בית המשפט העליון קיבל היום (שלישי) באופן חלקי את ערעורו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט והרשיע אותו בעבירת שוחד. ראש ההרכב, השופט סלים ג'ובראן, סבר בדעת יחיד כי יש לדחות את ערעורו של אולמרט ביחס לאישום העיקרי בפרשת הולילנד על קבלת כסף מעד המדינה שמואל דכנר עבור יוסי אולמרט. השופט ביסס את מסקנתו בין היתר על כך שלמרות שלא נמצא כל תיעוד בנקאי או רישום המתעד את העברתן של המחאות מעד המדינה ליוסי אולמרט, השופט סבר כי הודאתו של אולמרט האח כי קיבל כספים מעד המדינה גוברת על היעדר תיעוד. יחד עם זאת קבע ג'ובראן כי לא הוכח מעבר לספק סביר ש-500 אלף שקל הוא באמת הסכום שהועבר. על כן נקבע כי עד המדינה העביר ליוסי אולמרט "סכום משמעותי".
לגבי מודעותו של ראש הממשלה לשעבר להעברת הכספים הזאת, השופט ג'ובראן קבע שחומר הראיות אינו מעלה ספק סביר בשאלת הוכחת היסוד הנפשי של העבירה, כלומר מודעותו של אולמרט לכספים שעברו. לגבי האישום השני, העברת 60 אלף שקל מעד המדינה דרך שולה זקן, סבר ג'ובראן, ואליו הצטרפו יתר חברי ההרכב, כי יש לדחות את הערעור ולהותיר את הרשעתו של אולמרט על כנה. השופט ג'ובראן קבע, כי בנסיבות בהן הודתה שולה זקן, יד ימינו ואשת אמונו וסודו של אולמרט, כי העבירה 60 אלף שקל לאורי מסר לטובת אולמרט עבור כיסוי גירעונות בחירות, אין מנוס מהמסקנה כי כך אכן היה. בהמשך חוות דעתו של ג'ובראן נבחנה שאלת מודעותו של אולמרט להעברת 60 אלף השקלים מעד המדינה. השופט ג'ובראן עמד על הראיות השונות המוכיחות את מודעותו של אולמרט להעברת הכספים. בנסיבות אלה סבר השופט כי יש לדחות את ערעורו של אולמרט על הכרעת הדין כולה.
לגבי גזר הדין קבע ג'ובראן, כי "מקבל השוחד הוא עובד ציבור אשר מעל ופגע באמון הציבור ועל כן יש להענישו בחומרה". עוד נקבע כי המחיר הציבורי והאישי ששילמו אולמרט ומשפחתו בשל ההליכים המשפטיים שהתנהלו נגדו, אין בו כשלעצמו כדי להביא להפחתה בעונשו, בשל מעמדו הציבורי הרם. השופט סבר כי מרכז הכובד של הענישה נע בעניינו לעבר שיקול ההרתעה, וזאת בהתחשב במעמדו ותפקידו של אולמרט, אשר כיהן במשרות הציבוריות הבכירות ביותר במדינת ישראל.לבסוף, נוכח העובדה שאולמרט זוכה ברוב דעות מהאישום הראשון בעבירת שוחד, הציע השופט ג'ובראן להפחית את עונש המאסר שהושת עליו, ולהעמידו על 18 חודשי מאסר.
"לזכות מחמת הספק"
השופט ניל הנדל סבר כי יש לזכות את אולמרט מהאישום הראשון, בניגוד לדעתו של ג'ובראן. לדבריו, הקושי בהרשעה נעוץ בכך שלא ניתן להתבסס על עדותו של עד המדינה. הוא נפטר במהלך שמיעת עדותו, בטרם נחקר בחקירה נגדית על ידי באי כוחו של אולמרט. עמדה זו התקבלה, למעשה, על ידי כל שופטי ההרכב בבית משפט זה וכן על ידי בית המשפט המחוזי. לטענת הנדל, בהעדר ראיה ישירה לכך שאולמרט ידע על העברת הכספים, יש להוכיח את מעורבותו על יסוד ראיות נסיבתיות. כדי להרשיע יש להוכיח כאפשרות בלעדית כי אולמרט ידע על העברה זו.
