בית המשפט העליון פסק היום (שני) כי נשים שהגישו תלונות שווא על אונס נגד עורך הדין אורי דניאל, ישלמו לו פיצויים בסכום כולל של 550 אלף שקלים, בגין לשון הרע. השופטים קבעו כי המתלוננות שיתפו פעולה להכפיש את שמו של דניאל, בין היתר באמצעות "תכנית הנאנסות", שנתפרה במשרדו של יועץ התקשורת מוטי מורל. שתיים מהמתלוננות היו עם עו"ד דניאל בקשר רומנטי.
השופטים התייחסו לפגיעה של תלונות שווא בעבירות מין בקורבנות אמיתיים. "פרשה זו לא תרמה, בלשון המעטה, לקידום ההגנה על נפגעי עבירות מין", כתבו השופטים. "מטריית ההגנה, הגמישות והאמפתיה השמורה למתלוננים בעבירות מין, איננה נפרשת גם על מי שהוכח בבירור שהוא בדה מליבו אירועים במטרה לפגוע באדם אחר".
דניאל היה חבר במעין כת שכינתה עצמה "קבוצה ללימודי פילוסופיה". בשנת 2003 הוא עזב את הקבוצה. לאחר העזיבה התגלע סכסוך כספי בין דניאל לבין מי שעמדה בראש הקבוצה ושמה נאסר לפרסום, סכסוך שהגיע לבית המשפט. מיד לאחר מכן החלו ארבע נשים, חברות בכת, להגיש נגד דניאל תלונות על מקרי אונס שביצע בהן לכאורה בין השנים 1999 ל-2001.
במקביל, הגישו נגדו תביעות אזרחיות לפיצוי כספי. בתחילת 2011 התגבשה במשרדו של מוטי מורל תכנית שמטרתה לגרום לדניאל "להפסיד במשפטים". לצורך זה נערכה "תכנית הנאנסות", שבמסגרתה פורטו הצעדים שיש לנקוט, בין היתר בפרסומים מכפישים באינטרנט ובהפגנה ותלונה בלשכת עורכי הדין.
לאחר שהפרקליטות החליטה לגנוז את תיקי החקירה בגין התלונות מחוסר אשמה, בשנת 2014 פסק בית המשפט המחוזי לדניאל פיצויים בגובה 1,300,000 שקלים, בגין לשון הרע. שלוש מהמתלוננות והן דניאל הגישו ערעור על ההחלטה לבית המשפט העליון. השופטים, יצחק עמית, אורי שהם ודפנה ברק-ארז, דנו בערעורים והיום ניתנה החלטתם.
"הוכח במידה מספקת של ודאות, כי מדובר בעלילת שווא וכי ההאשמות חסרות שחר", כתב השופט עמית. "כמעט כל פרט בפרשה מלמד על 'תפירה' של תלונות 'יש מאין'". השופטת ברק-ארז הייתה בדעת מיעוט, וטענה שלא ניתן לשלול לחלוטין שהן לא נאנסו. השופטים הביעו חשש מפני אפקט מצנן להגשת תלונות על עבירות מין.
עורך הדין דניאל ביקש היום להותיר את הפרשה מאחוריו. "עברתי שנים מורכבות של סבל רב, שאין צורך לפרטו", מסר. "אני שמח שבית המשפט העליון אמר את דברו בצורה ברורה וחדה וחתם את הפרשה האיומה של עלילת הדם שנרקמה נגדי. חשוב להדגיש שפסק הדין עסק רק בתביעתי לפיצוי בגין עצם הגשת התלונות השקריות, בעוד שהתלונות עצמן נגנזו זה מכבר לפני מספר שנים, בעילה של חוסר אשמה – גם על כך אני מברך בהזדמנות זו".
עורך הדין עידן פפר, שייצג את אחת המתלוננות, מסר בתגובה כי "אנו חוששים שקביעה מהסוג הזה תסיג לאחור את המאבק בתלונות כנגד פגיעות מיניות ותביא לחשש של מתלוננות לפנות לרשויות לבדיקת תלונתן, חשש בו אנו נתקלים מידי יום אצל לקוחותינו, כאשר כל עניינה של מרשתנו היה פנייה למשטרה לצורך בדיקת התלונה ותו לא".
עוה"ד עמוס ון-אמדן ושלומית הראל-שוורץ אשר יצגו את המתלוננות בערעור (ולא בביהמ"ש המחוזי) מסרו: בפסק הדין נקבע כי ביהמ"ש המחוזי "החזיר אותנו במנהרת הזמן לשנות השישים" בכך שבחן את עדויות המתלוננות "בכלים בלתי הולמים" ו"לא ראויים" בכל הנוגע לאופן שבו יש לבחון עדויות קורבנות תקיפה מינית. בויכוח אשר נתגלע בין שופטי העליון בקשר עם השלכות טעותו זו של ביהמ"ש המחוזי, אנו סבורים כי הצדק עם שופטת המיעוט, ד. ברק ארז, אשר היתה בעמדה נחרצת כי הטעות מביאה לכך שלא ניתן לקבוע כי מקרי אונס לא התקיימו וכן כי לא הוכח שהתלונות היו כוזבות. המתלוננות עברו בהצלחה בדיקת פוליגרף, בדיקה אשר אינה קבילה כראיה בבית המשפט ולמרבה הצער לא יכלה לשמש בהערכת עדויותיהן. בימים הקרובים נבחן את האפשרויות המשפטיות העומדות בפני המערערות לאור תוכנו של פסק הדין.