הדיון בתביעת דרום אפריקה בבית הדין הבינלאומי בהאג התקיים היום (חמישי), וישראל התמודדה לראשונה עם הטענות לרצח עם במהלך הלחימה בעזה. פרופ' עמיחי כהן, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה וחבר סגל בקריה האקדמית אונו, מנתח את הדיון ומצביע על החולשות המרכזיות של הטיעון הדרום אפריקאי בתביעה.
דבריו סייעו לראיות התובעים בהאג? ישראל כ"ץ תחת מתקפה
האסון פסח על קיבוץ סעד בשבת השחורה: "במה זכינו וכפר עזה לא?"
"בעוד דרום אפריקה מצטטת ביטויי פוליטיקאים הקוראים לאלימות כראייה לכוונה, את האמירות הברורות מנגד בדבר המחויבות לדין הבינלאומי מצד ראשי הצבא ואחרים, היא מציגה רק כתירוצים ומסרים מטעים. מעבר לכך, יש כאן התעלמות מוחלטת מחמאס ומהעובדה שהוא הכניס את הלחימה ללב האוכלוסייה האזרחית. התובעים מטעמה מעלים מצג שווא כי ישראל פועלת ללא צורך ברצועה ומתעלמים מהימצאות מחבלי חמאס. ישנה גם עצימת עיניים מכך שישראל קראה ופעלה לפינוי האוכלוסייה האזרחית".
"מבחינת התביעה, בשלב זה דרום אפריקה רק צריכה להוכיח שהמקרה שלה מתקבל על הדעת, ובמילים אחרות, 'plausible', ושיש דחיפות במתן צווים על מנת לעצור את הלחימה. ג'נוסייד מורכב משני יסודות: עובדות וכוונה. הטיעון הדרום אפריקאי בנוגע לכוונה מתוחכם: מטרתם היא להראות שהאמירות של פוליטיקאים 'חדרן' לצבא, והחיילים מתנהגים בהתאם. כלומר, דברי בן גביר, אליהו וואטורי נרמלו לכאורה שיח של השמדת עם. מעבר לכך, הם מציגים טענה נפרדת להפרת החובה של ישראל למנוע הסתה לרצח עם".
"בכל מקרה", הוא מבהיר, "הדיון היום מלמד עד כמה נדרשת נקיטת אמצעים כנגד פוליטיקאים מסיתים שמסבים לישראל נזק רב בעולם. הפגיעה היא כמובן גם במאמץ המלחמתי ובעצם יכולתה של ישראל לנהל את המערכה".