בית המשפט המחוזי, ביטל באחרונה, פיצוי בסך 150 אלף שקלים, למשפחת אסיר שמת בכלא, זאת לאחר שקיבל את ערעור שירות בתי הסוהר על פסק דין שחייב את המדינה לפצות את משפחתו של האסיר שנפטר בכלא איילון.
השופטים גם הורו לבני משפחת האסיר לשלם 30 אלף שקלים הוצאות משפט. המומחה הרפואי שמונה ציין כי "אי אפשר להתייחס לרפואת השב"ס כרפואה מדהימה".
האירוע התרחש לפני מספר שנים, כאשר שותפו לתא של האסיר גילה אותו שוכב במיטה ללא תגובה עם קצף בפיו. למרות הטיפול הרפואי שניתן לו בכלא ופינויו לבית החולים אסף הרופא, נקבע מותו.
בפסק הדין המקורי של בית משפט השלום, נקבע כי למרות שלא הוכח קשר בין תרופות שנמצאו בגופו של האסיר למותו, התרשל הצוות הרפואי בטיפול בו. ההתרשלות התבטאה בעיכוב של שש עד שבע דקות בתחילת פעולות החייאה ואי-מתן תרופות נדרשות כמו אדרנלין. בית המשפט העריך כי בשל ההתרשלות אבדו לאסיר עשרה אחוזים מסיכויי ההחלמה שלו.
בערעור טענה המדינה כי נפלו טעויות משפטיות מהותיות בפסק הדין, ובפרט בהעברת נטל ההוכחה אליה. המדינה הדגישה כי המשפחה סירבה לנתיחה מלאה של הגופה, דבר שפגע ביכולת להוכיח את סיבת המוות המדויקת. בהקשר זה צוין כי אב המשפחה אמר בהודעתו במשטרה באשר לנתיחה כי: "לא יהיו טענות אנחנו מתנגדים". אחי המנוח טען מנגד כי סיכויי ההחלמה היו גבוהים בהרבה מעשרה אחוזים והגיעו עד ל-50%, במיוחד אם היה נעשה שימוש מיידי בדפיברילטור.
בפסק דינם, השופטים ארנון דראל, ענת זינגר ופנינה נויבירט קיבלו את עמדת המדינה. הם קבעו כי אמנם הייתה התרשלות בטיפול הרפואי, אך המשפחה לא הצליחה להוכיח את הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לבין אובדן סיכויי ההחלמה.
בפסק הדין צוטטה עדותו של מומחה מטעם המדינה, שאמר: "אני לא יכול לתת תשובה הוגנת. כי כמות המידע כל כך אומללה שאני לא יודע. אבל אם היו נותנים לו שוק, לפחות את זה אנו יודעים, מהשלב שהיה עם שוק, הסיכויים שלו היו על הפנים מהרגע שכבר זיהו אותו". המומחה הרפואי אלדר אף התייחס למצב הרפואה בשב"ס באופן ביקורתי: "הרופאים של השב"ס בכלל לא שייכים למשרד הבריאות. קשה להאמין. הם תתי פקודים של השב"ס הקידום שלהם תלוי בזה. אי אפשר להתעלם מזה. אי אפשר להתייחס לזה כרפואה מדהימה".
השופטים קבעו בסופו של דבר כי "השיעור שנקבע – עשרה אחוזים, מבוסס על נתון כללי, ואינו נותן ביטוי לגילו של המנוח, לטיבה של מחלתו, לעברו הרפואי ולמכלול הנתונים". הם הדגישו כי בהיעדר נתיחה מלאה והיעדר מידע מספק על מצבו הרפואי של המנוח, לא ניתן היה לקבוע את סיכויי ההחלמה שלו. בסיום פסק הדין, בית המשפט כאמור ביטל את הפיצוי שנפסק למשפחה וחייב אותה בהוצאות משפט בסך 30,000 שקלים.