מאיש עסקים למפלצת: צלילה לאחד מתיקי האונס הקשים שידעה ישראל

מסדרון צר ומרושת במצלמות מוביל מהמעליות בקומת המרתף אל חדר הכושר בבניין המטופח ברחוב שקט בשכונת רמת אביב בתל אביב. דרך דלתות וקירות הזכוכית ניתן להבחין במגוון מכשירי ספורט מתקדמים. בקצה החלל נמצא כוך פתוח, שבו ממוקמות מקלחות ומחוץ להן ספסל עץ. את השקט ששורר בחלל הריק יכול להפר, בכל רגע, כל אחד מ–400 דיירי שני המגדלים, שחדר הכושר משרת אותם. כאן, בשעות הבוקר המאוחרות של יום שבת לפני כארבע שנים, התרחש אחד ממעשי הפשע המזוויעים בהיסטוריה של מדינת ישראל, על פי פסיקת בית המשפט - אונס של פעוט בן שנה וחצי בלבד.

ניסים חדאד, איש עסקים בן 49 שהתגורר בבניין, הורשע לפני שנתיים וחצי בבית המשפט המחוזי בתל אביב בביצוע מעשה סדום בקטין שטרם מלאו לו 14 שנים על ידי בן משפחה ובחבלה בנסיבות מחמירות. הוא נידון ל–17 שנות מאסר. המקרה הותיר אחריו ילד פגוע, כיום בן 5 וחצי, את אמו החד–הורית כואבת ופגועה, וכן משפחה וחברים, המעגל שסובב את חדאד, שמספרים כי לא ייתכן שהאדם שהם מכירים, אב לילדה, איש עסקים מצליח, נטול עבר פלילי, שהיה לו הכל, יכול היה לבצע מעשה אכזרי שכזה.

אך שופטי המחוזי לא השאירו כל ספק. "לא בכל יום נדרש בית המשפט לדון במעשה כה נתעב כאונס תינוק בן 18 חודשים. התמונות שצולמו בטרם נותח הפעוט בבית החולים מעוררות חלחלה ופלצות. זעקות השבר של האם, אשר העידה בבית המשפט כיצד נאלצה לחזות בבנה הסובל על לא עוול בכפו, מהדהדות באוזני, ומנגד - אדישותו המופגנת של הנאשם, שניסה לשכנענו כי התינוק גרם לנזק במו ידיו או לחלופין שאמו עשתה כן", הם כתבו בהכרעת הדין. "אכן, הנאשם לא בחל בהסברים, תיאוריות ותירוצים, אך לא עלה בידו לעורר ספק בלבנו כי את המעשה המבחיל עשה לתינוק האומלל בעצמו".

בימים אלה נדון בבית המשפט העליון ערעורו של חדאד על הרשעתו ועל העונש שנגזר עליו, שבו הוא זועק לחפותו. בערעור טוען סנגורו, עו"ד יורם שפטל, כי אין בהיסטוריה המשפטית העולמית המודרנית אף מקרה אונס של תינוק בן פחות משנתיים. עוד נטען כי לא ייתכן שחדאד, אדם נורמטיבי, שבאישיותו ובעברו אין כל רמז לפדופיליה או לתוקפנות, יכול היה לבצע מעשה כזה.

הערעור מצביע גם על מחדלי חקירת המשטרה, שהביאו, לטענת ההגנה, להרשעתו של אדם חף מפשע. צלילה אל חומרי החקירה בפרשת חדאד אינה קלה לעיכול. הנפש לא רוצה להאמין שמקרה כזה התרחש במציאות, והממצאים הפורנזיים מזעזעים. קריאת הכתבה אינה מומלצת למי שרוצה לישון טוב בלילה, אך מספקת תשובות לכמה מסימני השאלה שעולים מהפרשה. מי הם בני הזוג ששהו עם חדאד בחדר הכושר ושצילומי מצלמות האבטחה המתעדות אותם נעלמו מחומרי החקירה? כיצד נראה ונשמע הפעוט דקות אחדות בלבד לאחר שעבר אונס אלים? מה אמר חדאד לשכן שנתקל בהם? מה פשר כתם הדם שנמצא על תחתוניו של חדאד ומדוע לא נמצא דנ"א שלו על התינוק? מה קרה לדוח הפתולוגי של המכון לרפואה משפטית? ומדוע ראש המכון מוכן "לשים את המוניטין" שלו על כך שמה שנכתב בכתב האישום שגוי?

חלום המשפחה

ניסים סימון חדאד נולד לפני 49 שנים. הוא בן לאם גננת ולאב נהג דן, ניצולי שואה מלוב, אח אמצעי בין שתי אחיות. בצה"ל שירת כמש"ק משמעת בבסיס השלישות ברמת גן. אחרי הצבא עבד במספר עבודות, בין היתר כנהג משאית וכברזלן. בהמשך פתח את מסעדת "פאפא ליאו" בתל אביב, עד שהחל להתעניין בתחום הנדל"ן, שבו עסק במשך 22 שנים, עד מעצרו.

