ב-14 בפברואר 2016, לפני תשע שנים בדיוק, ממשלת נתניהו החליטה לשנות את ההגבלות בכל הקשור ל"הפסקת כהונה של נושא משרה במהלך תקופת הכהונה".
עד אותה הנקודה, היה מנגנון פיטורין אחר. ההחלטה משנת 2016 קובעת כי פיטורים בתוך תקופת כהונה יתקיימו רק "על פי המלצה" של הוועדה המקצועית הרלוונטית. כלומר, אם אין המלצה - אין פיטורים. החוק שקובע את סמכות הממשלה עדיין קיים, אלא שהממשלה קבעה מנגנון חדש למימוש אותה הסמכות.
ההחלטה הזאת, שקיומה פורסם בהארץ, על פניו יכולה להביא לסיום ההליך לפיטוריו של רונן בר. "על פניו" אלה מילות המפתח, כי זאת לא המציאות. נתחיל בנקודה הראשונית: הסמכות לפטר את בר היא של הממשלה. מי שקבע את המנגנון להפעלת סמכות הממשלה, זאת הממשלה עצמה. לאור הכלל "הפה שאסר הוא הפה שהתיר", הממשלה יכולה לשנות את המנגנון לפיטורים כך שהוא לא יהיה בתוקף - אבל עד שינוי כזה, חובה לקבל את המלצת הוועדה.
אז כרגע בפני הממשלה יש לכאורה שתי ברירות. הראשונה, לשנות את הנוהל. שינוי הנוהל עצמו ייקח זמן, וגם לאחר מכן ההחלטה תותקף בעתירות לבג"ץ, שעד ההכרעה בהן ככל הנראה יינתן צו ביניים שימנע את כניסת הנוהל לתוקף, וייקח זמן רב עד שהעתירות יוכרעו. במקרה כזה, הממשלה תיכנס לסחרור פוליטי מטורף עד לפיטוריו של בר.
האופציה השנייה היא לכנס את הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה, ולנסות לקבל את ההמלצה. פרופ' טליה איינהורן ככל הנראה תאלץ לפסול את עצמה מכיוון שהיא אמו של ישראל איינהורן מהכוורת של נתניהו. ואז השאלה תהיה האם רואי כחלון, המינוי הטרי של נתניהו לתפקיד מ"מ נציב שירות המדינה שהיועמ"שית מנהלת נגדו מלחמת חרמה, ישתתף בישיבה. אם לא, לא יהיה רוב להמלצה.
אלא שכל מה שכתבתי עד עכשיו, רלוונטי רק למי שטוען שאותה החלטת ממשלה חלה גם על פיטורי ראש שב"כ. אלא שזה לא המצב המשפטי, ואני אסביר. בכדי לאפשר לכם לבדוק את החומרים בעצמכם, אכתוב את מספרי החלטות הממשלה עליהם מדובר.
החלטת ממשלה מספר 1148 משנת 2016 שפורסמה בהארץ אינה עומדת לבדה. היא מתייחסת להחלטת ממשלה מספר 4062 משנת 2008, אשר מסדירה באופן כללי את עניין "קביעת תקופת כהונתם של נושאי משרה בכירים בשירות המדינה". בכדי להבין את התמונה הגדולה של החלטה 1148, צריך לבחון את החלטה 4062. אי אפשר להתעלם ממנה.
ראשית, החלטה 4062 נועדה להסדיר את תקופת הכהונה של הבכירים בשירות המדינה שכהונתם לא הוסדרה בחוק. תקופת כהונתו של ראש השב"כ מגודרת בסעיף 3(ב) לחוק שירות הביטחון הכללי: "תקופת כהונתו של ראש השירות תהיה חמש שנים, אם לא קבעה הממשלה תקופה קצרה יותר בהחלטת המינוי; הממשלה רשאית, בנסיבות מיוחדות, להאריך את כהונתו של ראש השירות לתקופה נוספת שלא תעלה על שנה אחת".
שנית, עיון בהחלטה 4062 מעלה כי בסעיף הראשון מובהר כך: "הסדרים אלה יחולו על נושאי משרה בכירים מבין נושאי המשרה בשירות המדינה המנויים בתוספת לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959". אתם מוזמנים לבדוק את התוספת השנייה בחוק שירות המדינה - ראש השב"כ אינו מופיע שם.
המשמעות היא פשוטה: החלטה 1148 אינה עומדת לבדה וצריך לקרוא אותה יחד עם החלטה 4062. כל ההגבלות ביחס לפיטורים של נושאי משרה במהלך תפקידם, מתייחסות אך ורק למשרות שאין לקן תקופת כהונה קצובה בחוק ומנויות בתוספת של חוק שירות המדינה. ראש השב"כ גם לא מנוי בתוספת לחוק, וגם כהונתו קצובה. כלומר, ההחלטה המגבילה את סמכות הממשלה לפטר בכירים - אינה רלוונטית לצורך פיטורים של ראש השב"כ.
