זול לפעמים עולה ביוקר, כך עולה מפסק דין שניתן בימים האחרונים, בו חייב שופט בית משפט השלום, מרדכי בורשטין, רופא שיניים לשלם למטופלת פיצוי של 103 אלף שקלים, לאחר שקיבל חלקית תביעת רשלנות רפואית בגין טיפולי שיניים שביצע הרופא.
על פי התביעה, התובעת טענה כי שילמה לרופא סך של 15,000 שקלים עבור טיפולי שיניים. לאחר תלונות חוזרות ולאחר שהותקן לה כתר חדש, איבדה התובעת את אמונה בנתבע ופנתה לרופא אחר. הרופא החדש המליץ להסיר את הגשר הקיים ולבצע טיפולים נוספים, כולל התקנת שישה כתרים נוספים, בעלות כוללת של 53,640 שקלים.
מנגד, טען הרופא כי הטיפולים בוצעו במסגרת הסדר עם קופת חולים וכי הסכום ששולם לו היה פחות מ-10,000 שקלים. לטענתו, התובעת לא שיתפה פעולה ונעדרה מתורים שנקבעו לה. הוא הוסיף וטען כי ההצעה להחליף את גשר החרסינה בגשר חדש מסוג אחר הייתה כמחווה של רצון טוב, תוך הצעה שהתובעת תישא רק בעלות המעבדה ולא בעלות העבודה.
בית המשפט מינה שני מומחים בתחום שיקום הפה. המומחה הראשון קבע בחוות דעתו כי הנתבע "כשל לאורך כל הטיפול: אבחנה, תוכנית הטיפול וביצוע קליני של תוכנית הטיפול. ביצע טיפול מוגזם ללא כל צורך רפואי ואשר לא תאם את דרישות וציפיות המטופלת". המומחה השני קבע כי הטיפול שניתן על ידי הנתבע היה בחלקו מיותר ולא נחוץ, וכי לא הייתה הצדקה לביצוע טיפולי שורש לצורך עיגון הכתרים. במהלך המשפט העיד המומחה כי השיקול לעשות טיפול שורש היה שיקול כלכלי ולא בהכרח שיקול רפואי, וכי טיפול השורש היה בחלקו מיותר והתוצאה של הגשר הייתה בעייתית.
בנושא ההסכמה מדעת, טענה התובעת כי הנתבע הסביר לה רק שהטיפול יוביל ל"חיוך מושלם", וכי לא הסביר לה את משמעות "השחזת שיניים" והסיכונים הכרוכים בטיפול. בעדותה אישרה התובעת כי הגיעה לנתבע לאחר ששמעה על אפשרות "לשפץ את כל השן עצמה", וכי ידעה שהתוכנית היא קוסמטית והנתבע אמר לה שהשיניים בריאות. כמו כן, אישרה שידעה כי תוכנית הטיפול תועבר לקופת החולים. בית המשפט קיבל את גרסת הנתבע בעניין זה ודחה את הטענות להעדר הסכמה מדעת.
בפסיקתו, חילק השופט בורשטין את הפיצוי למספר רכיבים: סכום של 39,500 שקלים בגין עלות הטיפול הנוסף, 24,000 שקלים בגין הוצאות עתידיות, ו-20,000 שקלים בגין נזק לא ממוני. בנוסף, חויב הנתבע בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 שקלים.