בית משפט לענייני משפחה, אישר מעברם של אם שחוותה אונס מזעזע ושלושת ילדיה הקטנים, להתגורר בעיר באזור השרון, זאת, בסמיכות לבני משפחתה הגרעינית של האם, המרוחקת כ-80 ק"מ ממקום מגוריי האב בדרום ישראל.

המקרה ארע כאשר פרץ גבר לדירתה של האם – דירה אליה עברה זמן קצר בלבד לפני כן עם שלושה ילדים רכים בשנים – ובאכזריות אנס אותה בעת שהילדים עצמם שהו בדירה וכפי הנראה לכל הפחות חלקם אף היו עדים ולו לחלק מן האירוע. אותה העת היו האם ובן זוגה לשעבר, אבי הילדים, בעיצומם של הליכים משפטיים בעצימות גבוהה.

בעקבות האונס ומשלא יכלה האם לשאת את השהייה בבית בו חוותה את האונס, עברה היא להתגורר לצד בני משפחתה הגרעינית בעיר שבשרון, עת האב נותר להתגורר באזור הדרום. מעברם של הקטינים להתגורר לצד האם בשרון אושר בהחלטה שיפוטית באופן זמני, נוכח התנגדותו של האב.

בעניין הצדדים הוגשו תסקירים מטעם גורמי הרווחה, שהמליצו ככלל על מעבר הקטינים והאם לעיר שבשרון ולבקשת האב מצא בית המשפט למנות מומחה לבחינת הסוגיה. בחוות דעתו, הגם שהמומחה עמד על מאפיינים מורכבים בהתנהלותו של האב, המליץ המומחה על השבת הקטינים להתגורר באזור בו גרו, בדומה למצב שהיה קיים לפני האונס האכזרי שעברה האם.

במהלך שמיעת הראיות חזר בו המומחה מהמלצותיו בדבר השבת הקטינים להתגורר באזור ביתם הקודם והמליץ על בחינה חוזרת של הסוגיה כעבור כשנה.

בסמוך לאירועים אלה חלתה האם, למרבה הצער, במחלה קשה. בפסק הדין העדיף בית המשפט את המלצות תסקירי גורמי הרווחה וכן עמד על פגמים של ממש בחוות הדעת. הובהר שחוות הדעת נשענה על מסד נתונים חסר בין היתר על אודות מצבם המורכב של הילדים ושל האם; ואשר נתנה משקל יתר בעיקר לאינטרסים המוצהרים של האב. זאת, גם אלמלא היה חוזר בו המומחה מחוות דעתו.

בית המשפט נתן דגש לדומיננטיות של האם בחיי הילדים עוד בעת שההורים התגוררו בצוותא, אשר שימשה ומשמשת כמטפלת העיקרית בילדים. כן הובהר כי עסקינן במרחק אשר מאפשר לקיים הורות דומיננטית ומיטיבה, עם כל ההכבדה הכרוכה בכך וניתן משקל לכך שבתגובה לאישור הזמני למעבר הילדים לשרון, בחר לצמצם את זמני השהות מעבר לאלו שהוצעו לו.

עוד ניתן משקל לכך שגם לאחר האונס הקשה שעברה האם בחר האב להתנהל בכוחנות מולה – הן בחיי היום-יום והן בזירה המשפטית; להיעדר היכולת – בעיקר של האב – בצלו של הקונפליקט ההורי, לגלות חמלה ואמפטיה למצבה של האם כמו גם של הילדים וכי גורמי הרווחה מצאו להעריך גם בסמוך לאחר האונס את מסוכנותו של האב כלפי האם כבינונית.

הובהר כי בעיר בשרון זוכים האם והילדים למעטפת טיפולית משמעותית כמו גם לסיוע ניכר מבני המשפחה הגרעינית. כן נקבע, כי לאחר המעבר לשרון מצבם של הילדים הוטב במידת מה ומנגד האם אפשרה באופן פעיל לאב לקיים זמני שהות והורות עם הילדים גם לאחר המעבר. עוד הובהר כי גם בנסיבות של מעבר הילדים לשרון, ניתן יהיה לאפשר מתווה של הורות מיטיבה ומשמעותית לילדים ולאב ונקבע מתווה שכזה, שכלל בין היתר זמני שהות מוגברים בסופי השבוע.

בית המשפט מצא להקדיש פרק בפסק הדין לדיון במשמעותה של חמלה אגב ניהולו של ההליך השיפוטי, כחלק ממסד השיקולים שראוי וניתן להידרש להם, במיוחד בין כתלי בית המשפט לענייני משפחה. זאת, שעה שמקומה של החמלה נפקד ממארג היחסים בין ההורים. בסיכומו של דבר, נקבע ביתה של האם כבית המרכזי לקטינים, נקבעה אחריותם המשותפת לקטינים, ונקבע מנגנון זמני שהות קונקרטי בין האב ובין הקטינים שיאפשר את המשך ההחלמה של האם ושל הקטינים מחד גיסא, ואת המשך שימור וחיזוק הקשר בין האב ובין הקטינים מאידך גיסא.