בגיל 31 הכיר את פּני, ישראלית ממוצא אנגלי, שהייתה אז בת 27. כעבור שנתיים נישאו ובמשך שנים ניסו, ללא הצלחה, להביא ילדים לעולם. במהלך הניסיונות עברה פני לא פחות מ–21 טיפולי הפריה. הקשיים שליוו את הניסיונות והאכזבות החוזרות ונשנות נתנו אותותיהם ביחסים בין בני הזוג ובתום שמונה שנות נישואים הם התגרשו. פני חזרה לאנגליה, שם נישאה ונולד לה בן. חדאד לא ויתר על חלומו להקים משפחה ויצר קשרים עם נשים, אך לא הצליח למצוא זוגיות קבועה.

אחת הנשים הייתה ליאת (שם בדוי), שעמה החליט להביא ילד לעולם מחוץ למסגרת זוגית. לפני חמש וחצי שנים נולדה בתם המשותפת. חדאד היה אב מעורב ובילה עם בתו כמעט מדי יום. היא נהגה ללון בביתו מפעם לפעם. במקביל, חדאד לא התייאש מניסיונותיו למצוא אהבה. כשלושה חודשים לפני היום הגורלי בחייו, הציע לו חבר להכיר את הילה (שם בדוי), אם חד–הורית לתינוק, שיום אחד בלבד מפריד בין יום הולדתו לזה של בתו של חדאד. בתחילה השניים שוחחו בטלפון. במסיבת יום הולדת שערך החבר לבתו הם נפגשו והחלו במערכת יחסים רומנטית.

במשך שלושה חודשים התנהלו היחסים על מי מנוחות, עד לבוקר שבת, 18 בפברואר 2012. את הערב הקודם בילו בני הזוג בארוחת ערב שבת בבית הוריה של הילה. לאחר מכן הילה ובנה הפעוט התארחו למשך הלילה בביתו של חדאד. התינוק ישן בחדרה של בתו של חדאד ובשלב מסוים במהלך הלילה, בשל בכיו, העבירה אותו אמו למיטת בני הזוג. בוקר אותה שבת היה גשום. השניים הזמינו שולחן במסעדת "סוהו" בראשון לציון לשעה 12:00. חדאד הזמין את נהגו לשעה 11:15. הילה ביקשה להתקלח ולהתארגן לקראת היציאה, וחדאד הציע לקחת את בנה עמו לחדר הכושר שבבניין.

לא היה מדובר בהצעה יוצאת דופן. חדאד נהג לעסוק בספורט באופן קבוע והיה מצרף את בתו לביקורים בחדר הכושר. במשך חודשי ההיכרות בינו לבין האם נהג חדאד בחיבה כלפי הפעוט, בילה במחיצתו כמעט מדי יום ואף השגיח עליו בג'ימבורי, על מנת לאפשר לאמו לנוח. באותו הבוקר, בשעה 10:37, ירד חדאד במעלית, עם התינוק, לחדר הכושר. באותו זמן התאמנו במקום בני הזוג רם (שם בדוי), פנסיונרים המתגוררים בבניין. בשעה 11:12 עזב חדאד את חדר הכושר, עם הפעוט בזרועותיו.

על השתלשלות עניינים זאת אין כל מחלוקת בין הצדדים. אולם מה שהתרחש בחדר הכושר ב–35 הדקות האלו נותר בחלקו עד היום בגדר תעלומה, ופרטים רבים לא התגלו בשל מחדלים בחקירת המשטרה. ובכן, כיצד ייתכן שהשופטים קבעו בצורה נחרצת כל כך, מעל לכל ספק, כי מתישהו באותן 35 דקות בוצע בחדר הכושר המעשה המחריד?

חדאד הורשע על סמך ראיות נסיבתיות. בניגוד לראיה ישירה, המצביעה באופן ישיר על עובדה, בראיות נסיבתיות יש צורך בעריכת היקש הגיוני, על מנת לקבוע מה אירע. ככל שמצטברות ראיות נסיבתיות, כך מתבהרת התמונה ומתחדדת האפשרות לקבוע את אשמתו של הנאשם מעל לספק סביר. אז מה הביא להרשעתו של חדאד? קודם כל לוח הזמנים. נקבע כי החבלות בגופו של התינוק בוצעו בפרק הזמן שבין כניסתו עם חדאד לחדר הכושר ועד להגעתו של התינוק למרכז שניידר לרפואת ילדים, בשעה 18:00 באותו היום.

