לא משנה מה הייתה התוצאה באירוע הזה, היא הייתה מחרידה. שתי אמהות באו לפני בית המשפט. זאת אמרה, הילדה שנולדה כתוצאה ממחדל בבית החולים נושאת את המטען הגנטי שלי ושייכת לי - וזאת אמרה, הילדה גדלה בבטן שלי במשך תשעה חודשים ושייכת לי. לכל זאת יש להוסיף שהילדה גדלה במשך שנתיים אצל האם שילדה אותה. במצב שכזה, כל תוצאה היא אכזרית.
לגזול מהאם הגנטית את ילדתה הביולוגי, או לקרוע מהאם המגדלת את ילדתה אותה היא ילדה וגידלה במשך שנתיים. אין תקדימים לאירוע שכזה. אולי אחד יכול להיות דומה, אירוע מלפני כ-3,000 שנים. משפט שלמה המפורסם. שתי נשים עומדות לפני שלמה המלך, ילד אחד חי והאחר מת. "ותאמר האשה האחרת לא כי בני החי ובנך המת וזאת אמרת לא כי בנך המת ובני החי".
כאן המצב נוראי פי כמה, כאשר שני האמהות, לשתיהן יש חלק בילדה בת השנתיים. מדובר במשפט שלמה המודרני. לפני 3000 שנים שלמה המלך הורה לגזור את התינוק ולהביא חצי ממנו לכל אחת. אחת אמרה "גזרוהו", והשנייה הסכימה לוותר עליו ובלבד שהוא ימשיך לחיות. התוצאה ידועה לכולם. גם כאן, בית המשפט ביקש לראות את טובת הילד.
לעמדת השופט עובד אליאס, הילדה תצטרך בחייה גם מעורבות של ההורים המגדלים וגם של ההורים הגנטיים שלה. השופט אליאס בחן את התנהלות הצדדים. בעוד ההורים המגדלים לא נתנו מקום להורים הגנטיים בחייה של הילדה, ההורים הגנטיים גילו אמפתיה והבנה כי אם הילדה תעבור אליהם, הם ישתפו את ההורים המגדלים בחייה. וכמו לפני 3000 שנים, במשפט שלמה המקראי, מי שהסכים לוותר על הילד למען השני בכדי שהילד לא ייפגע - קיבל לידיו את החזקה.
כך, בית המשפט קבע כי הילדה שכבר גדלה והיא בת שנתיים תעבור מהאם שהולידה וגידלה אותה, לאם הגנטית שלה. אולי כדאי לציין כאן נקודה חשובה מאוד. אחד הנקודות הקריטיות בעולם המשפט הישראלי שדורשת רפורמה רצינית, היא הימשכות ההליכים. במקרה שכזה בהחלט רצוי וצריך להגיע להחלטה מושכלת, אבל צריך לפעול במהירות הבזק.
גם אם זה אומר לקיים דיון בכל יום כל היום. הסיפור מגיע לסופו החלקי - ויש רק להניח שההורים המגדלים יגישו ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע - שנתיים לאחר הלידה. הילדה כבר מבינה, וכעת היא נקרעת מכל מה שהיא מכירה ויודעת. צדק מאוחר עדיף על היעדרו של צדק - אבל צדק מוקדם, במיוחד במקרים שכאלה, עדיף פי כמה.