האם רומן זדורוב רצח את תאיר ראדה? העליון יכריע - הכל יכול להשתנות

בית המשפט העליון צפוי לפסוק הבוקר (רביעי) באופן סופי - האם רומן זדורוב הוא שרצח את תאיר ראדה, תשע שנים אחרי המעשה. תשע שנים חלפו מאז נרצחה ילדה בת 13 בבית ספרה. נדמה כי הדרמה המשפטית שמתחוללת בכל השנים הללו הדחיקה את הסיפור האמיתי שמאחוריה – ילדה תמימה שנרצחה באכזריות מאין כמותה, בתוככי המקום שהיה אמור להיות בטוח עבורה, להגן עליה ולעצב אותה. מקרה ששבר משפחה שלמה וטלטל עיר קטנה לבלי היכר. האם רומן זדורוב הוא זה שרצח את תאיר ראדה? שישה שופטים, בשלוש ערכאות, קבעו שכן. אך הכל יכול להשתנות.

בשישה בדצמבר 2006, כבכל בוקר, יצאה תאיר ראדה מביתה בקצרין, אל בית הספר "נופי גולן" בעיר, בו למדה בכיתה ח'. בתום השיעור השישי, המסתיים בשעה 12:50, יצאה להפסקה, שאמורה להסתיים בשעה 13:05, אך לאחר ההפסקה, לא חזרה לכיתה לשיעור השביעי, אלא ישבה עם חבריה בחצר בית הספר. סמוך לשעה 13:30, אמרה תאיר לחברתה כי ברצונה לשתות מים ונכנסה למבנה בית הספר. בסביבות השעה 19:00 נמצאה גופתה בתא בשירותי הבנות. מצב הגופה לא הותיר ספק – מישהו רצח את תאיר.

בתחילה למשטרה לא היה קצה חוט לגבי זהותו של מבצע המעשה. החוקרים גבו עדויות מעשרות בני אדם, ביניהם בני נוער, חבריה של תאיר לספסל הלימודים. בשלב מסוים חשבו במשטרה כי אולי בני סלע, האנס שהיה באותם ימים בבריחה מהכלא, הוא זה שעומד מאחורי המעשה. חמישה ימים לאחר הרצח עצרה המשטרה אדם בשם רומן זדורוב, פועל בן 29, שעסק בשיפוצים בבית הספר. 
 

בתחילה הכחיש זדורוב כל קשר לרצח, אולם במהלך ימי החקירה הודה בפני מדובב ומאוחר יותר באוזני החוקרים, כי ביצע את המעשה בסכין יפנית ולאחר מכן זרק את הלהב ואת המכנסיים שלבש. "הסתובבה והתחילה רוסי, לך תזדיין, משהו כזה. וזה עיצבן אותי. אני התעצבנתי, שמתי אוזניות. עליתי למעלה. היא נכנסה לשירותים, אני נכנסתי לשירותים, שני צעדים.. לאחר שעשיתי את זה, התחלתי להבין, התחלתי להבין מה שעשיתי", כך זדורוב בפני המדובב. 

בהמשך חזר בו זדורוב מהודאתו וטען שנגבתה ממנו בלחץ השוטרים, אולם בינואר 2007 הגישה נגדו הפרקליטות לבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום בגין רצח ושיבוש מהלכי חקירה. על פי כתב האישום, זדורוב הבחין בילדה כשעלתה לשירותים בקומה השנייה. הוא עקב אחריה ונכנס בעקבותיה לתא השירותים, "כאשר בליבו גמלה החלטה להמיתה". כשניסתה לסגור את דלת התא, מנע זאת הנאשם, שלף את הסכין ודקר אותה, עד שהתמוטטה על האסלה.

למעשיו של זדורוב בנקודה זאת יש משמעות רבה, שמטלטלת עד היום את מערך התביעה בישראל. על פי השחזור של זדורוב ועל פי כתב האישום, הוא נעל את דלת התא מבפנים, יצא מהתא בטפסו על גופתה של תאיר, נאחז בדפנות התא וקפץ החוצה. הוא נכנס לשירותי הבנים בקומה הראשונה, שטף את הסכין היפנית, שבר את הלהב והחליפו בלהב חדש, העלים את הלהב בו השתמש לרצח, ניקה מעליו את הדם, החליף את בגדיו והמשיך בעבודתו ועד השעה 17:30. 

בספטמבר 2010, לאחר שבחנו את הראיות ושמעו את העדים, הרשיעו השופטים יצחק כהן, חיים גלפז ואסתר הלמן, פה אחד, את זדורוב ברצח. הם קבעו כי הודאתו, העובדה כי ידע פרטים מוכמנים וכי "שיקר במצח נחושה בבית המשפט", טביעת הנעל שלו בזירה "הוכחה כדבעי אשמתו של הנאשם בשני האישומים שיוחסו לו ולא הוטל בראיות התביעה ספק של ממש, ודאי לא כזה שיש בו כדי להביא לזיכוי נאשם במשפט פלילי", כתבו השופטים בהכרעת הדין והוא נשלח למאסר עולם.
 

זדורוב ערער לבית המשפט העליון, שם הציג שתי ראיות חדשות: חוות דעת מומחה, שקבע כי טביעת הנעל שנמצאה על גופתה של תאיר אינה תואמת לנעליים של זדורוב ועדותה של הרופאה המשפטית, ד"ר מאיה פורמן, לפיה הסכין שבה בוצע הרצח היא בעלת להב משונן ולא סכין יפנית. בצעד יוצא דופן השיבו שופטי העליון, עדנה ארבל, יורם דנציגר וצבי זילברטל, את התיק לבית המשפט המחוזי, כדי שיבחן את הראיות החדשות.

בפברואר 2014 קבעו אותם שופטים בבית המשפט בנצרת שוב: רומן זדורוב אשם. הם אף מתחו ביקורת על עדותה של ד"ר פורמן. אך יש מי שהתיק הזה לא נתן לו מנוח גם בשלב זה. אפילו הוריה של תאיר נחלקו בדעותיהם: אביה, שמואל, היה משוכנע כי זדורוב הוא רוצח בתו, אולם האם, אילנה, טענה כי "הרוצח עדיין חופשי". גם הפעם זדורוב לא ויתר ולפני שנה וחודשיים ערער ערער בשנית לבית המשפט העליון. 

בערעור השני ביקשו סנגוריו של זדורוב להגיש ראייה חדשה נוספת: עדותו של ראש המכון לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל, התומכת בעדותה של ד"ר פורמן. עדותו ניתנה בבית הדין לעבודה, שדן בבקשת הפרקליטות לבטל את מינויה של פורמן לתפקיד בכיר במכון, בשל הביקורת שמתחו עליה שופטי המחוזי. המקרה של פורמן הביא לביקורת קשה שנמתחה על התנהלות הפרקליטות.