בבניין מותקנות כ–26 מצלמות אבטחה. המצלמות הרלוונטיות לתיק הן אלו שבקומת המרתף, מול דלתות המעליות, ושתיים בלובי. האחת מכוונת לדלתות המעליות והשנייה לעמדת השומר והכניסה לבניין המגורים. המצלמות מופעלות על ידי תנועה. מרגע שנקלטת תנועה כלשהי בטווח המצלמה היא מצלמת במשך כחמש דקות. במסגרת החקירה התבקש מנהל חברת התחזוקה להעתיק את הקבצים שבהם הצילומים בין השעות 10:00 ל–12:00 ביום האירוע.

החוקרת שנשלחה לקבל את הצילומים נדרשה להעתיק את התיעוד מהמצלמות ששייכות למקרה, אך מסיבה שאינה ברורה הועתקו ארבעה קבצים בלבד.

בקובץ הראשון נראים חדאד והתינוק יוצאים מהמעלית בקומת המרתף, כשהתינוק הולך על רגליו. בקובץ השני נראה חדאד יוצא מחדר הכושר לעבר המעלית כשהוא נושא את התינוק בזרועותיו. שני הקבצים הנוספים מתעדים עצירה שביצע חדאד בלובי הבניין. משום מה, לא הועתקו הצילומים המתעדים את בני הזוג רם, בכניסתם ובצאתם מחדר הכושר. לקבצים האלה הייתה יכולה להיות חשיבות מכרעת לגבי חדאד, שכן הם מלמדים על משך הזמן שבו שהה לבדו עם התינוק.

בעדותה מסרה הגברת רם כי היא ובעלה שהו בחדר הכושר עם חדאד כרבע שעה וחזרו לדירתם לפני 11:00. כשעזבו את המקום, ישב התינוק על ברכיו של חדאד, שהיה על אופניים. להתרשמותה, הילד נראה "בסדר גמור". אם גרסתה נכונה, חדאד שהה לבד עם התינוק 17 דקות שלמות. לגרסתו של חדאד, בני הזוג עזבו לאחר השעה 11:00 והוא היה לבד עם התינוק במשך דקות ספורות בלבד. שופטי המחוזי העדיפו את גרסתה של הגברת רם, "עדה אובייקטיבית", בעוד "לנאשם יש אינטרס ברור לצמצם למינימום את משך הזמן שבו הייתה לו הזדמנות לבצע את המעשה המיוחס לו".

עם זאת, השופטים מתחו ביקורת על מחדלי החקירה מצד המשטרה ומצד הפרקליטות. "לא ניתן להמעיט מחשיבותו של תיעוד זה", הם קבעו, "אשר יכול היה לספק ראיה טכנולוגית בלתי ניתנת לערעור על משך שהייתו של הנאשם לבד עם הפעוט בחדר הכושר".

איש מהחוקרים גם לא מצא לנכון להעתיק ולבחון את צילומי מצלמות האבטחה בהמשך אותו יום, עד מעצרו של חדאד, כדי לגלות אם התנהג באופן מחשיד או ניסה להעלים ראיות. חדאד אפילו לא החליף את תחתוניו. המשטרה גם לא טרחה לסגור את חדר הכושר מיד עם גילוי הפרשה, באופן שיאפשר חיפוש במקום ומציאת ממצאים קריטיים. כך נותרו פרטי אירועי היום הזה בפיהם של שניים - חדאד והילה.

תראי מה קרה

על פי חדאד, הוא ירד להתאמן, אף על פי שהיה "בלחץ אדיר של זמן". לדבריו, לאחר אימון באופניים, הריח ריח חריף נודף מהחיתול שלבש התינוק. הוא פתח אותו והבחין בצרכיו של הילד ובדם. הוא השכיב את הפעוט על ספסל עץ, ניקה אותו בעזרת מגבות נייר שהרטיב ורכס את בגד השינה שלבש, ללא חיתול. לאחר מכן עלה למבואת הבניין. הוא ביקש מהשומר סיגריה, אך לא הייתה לו. לאחר מכן התעכב עם התינוק מול בריכת דגים בחצר כיוון שהוא מאוד אוהב דגים ונהג לומר "דג, דג, דג". הם הסתכלו על הדגים למספר שניות בודדות והוא חזר ללובי ועלה במעלית לדירתו.

לדבריו, כל הזמן הזה הפעוט "היה בסדר", לא בכה, לא השתולל, היה רגוע ושקט. כאשר הגיע הביתה שמע כי הילה במקלחת. הוא קרא לה, ומשלא השיבה השכיב את הפעוט על הספה והביא טיטול של בתו. כשהילה יצאה מהמקלחת, אמר לה "בואי תראי מה קרה". כשראתה את הדם, הילה נלחצה וחדאד הציע לקחת את הפעוט לרופא. לדבריו, היא ניגבה את התינוק במגבונים לחים וחיתלה אותו, לאחר שנהגו של חדאד נשלח להביא טיטולים מהחנות. עוד סיפר חדאד כי הילד קצת רץ בבית, "הלך, חזר, הלך וחזר כמה פעמים", וגם הושיט אליו את ידיו כדי שירים אותו.

