בית משפט השלום חייב בעלת כלב מגזע פקינז לשלם פיצויים בסך 5,500 שקלים בתוספת החזר אגרה של 791 שקלים, לילדה שננשכה. השופט בן ציון ברגר קבע בפסק דינו כי למרות שמדובר בכלב מבוגר ועיוור, העובדה שהכלב היה משוחרר וללא רצועה במרחב הציבורי מטילה את האחריות על בעלת הכלב אפילו שהילדה לטענת הנתבעת דרכה על זנבו של הכלב והבהילה אותו.

על פי התביעה זוג הורים טייל עם ילדה כבת 6 בגן ציבורי, הם ראו כלבים וכלב פקינז בא מאחורי הילדה ונשך אותה ברגל. בעלת הכלב הציעה מיד כסף כדי לא ללכת למשרד הבריאות וטענה שהוא מחוסן אבל לא הראתה את אישור החיסון. בעקבות הנשיכה, נאלצה הילדה, שהיא עולה חדשה, לקבל סדרת חיסונים. מאחר ולא היה ידוע במועד האירוע אם הכלב מחוסן, והילדה, כעולה חדשה, טרם השלימה את שגרת החיסונים שלה, ננקטו צעדי זהירות בטיפול הרפואי. הילדה קיבלה מספר זריקות לאחר ייעוץ עם כונן לשכת הבריאות.

הנתבעת, טענה כי חברתה ניסתה למנוע מהקטינה להתקרב לכלבים, וכי הקטינה דרכה על זנב הכלב, מה שגרם לו להגיב "מרוב פחד והבהלה". עם זאת, השופט ציין כי טענה זו לא הוכחה כנדרש, שכן חברתה של הנתבעת לא הובאה למתן עדות. הנתבעת גם הציגה אישור מהווטרינר העירוני המכונה "היתר להחזקת בעל חיים בפיקוח במקום שאינו מאורת בידוד", המעיד כי לא נמצאו סימנים קליניים המעלים חשד לכלבת.

השופט ברגר הסתמך על פקודת הנזיקין, המטילה אחריות על בעלי כלבים בנזקי גוף. על פי החוק, בעל הכלב חייב לפצות את הניזוק ללא קשר לשאלת ההתרשלות, אלא אם כן הנזק נגרם עקב התגרות של הניזוק בכלב, תקיפת הניזוק את הבעלים או בני משפחתו, או הסגת גבול של הניזוק במקרקעין של הבעלים.

השופט קבע כי גם אם הקטינה דרכה על זנב הכלב, "אין לראות בכך משום התגרות של הניזוק בכלב". הוא הדגיש כי הקטינה שהתה במרחב הציבורי כשהכלב היה משוחרר וללא רצועה או זמם מותאם.