בית המשפט העליון הורה לשחרר ממעצר את עו"ד אחמד כליפא מאום אל פאחם, נגדו הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הסתה לטרור והזדהות עם ארגון טרור.

על פי כתב האישום שהוגש נגד עו"ד כליפא ואדם נוסף, במהלך הפגנה באום אל פאחם השניים קראו קריאות שונות. השניים נעצרו ביום ההפגנה והתבקש לעצור אותם עד לתום ההליכים.

בין היתר, מיוחס לעו"ד כליפא כי הוא אמר, בין היתר: "עזה של האשם לא תשתחווה, לא לטנק ולא לתותח... עזה אל אקצא ושייח ג'ראח... העם קורא למאבק... אין פתרון ואין פתרון... רק ע"י עקירת הכובש... תגביר את הקול שלך... המוות עדיף מההשפלה... ברכה מאום אל פחם לחללי החירות (שהידים)... ברכה מאום אל פאחם לעזה הגאה... הו אנשים תצטרפו תצטרפו... העם שלנו מקריב את דמו... יא אנשים שלנו תצטרפו אלינו".

לאחר מספר דיונים בבית משפט השלום בחיפה הורה לשחרר את עו"ד כליפא למעצר בבית אמו. המדינה ערערה על כך, ובית המשפט המחוזי קבע כי יש להחזירו למעצר מאחורי סורג ובריח. על כך, עורך הדין אחמד כליפא הגיש את הערר לבית המשפט העליון.

השופט עופר גרוסקופף התייחס לאמירות של עורך הדין: "גם בימי שלום, ולא כל שכן בימי מלחמה, ישנן אמירות שאינן מוגנות תחת חופש הביטוי, וישנן קריאות שלא ניתן להשמיע גם בחסות חופש ההפגנה. מבחינה עיונית, קו הגבול הוא ברור. הבעת עמדות ביחס למלחמה לגיטימית אף במהלכה: ניתן לקרוא להפסקתה; מותר להביע תמיכה בהמשכה. מותר לתמוך בהסדר הפסקת אש שיביא להשבת החטופים; ניתן לקרוא להמשך הלחימה עד למיגור החמאס. ניתן להביע זעזוע מהשלכות המלחמה; מותר להצביע על הסכנות שבקטיעתה בטרם יושגו מטרותיה".

"אלה כאלה עמדות שראויות להישמע, ושמותר להשמיע, גם כאשר המרגמות רועשות והתותחים רועמים. לעומת זאת, הבעת תמיכה באויב מזה וקריאה לביצוע פשעי מלחמה מזה, הן אמירות מזיקות ומסוכנות, אשר השימוש בהן פסול ואסור. חופש הביטוי אינו מגן, וחופש ההפגנה אינו מכשיר, השמעת עמדות התומכות במעשי זוועה שבוצעו על ידי החמאס בשבעה באוקטובר, או המעודדות את עמידת אויבנו בקרב, וקוראות לנצחונו במערכה הצבאית המתנהלת בעזה. אין הם מאפשרים להשמיע תמיכה ברצח עם, ואין הם מכשירים קריאות לגירוש המוני".

עוד כתב גרוסגופף כי "אלה כאלה עמדות שאסור כי יהוו חלק מהשיח הציבורי גם בימי שלום, ואשר בעיתות מלחמה נושאות עימן סכנה מיוחדת. אכן, השמעת דברי בגידה ושנאה אינה חירות העומדת לאיש; היא מהווה סכנה ליכולתנו לקיים חיים משותפים בימי שלום, ועלולה להפוך לאיום ממשי על עצם קיומנו בימי מלחמה".

בעניינו של עורך הדין אחמד כליפא, השופט גרוסקופף כתב: "הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי קבעו כי הדברים שהשמיע העורר בתהלוכה חורגים מקו הגבול שבין המותר לאסור. קביעות לכאוריות אלה מקובלות עליי. הדברים שנשאו העורר וג'אברין בהפגנה, לפי פשוטם, כוללים אמירות בשבח האויב, ודברי עידוד למעשיו"

עוד זאת, השופט גרוסקופף קבע כי חלופת המעצר שהציע עורך הדין לעצמו היא "מספיקה על מנת לאיין את מסוכנותו". השופט גרוסגופף הוסיף: "לא נעלם ממני – כיצד יכול להיעלם ממי מאתנו? – כי מצויים אנו בעת מלחמה. מלחמת אין ברירה קשה שנכפתה עלינו על ידי ארגון טרור אכזרי שאינו מציית לא לחוקי אדם ולא לחוקי מוסר. אכן, בימים שכאלה, הזדהות עם מטרותיו של האויב, וקריאה לביצוע מעשי טרור בתמיכה בו, יוצרים סיכונים חמורים במיוחד, המצדיקים נקיטת יד חזקה כבר בשלב המעצר".

"ואולם, גם בתקופת חירום אין "ניהול הסיכונים" יכול להתבצע על דרך של מתן עדיפות מוחלטת לשיקולי הביטחון, והכנעה גמורה של זכויות נאשמים בעבירות אידיאולוגיות. גם בימי מלחמה, נאשם עודו בחזקת חף מפשע, ומעצרו מאחורי סורג ובריח מוצדק, רק אם הוא הכרחי. כבית משפט השלום, אינני סבור כי המשך מעצרו של העורר מאחורי סורג ובריח הכרחי על מנת לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו, בהינתן החלופה שהוצעה. במצב דברים זה, מתבקש להעדיף את חלופת המעצר בפיקוח אלקטרוני – וכך יש להורות".