השופט הנדל הדגיש כי לא ניתן לדעת מה בדיוק נאמר בשיחה בין דכנר ליוסי ביחס לפרויקט הולילנד ולאולמרט. "יש חלופות שונות, ורב הנסתר על הגלוי", כתב בהכרעתו. במישור המשפטי, חידד השופט הנדל כי הכספים לא הגיעו לידי אולמרט אלא לידי אחיו. בסיום חוות דעתו, הדגיש השופט נהנדל כי מדובר במשפט פלילי, בו הנטל להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לספק סביר מוטל על התביעה. "בבוא השופט להכריע בשאלה האם הכוס חצי מלאה או חצי ריקה, חייב הוא לנקוט עמדה ולהדגיש את החלק החסר. אם הכוס אינה מלאה, ואפילו תהיה כמעט מלאה – עליו לזכות מחמת הספק", כתב הנדל.
עם זאת הוא הוסיף כי "השוחד הוא רעה חולה המכרסמת בשדות המנהל הציבורי בכל פה. יש להוקיע את התופעה באופן גורף. המלחמה בשחיתות אינה אך שם קוד, ויש לשאוף ליישמה הלכה למעשה, כיעד ראוי של המשפט הפלילי". השופט הנדל הסכים כי יש להרשיע את אולמרט בעבירת שוחד בהתאם לאישום השני של 60 אלף שקלים שקיבל מדכנר באמצעות זקן למימון גירעונות בחירות. להרשעה זו הצטרף השופט עמית וטען כי כי יש לדחות את ערעורו של אולמרט בעניין זה. עמית הצטרף לחוות דעתו של השופט הנדל, ולפיה דין ערעורו של אולמרט על הרשעתו העיקרית בעבירה של לקיחת שוחד, בגין הכספים שקיבל אחיו יוסי משמואל דכנר בשנת 2002 - להתקבל. הוא קבע כי על פי מכלול הראיות, לא ניתן לשלול את האפשרות כי אולמרט לא ידע על העברת הכספים מדכנר ליוסי, ועל כן יש לזכותו מעבירה של לקיחת שוחד בגין פרשה זו.
עמית סיים את הכרעתו בכמה מילים על נקודת המבט של הציבור על תוצאות המשפט. "יכול שהציבור או חלקו, שמטבע הדברים לא נחשף לכל הפסיפס הראיתי, 'מאוכזב' או 'מופתע' מזיכויו של אולמרט מהאישום העיקרי.... אך אמון הציבור בבית המשפט נובע דווקא מהידיעה שבית המשפט פוסק כפי שמתחייב מהדין ומהראיות, ולא בשל חשש מתגובת הציבור דומה כי התיק שבפנינו מדגים היטב את הפער בין משפט, לבין משפט על ידי התקשורת או על ידי הציבור. גם אם מסביב ייהום הסער התקשורתי והציבורי, וגם אם התקשורת כבר חרצה ופסקה את דינה, אנו עושים כמיטב יכולתנו לחסום את הקולות ולבודד עצמנו מרעשים חיצוניים. כך עשינו, כך נעשה גם בעתיד".
השופט פוגלמן מצא כי יש להרשיע את אולמרט באישום השני שעניינו קבלת כספים דרך שולה זקן, ובעניין זה הצטרף לנימוקיו של השופט ג'ובראן. לעומת זאת, בעניין האישום הראשון – שנגע לקבלת כספים אצל אחיו יוסי. ביחס לאישום הראשון, השופט פוגלמן סבר כי לא ניתן לשלול את האפשרות כי לבקשתו של אולמרט העביר עד המדינה שמואל דכנר סכום כסף משמעותי לאחיו יוסי, או כי אולמרט ידע על כך בשלב מאוחר יותר. לדבריו למעשה, סביר יותר שאולמרט ביקש לסייע לאחיו יוסי והפנה אליו את דכנר כדי שיעביר לו כספים. אך לדעתו, התביעה לא הוכיחה מעבר לספק סביר כי כך אכן אירע.