בית הדין הרבני האזורי בירושלים קבע לאחרונה כי גבר זכאי להחזר של 109,600 ש"ח שהפקיד בחשבון המשותף עם אשתו לשעבר. בפסק הדין נקבע כי כספים שהופקדו בחשבון משותף של בני זוג לפני הנישואין, אינם הופכים אוטומטית לרכוש משותף.
במקרה שנדון, הפקיד הבעל סכום של 109,600 ש"ח בחשבון המשותף כשלושה חודשים לאחר הנישואין. לאחר הגירושין, דרש הבעל את ההחזר הכסף, בעוד האישה טענה כי מדובר ברכוש משותף. בפסיקה שניתנה ברוב דעות, קבע בית הדין כי הבעל זכאי להחזר מלא של הסכום, כולל הרווחים שנצברו מהשקעתו.
הדיינים הדגישו כי עצם הפקדת הכסף בחשבון משותף אינה מעידה בהכרח על כוונת שיתוף, במיוחד כשמדובר בסכומים גדולים שאינם משמשים לצרכים שוטפים של משק הבית: "ההפקדה לחשבון המשותף אינה קובעת את הסכום המופקד כרכוש משותף, עקב היעדר ראיה לכוונה לשתף את בעל החשבון השני בסכום הכסף, וזאת על יסוד הקביעה שהשיתוף הינו בהרשאה לפעולות בחשבון ותו לא, ועקב היעדר מעשה בר תוקף המבטא שיתוף בגוף הממון".
הדיינים הוסיפו כי "אמנם בבני זוג החיים בשלום, בסתמא אין הקפדה על משיכת כל סכום כסף הנחוץ למשק הבית המשותף, אך היינו במסגרת הרשאה, אך לא כהקנת מחצית הסכום המופקד, לבן הזוג השני. על כן בנידון דנן הבעל נותר כבעל הזכויות במלוא הסכום שהפקיד, שאינו בר איזון, ויקבלו במלואו".
לדברי עו"ד דלית יניב מסר, מומחית לדיני משפחה: "פסק הדין מדאיג ומשקף את הבעייתיות הקיימת בישראל, לפיה לשתי ערכאות הסמכות המקבילה לדון באותן סוגיות, האחת עפ"י הדין האזרחי והאחרת עפ"י הדין הדתי. מדובר בפסיקה הנוגדת את חוק יחסי ממון הקובע, כי בהעדר הסכם ממון הקובע אחרת, במועד פקיעת הקשר זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין; בפסיקה נקבע, כי הפקדת כספים שהיו בבעלות אחד הצדדים ערב הנישואין לחשבון בנק משותף מוכיחים בהם כוונת שיתוף. לו הייתה הסוגייה נדונה בבית המשפט לענייני משפחה, התוצאה הייתה שונה".