סכסוך על פרורי לחם במטבח הוביל לאירוע אלים שהסתיים בכוויות, איומים וסכין שלופה. למרות חומרת המעשים, שופט בית המשפט השלום ברמלה טל ענר, החליט להתחשב במצבו הרפואי של התוקף בן ה-72, וגזר עליו עונש מקל של מאסר על תנאי בלבד והתחייבות כספית בסך 2,500 שקל להימנע מאלימות במשך שנתיים.
מדובר בעולה מברית המועצות לשעבר וגמלאי התעשייה הצבאית, שהורשע על פי הודאתו בשני אישומים של אלימות במשפחה כלפי אשתו, בת זוגו מזה 45 שנה. על פי כתב האישום, המתלוננת טיגנה במחבת בצל וגזר, והנאשם התהלך במטבח ונטל שקית לחם. המתלוננת העירה לו שיניח את השקית על מנת לא להפיל לרצפה פירורים. הנאשם התרגז, נטל את המחבת לוהטת והשליך אותה לעברה. השמן החם ניתז על גופה של האישה וגרם לה לכוויות ואדמומיות בחזה וביד, וחתיכות הבצל והגזר שטיגנה פגעו בשיערה.
האירוע האלים לא הסתיים בכך. כשהאישה נמלטה לחדר השינה והזעיקה את בנם, ניסה הנאשם לפרוץ את הדלת תוך שהוא צועק וקורא לה "תמותי". כאשר הגיע הבן וניסה להפריד בין הוריו, שלף זה סכין ואיים עליו. באישום נוסף הורשע הנאשם בניפוץ שולחן זכוכית בסלון במהלך ויכוח עם אשתו כחצי שנה קודם לכן.
התביעה הדגישה את חומרת המעשים וביקשה להטיל על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל. "עבירות אלימות במשפחה הן תופעה נפסדת המהווה נגע רע בחברה, ועל רשויות החוק והמשפט לעשות כל שביכולתן כדי להביא למיגור תופעה זו", ציטטה התביעה מפסיקת בית המשפט העליון. מנגד, ההגנה הצביעה על נסיבותיו האישיות של הנאשם: גילו המתקדם, העדר עבר פלילי ומצבו הרפואי הקשה.
השופט טל ענר השתכנע כי יש מקום לחרוג מרף הענישה המקובל במקרים דומים. "מדובר למעשה בחולה לא עצמאי, תלוי בזולת ונעזר באופן צמוד במטפל, מתקשה בהליכה, שמיעה וראייה ונזקק תדיר לבדיקות וטיפולים", כתב השופט. "נראה כי מדובר בשבר כלי של ממש והדבר משליך במישרין הן על הסיכון הפיזי הנשקף ממנו, והן על הנכונות לגזור עליו עונש מאסר, שלהתרשמותי עלול לסכנו באופן ממשי".
גם עמדתה של האישה השפיעה על ההחלטה. "המתלוננת אינה חוששת מהנאשם, מעוניינת לחיות עימו, לסייע לו ולסעוד אותו", ציין השופט, והוסיף כי היא העידה שמאז שב בעלה להתגורר עמה "הוא רגוע ואף נוטל תרופות הרגעה".
שירות המבחן דיווח כי הקשר הזוגי היה תקין במשך שנים רבות, אך בשנים האחרונות חלה הסלמה, אותה ייחס לדפוסי אישיות נוקשים של הנאשם אשר "ייתכן והחמירו לנוכח גילו". עם זאת, התרשם שירות המבחן כי הסיכון להישנות אלימות פחת בעקבות ההליך הפלילי.
בסופו של דבר, גזר השופט על הנאשם שמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. בהחלטתו הסתמך על פסיקת בית המשפט העליון הקובעת כי "לא יתכן, כי אדם עם מוגבלות ייאסר במקום שאחר לא ייאסר", במיוחד כאשר מדובר בעונש שניתן היה לרצות בעבודות שירות אלמלא מצבו הרפואי.
