שרי מפלגת עוצמה יהודית החליטו להתפטר מהממשלה בעקבות הוצאתה לפועל של עסקת החטופים. לעוצמה יהודית יש שלושה שרים: השר איתמר בן גביר במשרד לביטחון לאומי, השר יצחק וסרלאוף במשרד הנגב והגליל ושר המורשת עמיחי אליהו.
בזירה המשפטית יש שתי נקודות שמושפעות באופן מידי מהתפטרות עוצמה יהודית מהממשלה. הכהונה של השרים וסרלאוף ואליהו עברו יחסית בשקט. וסרלאוף עצמו הוא מהשרים עם הכי הרבה אימפקט ציבורי בממשלה, שראשי הרשויות באזורים עליהם הוא ממונה, מכל קצוות הקשת הפוליטית, מדברים רבות על פועלו למען הציבור. עם זאת, דווקא כהונתו של השר הבכיר יותר במפלגה, איתמר בן גביר, לא התנהלה על מי מנוחות.
נגד בן גביר הוגשו עתירות שונות נגד כהונתו בתפקיד השר לביטחון לאומי האחראי על המשטרה. לאחרונה בג"ץ לקח את העתירות ברצינות והורה ליועמ"שית להגיב עליהן. היועמ"שית, כדרכה, ביקשה שוב ושוב דחיות עד שתתן את תשובתה הסופית לגבי השאלה האם על בג"ץ להתערב בעניין ולהורות לנתניהו לפטר את בן גביר.
במסגרת העתירות הללו היועמ"שית רמזה על עמדתה ברמז עבה מאוד. היועמ"שית שלחה לנתניהו מכתב ארוך הכולל לא מעט טענות נגד בן גביר בדבר הפרת החוק בהתערבותו בעבודת המשטרה. בנוסף, נגד שני מקורבים לבן גביר, רב גונדר קובי יעקובי וניצב משנה אבישי מועלם, נפתחה חקירה בעקבות פעולותיהם בהתאם למדיניות שנקבעה על ידי בן גביר בתפקידו כשר.
ברגע שבן גביר התפטר מהממשלה, העתירות הללו הפכו להיות תיאורטיות. המשמעות היא שהעתירות יידחו על ידי בג"ץ עוד בטרם היועמ"שית תיתן את עמדתה בנושא. מבחינת העתיד של בן גביר, התוצאה מעולה. להבא, אם וכאשר יתנגדו למינוי שלו לתפקיד, הרוטינה של העתירות לבג"ץ תצטרך להתחיל מאפס.
הנקודה השנייה היא יותר פוליטית במהותה. המנוע העיקרי לפיטורי היועמ"שית בממשלה היה השר איתמר בן גביר. הוא זה שדחף את העניין, ומפלגתו אף הוציאה קמפיין חוצות נגד היועמ"שית תחת הסלוגן "התופרת המשפטית לממשלה". בלי בן גביר, לא יהיה מי שידחוף מבחינה אגרסיבית בצורה דומה את פיטורי היועמ"שית.
ברחוב צלאח א-דין בירושלים, אי שם בקומה השנייה, היועמ"שית יכולה לנשום לרווחה במשרדה הצופה על בית המשפט המחוזי. ברגעים אלה הממשלה איבדה את המנוע העיקרי שקידם את פיטוריה. בלי בן גביר, הסיכויים הקלושים ממילא שהיועמ"שית תפוטר מתפקידה צונחים עוד יותר.
