המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, הגישה הבוקר (רביעי) לבית המשפט העליון ערעור על גזר דינו של ירין שרף, אשר הודה והורשע באינוס קטינה שלא בהסכמתה ובהטרדה מינית, ונגזרו עליו 6 וחצי שנות מאסר, בפרשה שזכתה לכינוי "האונס במלונית הקורונה".
ביום השנה לחיסול סולימאני: לפחות 50 הרוגים בפיצוצים בסמוך לקברו | תיעוד
הפרקליטות סבורה כי העונש "אינו משקף את הנסיבות המחמירות הייחודיות של המקרה כשבין היתר לא ניתנה הדעת לתקופת בה בוצעו המעשים, ובכלל זאת הצורך המוגבר בהגנה על קטינים כשהמדינה מתמודדת עם משבר בסדר גודל ניכר, השגרה מתערערת וקטינים הופכים ל'טרף קל'. כמו כן לא ניתן משקל מספק לניצול של שהותה של הקטינה במלונית יעודית, במקום לא מוכר, כשהיא בגפה וללא הגנה, גילה הצעיר ופער הגילים בין השניים, מכבש הלחצים שמופעל עליה משך יומיים, והאלימות והכוחניות אשר ליוו את המעשים של שרף כלפי הקטינה לאורך הדרך".
כזכור, המעשים בוצעו בתקופה בה התמודדה המדינה עם מגפה עולמית. בתקופה זו, הקים משרד הרווחה והשירותים החברתיים מלונית ייעודית אליה הופנו נערים ונערות, וכן צעירים וצעירות, החוסים במסגרות חוץ ביתיות, אשר אומתו כחולים בקורונה ונזקקו לשהייה בבידוד.
במלונית פגש שרף, אז בן 21.5 במתלוננת, קטינה כבת 13, שהוצאה מביתה פרק זמן לא ארוך קודם לכן, למסגרת חוץ ביתית שתגן עליה. עוד באותו היום, בשעות הערב, לאחר שתר אחר הפרופיל שלה באינסטגרם, פנה לקטינה ובהמשך, במשך מספר ימים, הפעיל מכבש לחצים על עליה על מנת שתאפשר לו להגיע לחדרה. הקטינה סירבה שוב ושוב להצעותיו, ואף ציינה בפניו את פער הגילאים ביניהם. מדריך שראה את השניים משוחחים אף דרש להפסיק את השיח ביניהם, אך שרף לא חדל מליצור קשר עם הקטינה ואף הופיע בפתח חדרה פעמיים. בפעם הראשונה ניסה לכפות עצמו עליה, תוך שהוא מפשיט את מכנסיה למרות התנגדותה. שרף ביקש שתבצע בו מין אוראלי וכשסירבה, סטר לה. הקטינה כעסה בעקבות כך ושרף עזב את חדרה, אך שב מאוחר יותר. עם שובו השניים שוחחו אך זמן לא ארוך לאחר מכן, כפה עצמו עליה שרף בשנית, תוך שהוא אוחז בגרונה, מחדיר לה אצבעות לאיבר המין ולאחר מכן מחדיר את איבר מינו אליה וזאת חרף התנגדותה. בשלב זה דפק על דלת החדר אחד המדריכים, אשר נכנס ומצא את שרף מסתתר בחדר השירותים.
לאחר שמיעת הראיות בתיק, הודה שרף בעובדות כתב האישום והורשע בעבירת אינוס קטינה שלא בהסכמתה ובהטרדה מינית, ונגזרו עליו עונש 6.5 שנות מאסר. בנימוקי הערעור, שהוגש ע"י מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, עו"ד רחל מטר ועו"ד ורד חלאוה מהמחלקה הפלילית, נטען כי מדובר במקרה ייחודי המתאפיין במספר נסיבות מחמירות, המחייבות קביעת מתחם ענישה גבוה באופן ניכר מזה שנקבע.
בפרקליטות טענו כי "בראש ובראשונה, אין לנתק את האירוע מהתקופה בה התרחש – בעיצומה של מגפה עולמית אשר התאפיינה בערעור תחושת הביטחון הכללית, חרדות ואי וודאות מהבאות. בסיטואציה של משבר, הפוגע ביכולת לנהל שגרה ברורה ובטוחה, קטינים הווים קרקע פוריה לניצול. ההשגחה ההורית מתרופפת, המסגרות הלימודיות סגורות, ומערכת הרווחה רתומה כולה למשימות לאומיות. הצורך להגן על קטינים בעיתות משבר הינו מוגבר, והדברים צריכים לבוא לידי ביטוי לענישה מחמירה ומרתיעה. בנוסף התנהלותו של שרף לוותה באלימות וכוחניות לכל אורך הדרך, ולאחר הפעלה של מכבש לחצים, כוחני ואלים, במשך יומיים חרף ופער הגילים והכוחות ביניהם ובהתעלם מאזהרותיהם של אנשי הצוות במקום. שרף לא הרפה מהקטינה, זרק לאוויר את האיום כי תהיה "אילת 2" (בהתייחסו לפרשת האונס באילת), ציין בפניה כי אינו רגיל שמסרבים לו ואף סטר לה כשסירבה לבצע בו אקט מיני לבקשתו. בהמשך אחז בגרונה וחרף התנגדותה בעל אותה.
הפרקליטות סבורה כי לא ניתן משקל הולם לגילה הצעיר של הקטינה, לפער הגילאים ביניהם, לניצול הבוטה של מצבה ובידודה, לכפיה ולאלימות שליוו את המעשים, להימשכותם של המעשים וחומרתם וכן לנזקי הפגיעה הניכרים בכל מישורי חייה של הקטינה אשר תזדקק לפרק זמן ארוך והשקעת משאבים גדולה לצורך החלמתה, כמו גם לעיתוי בו מתרחשת הפגיעה והצורך במסר ברור ומרתיע. כל אלה מהווים נסיבות מחמירות שיש לקחת בחשבון בעת גזירת עונשו של שרף. משכך, מתחם ענישה המתחיל ב-6 שנות מאסר אינו מתיישב עם העבירות שיוחסו לשרף ולנסיבות ביצוען ומבטא גישה מקלה שאין לה מקום בנסיבות המתוארות. לאור האמור, הפרקליטות סבורה כי צבר הנסיבות מצדיק קביעת מתחם גבוה בהרבה והשתת ענישה הולמת ומרתיעה, הן כלפי הנאשם והן כמסר להתרעת הרבים, ועל כן מבקשת מבית המשפט להחמיר באופן משמעותי בעונשו של שרף".