שופט בית משפט השלום, רונן פלג, קבע היום (חמישי) כי עורכת הדין נוגה ויזל הוציאה דיבתה של הפעילה החברתית שני שטלריד, וחייב אותה בפיצויים בסך 145,000 שקלים כולל הוצאות ושכ"ט עו"ד. בפסק הדין מתח השופט רונן פלג ביקורת חריפה על התנהלותה של עורכת הדין ויזל הן בבית המשפט והן כלפי נפגעת עבירת מין.
התובעת, שני שטלריד, עסקה בעבר בפעילות חברתית למען נפגעות ונפגעי עבירות מין, ולצורך זה הקימה את עמותת "אות הזדהות למען נפגעי תקיפה מינית". הנתבעת, נוגה ויזל, היא עורכת דין במקצועה, סנגורית פלילית המתמחה בעיקר בייצוג נאשמים בעבירות מין. שטלריד ליוותה את המתלוננת בפרשת "האונס בחצרים" לדיוני בית הדין הצבאי. עו"ד ויזל ייצגה בהליך את אחד הנאשמים, שלימים הורשע במעשה האונס וריצה עונש מאסר.
השתיים הגישו תביעות הדדיות בעילות תביעה מכוח חוק איסור לשון הרע. תביעת שטלריד, בגין שני פרסומים, הוגשה על סך של 300,000 שקלים. מנגד, תביעת עו"ד ויזל, בגין שבעה פרסומים, הוגשה על סך 1,000,000 שקלים.
ברקע הדברים שתי תכניות טלוויזיה, שעסקו בסגנון עבודתה של עו"ד ויזל ובדרך שבה היא התנהלה וחקרה את המתלוננת בפרשת האונס: התכנית "באת כוחו" ששודרה בערוץ "כאן 11" בשנת 2017 במסגרת תכנית התחקירים "זמן אמת", וסדרת תחקירים תחת הכותרת "האונס השלישי", ששודרה בתכנית "הצינור" בערוץ 13, החל מסוף חודש נובמבר 2017.
האמירות שנאמרו ונשמעו בשתי תכניות הטלוויזיה, כמו גם העובדה ששטלריד ליוותה את המתלוננת, היו בסיס להחלפת פרסומים בין השתיים, בעיקר בפוסטים שהועלו ברשת הפייסבוק.
התביעות בגין הפרסומים ההדדיים נדחו כולן, למעט תביעת שטלריד נגד עו"ד ויזל בגין פרסום פוסט מהתאריך 25/1/21. במסגרת קביעות ומסקנות פסק הדין, נמצא שהאמירות הקשות אשר יוחסו לעו"ד ויזל כלפי המתלוננת הוכחו ואכן נאמרו. על רקע זה נדחתה התביעה שכנגד, שהגישה עו"ד ויזל נגד שטלריד.
השופט פלג ייחד חלק מפסק דינו להתנהלותה של ויזל באולם בית המשפט. "הנתבעת התנהלה באולם בית המשפט באופן לא שגרתי והקשתה מאד על ניהול הדיונים", כתב. "לא אחת, הנתבעת פרצה בצחוק רם, צעקה, התגרתה בתובעת ובבא כוחה, ולעיתים אף התייחסה באופן בלתי ראוי, מזלזל ומתגרה אל המותב היושב בדין".
באחד המקרים אף אמרה לשופט: "אדוני, בוא אני אלמד את אדוני משפטים אולי הוא לא יודע... כמו שראינו את ההחלטות של אדוני הן לא משהו".
פסק הדין מציין כי מובן שנאשמים בעבירות מין, כמו נאשמים בכל עבירה פלילית, זכאים להגנה מקצועית של עורכי דין מיומנים ומקצועיים, אשר יגנו על עניינם בכל אמצעי לגיטימי, ובכלל זה חקירה נגדית עניינית וממוקדת. עם זאת, מובן גם שייצוג נאשמים בעבירות אונס, הכרוך בחקירת מתלוננות, מחייב רגישות, הבנה וחמלה אנושית בסיסית. כל אלו נעדרו ונסתרו בהתבטאויותיה הקשות של עו"ד ויזל כלפי המתלוננת, בתוך ומחוץ לאולמות בית הדין הצבאי.
הפוסט שעו"ד ויזל פרסמה בדף הפייסבוק שלה, כלל לשון הרע כלפי שטלריד ב־4 עניינים: היא הוצגה כמי שתומכת בנערות ובנשים המגישות תלונות שווא ואף מעודדת אותן לעשות כן, כמי שעושה יחסי ציבור על חשבונן של הנפגעות לצורך פרסום והאדרת שמה וכמי שפועלת עבור נפגעות המין מתוך מוטיבציה כספית. בנוסף, שטלריד הוצגה כמי שבדתה אונס ותקיפות מיניות שחוותה בילדות ובצבא, לצורך יחסי ציבור לעמותה שהוקמה על ידה.
בפסק הדין ציין השופט כי כל הטענות שבבסיס הפרסום לא הוכחו כאמת. ההפך הוא הנכון. עו"ד ויזל גם לא ביססה הגנה אחרת לפי הוראות חוק איסור לשון הרע. כאמור בתביעתה של שטלריד נפסק לטובתה פיצוי כספי בתוספת הוצאות משפט והתביעה שכנגד, שהגישה עו"ד ויזל, נדחתה, והיא חויבה בהוצאות משפט.