ועדת הבריאות של הכנסת תדון היום (ראשון) בנוגע ליציאתה של ישראל מארגון הבריאות העולמי. הדיון צפוי להפוך במהלכו לדיון חסוי הסגור לסיקור ציבורי, בו ישתתפו חברי כנסת וגורמים ממשרדי הממשלה בלבד. ברקע הדברים, עו"ד גלית יזהר, מומחית למשפט בינלאומי, טוענת כי לתקנות הבריאות הבינלאומיות (IHR) אשר ייכנסו לתוקף בעוד מספר חודשים יכולה להיות השפעה על ריבונותה של מדינת ישראל, אם תבחר לאשרר אותן.
"מערכת המשפט בישראל מהווה מערכת משפט נפרדת מהמשפט הבינלאומי. אמנות אשר מדינת ישראל מאשררת מקבלות תוקף של חוק בישראל אם מדובר בדין מנהגי או לאחר הליך חקיקה של דין הסכמי. מבחינה זו ניתן להסיק כי תקנות הבריאות לא יפגעו בריבונותה של ישראל – בשלב הראשוני - וכי לא יהיו חלק מהדין הישראלי בעת אשרורן", אומרת עו"ד יזהר.
לדבריה של יזהר, "כיום, 196 מדינות חברות ב-IHR, מדינות אשר ככל הנראה יאשררו את תקנות הבריאות ברובן, מדובר בתקנות חובקות עולם אשר לאחר פרקטיקה כללית במהלך תקופה מסוימת עשויות להפוך לדין מנהגי. כמו כן, לאחר בחינה של חלק מהתקנות עולה כי קיימת דרישה ליישום התקנות במערכות המשפט של המדינות החברות תוך 5 שנים מכניסתן לתוקף, עם אפשרות להארכת תקופת היישום. המנגנון מזכיר מאוד דירקטיבה אירופית, כאשר אי עמידה במועד שנקבע גוררת סנקציות".
יזהר מסבירה כי "בתקנות הנוכחיות לא מוזכרות סנקציות בגין אי עמידה במועד, אך נדרשת הקמה של רשות אחת או שתיים במדינה אשר יהיו אמונות על יישום התקנות (זאת לפי סעיפים 4, 5 ו-13). לפיכך, בשלב מסוים יהפכו התקנות לחלק מהדין הישראלי. פגיעה בריבונות יכולה להתבצע באמצעים שונים, ולא בהכרח באמצעות מערכת המשפט. דוגמאות לכך יכולות להיות סנקציות, דירוג של מדינות על ידי הארגון או כל אמצעי אחר להפעלת לחץ בינלאומי על מדינה מפרה".
"אחת הדרכים העמומות לקדם את יישום התקנות נמצאת בסעיף 10(4). בסעיף זה נאמר כי מדינה אשר לא תיענה להצעת שיתוף פעולה, וכאשר הדבר מוצדק על בסיס גודל הסיכון לבריאות הציבור, הארגון ישתף את המידע שברשותו על האירוע עם המדינות האחרות על מנת לעודד את אותה מדינה לקבל את הצעת שיתוף הפעולה. לא ברור מהתקנות באילו אמצעים ינקטו המדינות החברות כדי לעודד את אותה מדינה לציית לאמנה", אומרת יזהר.
היא מוסיפה כי "לאשרור התקנות ישנן גם השלכות כלכליות שיש לתת עליהן את הדעת. התקנות מחייבות מדינות לשתף פעולה ולסייע למדינות מתפתחות – בין היתר - באמצעות סיוע לוגיסטי וגיוס משאבים פיננסיים, כדי לאפשר להן לעמוד במחויבויותיהן מכוח התקנות. לשם כך, ימנה הארגון נציבות. החשוב מכל, התקנות מאפשרות הכרזה על מצב חירום בריאותי בינלאומי וכן על מצב חירום פנדמיה".
יזהר מזכירה כי "כידוע, מאז קום המדינה ישראל מצויה במצב חירום, אשר לא בוטל למרות שהוגשו מספר עתירות בנושא. ישראל נבדלת בכך מדמוקרטיות אחרות בעולם. עם הזמן, למצב החירום הבטחוני נוספה הכרזה על מצב חירום בשל נגיף הקורונה. כמדינה אשר התמודדה עם שני מצבי חירום בו זמנית, ישראל ידעה לתמרן בין השניים ולשמור על האינטרסים הריבוניים שלה, הן בתחום הביטחוני והן בתחום הרפואי".
לטענתה של יזהר, "לא ניתן לדמיין כיצד ניתן לתמרן בין מצב החירום הביטחוני, כאשר ארגון בינלאומי מכריז על מצב חירום בריאותי גלובלי, לפיו יש לציית לתכתיבים של הארגון, ובד בבד לשמור על האינטרסים הביטחוניים של המדינה ואזרחיה. כל זאת תוך לקיחת הסיכון שיופעלו עליה אמצעי אכיפה מצד הארגון, אשר כרגע אינם ידועים או ברורים. המצב נכון כעת ביתר שאת, כאשר ישראל נמצאת בעיצומה של מלחמה ולמצב החירום נוספה אף הכרזה על מצב מיוחד בעורף לאחר ה-7 באוקטובר".
