת החוק היועצת המשפטית לממשלה תצטרך לנמק את ההתנגדויות שלה. רוב ההחלטות של הממשלה נתקעות בגלל חוות דעת לא מנומקות של הייעוץ המשפטי לממשלה – כשהסיבה לכך היא "סבירות". הדבר הזה לא מקובל וצריך להיעצר. אני לא מאמין שהחוק יעצור את בית המשפט, אבל הוא יעצור את היועצת המשפטית לממשלה".
ואכן, גם לאחר חקיקת חוק הסבירות בית המשפט העליון המשיך לדון במינויים. בעתירה לבג"ץ על פיטורי יו"ר הדואר בג"ץ אפילו הוציא צו ביניים והקפיא את הפיטורין. כל זאת, בלי עילת הסבירות.
עם זאת, עילת הסבירות כבר לא הייתה בסל הכלים של הייעוץ המשפטי לממשלה. כעת, לאחר פסילת חוק הסבירות, עילת הסבירות חוזרת – ובגדול.