בוקר שגרתי בירושלים הפך לנקודת מפנה בחייה של קשישה תושבת העיר, כשנתקלה בבסיס שמשייה שהוצב על מדרכה צרה סמוך לתחנה המרכזית. הנפילה שארעה מחוץ לפיצרייה מקומית, הובילה למאבק משפטי שהסתיים בשבוע שעבר בפסיקה של בית המשפט השלום כאשר השופט מרדכי בורשטין חייב את בעל הפיצרייה לפצות את האישה בת ה-76 בסכום של 92 אלף שקלים כולל שכר טרחת עורך דין.
על פי התביעה, התובעת הלכה ברחוב במטרה להחליף בגד בחנות סמוכה. רגלה נתקלה בבסיס השמשייה שהיה מוצב מחוץ לפיצרייה, סמוך לתחנת אוטובוס הומה אדם. מיד לאחר הנפילה, פנתה התובעת במונית לקופת חולים לקבלת טיפול רפואי.
על פי חוות דעת המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, התובעת סבלה מפגיעות משמעותיות: "נחבלה בברך, בכתף, במרפק ובשורש כף היד ימין ואישר כי נגרמו לה עקב האירוע שבר במרפק וקרע בגיד כתף." המומחה קבע נכות משוקללת של 14.46%, המורכבת מ-12% נכות בגין הפגיעה בכתף ו-3% נכות בגין פגיעה במרפק.
בתחילה, כשהנתבע ייצג את עצמו, טען בתוקף כי השמשייה כלל לא הייתה במקום בעת האירוע. בכתב ההגנה המקורי נכתב: "השמשייה + התומך + הכיסאות + השולחנות נכנסו למחסן ולא יצאו משם... לכן זה מסביר שהתביעה היא שקרית וקנטרנית", אולם לאחר שקיבל ייצוג משפטי, שינה את גרסתו באופן מהותי וטען כי השמשייה הוצבה כחוק ולא היוותה מפגע. השופט ציין כי שינוי גרסה זה פגע במהימנות טענות הנתבע.
חיזוק משמעותי לגרסת התובעת נמצא בפנייה שהגישה לעיריית ירושלים ב-23 בספטמבר 2020, כשלושה שבועות לאחר האירוע. בפנייה נכתב: "ליד הפיצריה הציבו אבן גדולה לצורך הנחת שמשיה האזרחית נחבלה ונקרע לה גיד השמשיה מוצבת על המדרכה, ישנה תחנה ליד האבן ומעבר מאד צר".
השופט בורשטין קבע כי מיקום השמשייה היווה מפגע בטיחותי חמור. בפסק דינו הדגיש: "בסיס השמשייה מהווה מכשול במרחב בו הוצב, מרחב בו המדרכה מלכתחילה צרה ובה עוברים עוברי אורח רבים הבאים בשערי התחנה המרכזית ובאזור", למרות שהנתבע החזיק בהיתר מהעירייה להצבת שמשייה, ההיתר הותנה בכך שההצבה תהיה "בצורה שלא יהיה מכשול או הפרעה למעבר עוברי דרך". השופט קבע כי תנאי זה הופר, במיוחד לאור העובדה שהעובדים העידו כי לא הקפידו על מיקום מדויק של השמשייה.