ועדת השחרורים של שירות בתי הסוהר דחתה היום (ראשון) את בקשתו לשחרור מוקדם של המחבל היהודי עמי פופר שהורשע ברצח של שבעה פלסטינים בראשון לציון שנת 1990.
בבסיס הטענות בקשתו של פופר נדחתה ראשית, כי "חרף שנות המאסר הרבות, הוא לא טופל כלל במסגרת שב"ס בנושא האלימות אשר היא שעמדה ברקע מעשיו", נטען בקביעת הדחייה ובנוסף נטע כי לפי חומרת העבירה שלו ועל פי המלצת ד"ר אפשטיין, האסיר היה צריך להיות מטופל במעשי האלימות במסגרת שב"ס ולא במסגרת רש"א (הרשות לשיקום האסיר).
במסגרת ההחלטה נטען בנוסף כי "בטיפול במסגרת רש"א נועד לתמוך לסייע ולחזק דפוסי התנהגות אשר האסיר רכש במסגרת הטיפולים בשב"ס. הרשות לשיקום האסיר אינה אמורה להעניק טיפול ראשון אשר אמור היה להינתן במשך שנות המאסר המרובות במסגרת שב"ס".
ועדת השחרורים קבעה כי בהתאם לסעיף 10 (ב) לחוק, האסיר לא עומד באמות העמידה הקבועות להבנת חומרת מעשיו ושילובו בחברה.
בשנת 1990 נידון פופר, שאחראי לטבח של שבעה פועלים פלסטינים ופציעתם של 11 פועלים נוספים בעת שהמתינו בטרמפיאדה, לשבעה מאסרי עולם, שירוצו בחופף וכן לעונש של 20 שנים שירוצה במצטבר. מאוחר יותר קוצב עונשו על ידי נשיא המדינה עזר ויצמן ל־40 שנות מאסר.
בחלוף 27 שנים, שבמהלכן עבר טיפול שיקומי ממושך וזכה לצאת לחופשות, תוך שהתנהגותו, לדברי שירות בתי הסוהר, הייתה ללא דופי, זכה פופר להערכה מצד מפקדי הכלא וסוהרים בשב"ס. לפיכך, החליט פופר להגיש בקשה לוועדת השחרורים שליד שירות בתי הסוהר לקצר שליש מעונשו ולשחררו מוקדם מהצפוי.
עו"ד עדי קידר המייצג את פופר מסר: "החלטת ועדת השחרורים אינה משקפת ולו במעט את הנסיבות הייחודיות של המקרה, ובעיקר את העובדה כי המדובר באסיר מוערך שהתנהגותו מופתית והוא חלק מחבורה מצומצמת של אסירים שתנאי הכליאה שלהם ייחודית ומשלבים שיקום אפקטיבי. המסר שצריך לבוא במקרה כזה ייחודי הוא מסר מפייס וחיובי. תחת זאת, המדינה מתעלמת מהנסיבות הייחודיות של המקרה ומעבירה מסר הפוך וחבל . מכל מקום ולאור עמדת רש"א ששינתה את פניה, אנו נשקול את צעדינו ובהתאמה נבקש לחדש את הדיון בפני הועדה או שנעתור כנגדה ואנו סמוכים ובטוחים כי בית המשפט ישתכנע כי שחרורו של האסיר הוא ראוי ולא יסכן את שלום הציבור".