בדיוק לפני שנה, חג שמחת תורה, 7 באוקטובר, חדרו אלפי מחבלים למדינת ישראל. רבים מהם הגיעו לשדרות וזרעו הרס וחורבן בעיר. עבור מפקד תחנת המשטרה אז, סנ"צ דביר ארובס, אירועי אותו יום לא יימחו מליבו וזכרונו: "אני תושב העיר. השעה הייתה 06.30 בבוקר. פתאום אזעקות בלי הפסקה. הכנסתי את אשתי, בתנו ואורחים שהיו אצלנו, לממ"ד, לבשתי מדים ויצאתי לכיוון התחנה", הוא אומר בראיון מיוחד למעריב.
ארובס (50), שעזב את תפקידו לפני כשישה שבועות, מספר כי כבר בשלב מוקדם מאוד הוא מבין באותו יום שמדובר באירוע לא שגרתי: בשעה 6:41 מפקד המחוז, ניצב אמיר כהן, מכריז על פקודת פרש פלשת – חדירת מחבלים לארץ ואנחנו נערכים לבידוד וחסימה כל היציאה מרצועת עזה לשטחי ישראל. מתכוננים לעשות הכל כדי למנוע מהם להגיע לכיוון אשקלון, באר שבע אשדוד והמרכז.
בקטאר טוענים: "מאז תחילת המגעים לא היה קשר ישיר עם סינוואר"
"הסתכלתי למעלה ולא ראו שמיים": העדויות המצמררות מאירוע סלון עוטף
אצלי נדלקת הנורה האדומה כשאני רואה במהלך הנסיעה שלי רכב מדרדר בדיוק מולו עם אדם שירוי בראשו. אני מבין שקורה משהו בתחנה. בשלב הזה אני מחליט להיכנס לתחנה מהכיוון ההפוך, שהוא פחות חשוף. כעבור מספר דקות אני מקבל מהשוטרים שלי דיווח שיש חדירת מחבלים לתחנה".
בשלב הזה, עוצר ארבוס את רכבו, לובש שכפ"ץ ועד מהרה מצטרפים אליו מפקד המחוז וקצינים ושוטרים נוספים: "אנחנו מבינים שארבעה, חמישה מחבלים נמצאים בסביבת התחנה. מפקד המחוז נותן הנחייה 'קדימה להסתער'. הוא מוביל את הלחימה. ככל שאנחנו מתקדמים, אנחנו מתחילים לקבל אש מאסיבית מכיוון התחנה. בשלב הזה נפצע קצין האג"מ שלי ורמי כהן, שוטר נוסף שהגיע מהבית לעזור לנו. מושלכים לעברנו רימונים, ולמזלנו חלקם לא מתפוצצים. אנחנו מבינים שמתחם החנייה בתחנה הפך למעשה לשטח השמדה".
לקראת השעה 7:04, כך מעיד ארובס, מגיעים לאזור שלושה רכבים של מחבלים. חלקם יוצאים מהחזית לכיוון התחנה ואחרים מקימים מארב בחנייה האחורית – שבו נהרגו מאוחר יותר שלושה שוטרים.
לדבריו, בשלב מסוים מנסים שוטריו לתפוס שליטה מגג המבנה: "ישנן באותו הזמן שלוש זירות שאותן צריך לתפעל. הראשונה – בתוך התחנה, בקומת הקרקע. השנייה – בחנייה עם פצועים שצריך לפנותם והזירה השלישית נמצאת בגג המבנה, שם נלחמו באופן הרואי השוטרים שלנו. שוטרת סיירת שלנו, מור שקורי ז"ל, נלחמת ותוך כדי מנחה אותי בקשר מהיכן להיכנס.
במקביל היא מעניקה טיפול הצלת חיים לשוטר נוסף בגג כשהיא מורידה חולצה שלה ועושה ח.ע. לצערי, מור נהרגת. שוטר נוסף, ירון דיין, נהרג גם הוא. עד השלב שהימ"מ הגיע אלינו, אני בשיח עם השוטרים בקשר, מנסה להרגיע אותם ושומר אותם בקו לחימה. רק שלא ייכנעו".
ההחלטה לפוצץ את תחנת המשטרה
במשך שעות ארוכות מתנהלת לחימה עזה במקום. כוחות הימ"מ ביחד עם ארובס ושוטריו נלחמים בעקשנות ראויה לציון מול כוח אדיר של מחבלים. בשלב הזה, כך הוא מסביר, מקבל מפקד המחוז החלטה יוצאת דופן, שמאוחר יותר תתברר ככזו שהצילה חיים רבים: "בשלב מסוים אנחנו מבינים שיש כמות גדולה של מחבלים בתוך התחנה.
כשעולה חשד שהם עלולים לחדור לבניינים הסמוכים במקום, מקבל ניצב כהן את ההחלטה – רק אחרי שהוא מוודא מולי שלא נותרו בתוך התחנה שוטרים. הוא מחליט להפציץ את התחנה ולהקריסה. למקום מגיע טנק מרכבה שיורה מספר פגזים לעבר התחנה שעולה באש.
המחבלים ממשיכים לירות מבפנים לעברנו, ובשלב הזה אנחנו מקבלים החלטה בסיוע צה"ל לעלות מטוס קרב לאוויר וגם הוא משגר טילים לעבר התחנה. בשלב השלישי הכנסנו טרקטורים ממוגנים למקום כדי לפרק את מה שנותר ולהקריס את שאריות המבנה על המחבלים. למחרת בבוקר אני מקבל בחזרה את התחנה שלי – מבנה שקרס, בלי ציוד, ו-26 גופות מחבלים שהתגלו בהריסות. המחיר היה כבד מנשוא. בקרב על התחנה נהרגו שמונה שוטרים שלי ושני לוחמים נוספים שהגיעו לסייע".
את הימים שבאו לאחר אותה שבת שחורה מתאר ארובס ככאוטיים: "מפקד המחוז קובע שתוך חמישה ימים תוקם במקום תחנת משטרה חדשה. בפרק הזמן הזה אני מתפעל את המשרדים הזמנים, מוודא שהטכנולוגיה תוטמע, משתתף עם שוטרי בהלוויות הרבות של אנשינו שנפלו בקרבות. אני זוכר שלאחר מכן קיימנו טקס בהשתתפות השר לביטחון לאומי והמפכ"ל דאז.
אנחנו מעלים את דגל מדינת ישראל בגאווה ואני אומר אז מה שאני אומר היום 'אף אחד לא יפיל את הרוח שלנו. אנחנו עם חזק'. לצד זאת, הכאב הוא אדיר. איבדתי את שוטריי. איבדתי את ביתי – התחנה שהייתה לנו. אני גאה להיות שוטר במשטרת ישראל. אין ספק שהתחנה שלי היא סמל של המעבר מלחימה לתקומה. זאת לצד המורשת של שוטרינו שנלחמו בגבורה עד רגע נפילתם. אנחנו מספרים את הסיפור שלהם כל יום".
ארובס מספר על הקמת תחנת המשטרה החדשה, משימה לא פשוטה בכלל: "הקמנו תחנה מאפס. עם הרבה מאד תמיכה מהרמה הארצית, הרמה המחוזית, הרמה המרחבית. הכל במטרה להרים תחנה שתספק שירות וביטחון לתושבים. לפני כחודש וחצי סיימתי את התפקיד בתחנת שדרות והיום אני מכהן כקצין אגף התנועה המחוזי. אני שמח לראות בחודשים האחרונים שהעיר חוזרת לעצמה. התושבים חוזרים והמשטרה מעניקה להם ביטחון".