פסק דין חדש שניתן לאחרונה בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, עשוי להשליך על מעסיקים ועובדים רבים במשק. בפסק הדין נקבע, כי עובד שנמצא באובדן כושר עבודה ומקבל קצבה מהמבטח הפנסיוני, עשוי להיות זכאי גם לדמי מחלה מהמעסיק. התוצאה היא כפל תשלומים לעובד, שישתכר כמעט כפול בעת מחלתו משכרו בעת שעבד. עבור המעסיק, שביצע לטובת העובד הפרשות לביטוח אובדן כושר עבודה, הרי שהוא אינו פטור מתשלום דמי מחלה כאשר העובד מממש את זכותו לקצבה. אם תאומץ קביעה זו גם על ידי בית הדין הארצי לעבודה, יהיה בכך כדי להעמיס עלות משמעותית על מעסיקים ומנגד ייהנו העובדים מתשלום עודף, הגבוה משכרם הרגיל, עבור תקופת ההיעדרות.
מדובר בסיטואציה בה נתקלים מעסיקים ועובדים רבים: עובד נעדר מעבודתו עקב מחלה או תאונה, נכנס לאי כושר עבודה ומקבל בתקופה זו קצבת אובדן כושר מהמבטח הפנסיוני, עד למקסימום של 75% מהשכר המבוטח. ככלל, משלמת חברת הביטוח את קצבת אובדן הכושר החל מהיום ה-91. ב-90 ימי ההיעדרות הראשונים זכאי העובד ממעסיקו לדמי מחלה, ככל שהוא מציג אישורי מחלה מתאימים וצבורה לו מכסת מחלה בלתי מנוצלת.
אלא שכאן הסיפור מסתבך. במקרים רבים, ביטוח אובדן כושר עבודה כולל גם רכיב שנקרא פרנצ'יזה, שמשמעותו היא, שלאחר שהתביעה לאובדן כושר מתקבלת, העובד מקבל מהמבטח גם קצבה רטרואקטיבית על חודשי ההיעדרות השני והשלישי, שעבורם כבר קיבל תשלום דמי מחלה מהמעסיק. כלומר, יוצא שעבור אותם חודשיים, העובד קיבל תשלום עודף וכמעט כפול: המעסיק שילם לו את שכרו המלא כדמי מחלה, ובנוסף הוא מקבל עוד 75% משכרו כקצבה מחברת הביטוח.
לאורך השנים, פסקי הדין קבעו שאין מקום לתשלום מקביל, ממקום העבודה ומחברת הביטוח, המוביל למעשה לכפל זכויות לעובד. בתי הדין לעבודה קבעו שדי בעובדה שהעובד יכול לקבל קצבה בתקופת מחלתו ממקור ביטוחי שהמעסיק הפריש אליו כספים לטובת העובד, כדי לפטור את המעסיק מתשלום דמי המחלה, או לכל הפחות לחייב את העובד להעביר לידי המעסיק את הסכומים שקיבל מהמבטח הפנסיוני. היו גם פסיקות נקודתיות שחרגו מקו זה, אולם ככלל - זה היה הקו המוביל בפסיקה.
בפסק הדין החדש נדחתה, לאור נסיבות המקרה, טענת המעסיק לקיזוז דמי המחלה ששילם בגין התקופה שלגביה קיבל העובד תשלום מקופת הגמל. בית הדין האזורי לעבודה ציין, שסעיף הפרנצ'יזה, ולמעשה ביטוח אובדן כושר עבודה כולו, הוא הסדר חוזי הנתון לבחירת העובד ואסור למעסיק להתערב בבחירה זו – והביע חשש שמתן אפשרות קיזוז למעסיק, תוביל ללחץ פסול של מעסיקים על עובדיהם בעניין זה.
לטעמי, פסיקה זו של בית הדין האזורי לעבודה מעוררת קשיים משמעותיים, בראש ובראשונה הקושי להצדיק תוצאה שבה העובד מקבל כפל תשלום עבור תקופת היעדרות ולמעשה יוצא ברווח כספי מהיעדרותו, כאשר הכנסתו גבוהה מהכנסתו בעת עבודה. בנוסף, קשה להצדיק תוצאה שבה המעסיק מבצע הפרשות לביטוח אובדן כושר עבודה עבור העובד, אך כאשר העובד מממש את הביטוח ומקבל קצבה – המעסיק נדרש לשלם במקביל גם דמי מחלה לעובד. כך גם הנחת המוצא של בית הדין האזורי לעבודה, כי מעסיקים יפעלו בניגוד לחוק ויפעילו לחץ על עובדים לגבי ביטוחם הפנסיוני – שנויה במחלוקת.
מעניין לראות כיצד תתפתח הפסיקה בסוגיה מורכבת זו, שהיא רלוונטית ובעלת משמעות כספית רבה למעסיקים ולעובדים רבים.
הכותב הוא שותף במשרד עורכי הדין דפנה שמואלביץ ושות', המתמחה בדיני עבודה ומייצג מעסיקים גדולים במשק