בית המשפט לענייני משפחה בירושלים הכריע לאחרונה בסכסוך קרקעות בין אב לבנו. במהלך ההליך, האב נפטר והבן המשיך בניהול ההליך המשפטי נגד אמו. הסכסוך הגיע לאלימות פיזית וגרר הוצאת צו הרחקה. בסופו של דבר, בית המשפט פסק לטובתו של האב.
האירוע החל כאשר אב רכש קרקע חקלאית ורשם אותה על שם בנו, אך המשיך לנהל אותה בעצמו – הוא השכיר את הקרקע, קיבל את דמי השכירות, וקיבל את כל ההחלטות לגביה. לאחר סכסוך בין השניים, כל אחד מהם הגיש תביעה לבית המשפט בדרישה להצהיר שהוא הבעלים האמיתי של הקרקע.
השאלה המרכזית הייתה האם האב באמת התכוון לתת לבנו את הקרקע במתנה או שרשם אותה על שמו רק מסיבות טכניות. במהלך המשפט נפטר האב, ואשתו המשיכה את ההליך במקומו כיורשת. הבן סבל מבעיות רפואיות בעקבות שירותו הצבאי, ולכן הוריו תמכו בו כלכלית במשך שנים, שילמו עבורו הוצאות מחיה ורכשו לו דירה.
המסמכים הראו שב-2004 האב חתם על הסכם הלוואה לרכישת הקרקע ורשם את בנו כבעלים. עם זאת, בהמשך חתם הבן על מסמכים שהעבירו את הזכויות לאב, כולל ייפוי כוח בלתי חוזר ותצהיר העברת בעלות, אך האב לא השלים את הרישום. ב-2020 פרץ סכסוך חריף בין השניים, שהגיע אף לאלימות מצד הבן, ובעקבות זאת האב הוציא נגדו צו הרחקה.
השופטת אורית אביגיל יהלומי קבעה כי הקרקע הייתה שייכת לאב ולא ניתנה כמתנה לבן. למרות שהקרקע הייתה רשומה על שם הבן, האב היה זה ששילם עליה, ניהל אותה, וקיבל את כל ההחלטות לגביה. לכן, היא פסקה כי הרישום היה טכני בלבד, והבן החזיק בקרקע בנאמנות עבור אביו. לבסוף, השופטת קבעה שהקרקע תעבור לרשות עיזבון האב, והבן ייאלץ לשלם לאמו הוצאות משפט בסך 100,000 שקל.