חדאד הציע שילכו בכל זאת למסעדה, אך הילה הייתה "עצבנית ולחוצה" ורצתה לבדוק את הילד פעם נוספת. פרטי ה"בדיקה" שטען חדאד שעשתה אם התינוק הושמטו כאן, כדי למנוע פגיעה בפרטיות, אולם ניתן לומר כי לגרסתו של חדאד, מעשי האם הביאו לפציעתו של בנה. לאחר מכן הם אכלו והלכו לישון, שלושתם יחד, במיטה הזוגית. כשחדאד התעורר, הוא ראה שהילה והפעוט אינם בדירה והבין כי נסעו להוריה. את השעות הבאות בילה בביתו עם נהגו ועם אחותו. שעה לפני חצות דפקו שוטרים על דלתו.

"אתה שקרן", הטיחה הילה במהלך העימות הסוער שנערך בינה לבין חדאד. "מה עשית לבן שלי?", היא קראה לעברו בקול שבור. "את מפלצת", ענה לה חדאד. האם העידה כי לפני שיצאו מהבית, החליפה לבנה חיתול והוא היה נקי וללא פגע. בעת שבן זוגה ובנה היו בחדר הכושר, היא התקלחה, התלבשה וסידרה מעט את המטבח. בעת שהייתה בשירותים, נכנס חדאד הביתה עם הפעוט. האם שמעה שהילד משמיע קול שנשמע לה "כמו התנשפות".

בבית המשפט העידה: "ואז יצאתי מהר מהשירותים החוצה וראיתי שהוא יושב על הספה ו(התינוק - מ"ש) שוכב לידו והוא בא לשים לו חיתול. אז אמרתי לו 'מה אתה עושה? קום', והתיישבתי אני, בשביל לשים לו חיתול. הוא היה כאילו בלי החלק העליון, הבגד גוף שלו - הפיג'מה - היה פתוח ואז הרמתי לו את הרגליים ומה שאני ראיתי היה מזעזע, היה מזעזע".

בניגוד לגרסתו של חדאד, הילה העידה כי לאחר שטיפלה בו והחליפה לו חיתול, הילד נראה רדום, עייף וחסר אנרגיות. לדבריה, היא ניצלה את הירדמותו של חדאד ויצאה מהבית לבית הוריה. שם הם הגיעו למסקנה כי התינוק נאנס וחשו עמו לבית החולים.

הנתונים החסרים

ד"ר ענת גוז מרק, רופאת ילדים בבית החולים שניידר, הייתה הראשונה שבדקה את הפעוט. היא תיעדה כי הוא נראה ערני, שקט ונינוח, אך אבחנה כי הוא פצוע, הן בחלק מוצנע בגופו והן כי קיים דימום תת–עורי בלחיו. לאור דברי האם, שהעלו חשד לביצוע עבירה, היא דיווחה לעובדת הסוציאלית ולמשטרה על המקרה, והתינוק הועבר לבית החולים וולפסון. שם פגשו בתינוק שניים: פרופ' פרנסיס סרור, מנהל מחלקת כירורגיית ילדים, אשר ניתח את הפעוט, וד"ר קונסטנטין זייצב מהמכון לרפואה משפטית. ד"ר זייצב כתב בחוות דעתו נתונים קריטיים, שהשופטים הסתמכו עליהם בפסק הדין.

ד"ר זייצב מתאר בין היתר ממצא בחלק התחתון של גוף התינוק, ברוחב 2.5 ס"מ. כמו כן, כי שטף הדם על לחיו של התינוק נגרם על ידי "חפץ נוקשה, כגון קצות אצבעות של כף היד", דבר שעשוי היה להצביע על אחיזה בכוח בתינוק או על חסימת פיו. התינוק נבדק בשעה 23:00 - בדיוק 12 שעות אחרי ששהה עם חדאד בחדר הכושר. בדוח של ד"ר זייצב נכתב כי הפציעות בפלג הגוף התחתון נגרמו עד כ–12 שעות קודם לבדיקה. הממצא הזה, כמו יתר ממצאיו של ד"ר זייצב, מחזקים את הנטען בכתב האישום. אך כפי שחשף העיתונאי עמרי אסנהיים בתוכנית "עובדה", הדוח שהוגש לבית המשפט שונה מהדוח הראשוני שכתב זייצב.

במסמך המקורי חסרים כמה נתונים, שהיו עשויים להבטיח את הרשעתו של חדאד. על פי חשיפת "עובדה", פרופ' יהודה היס, שהיה באותו הזמן ראש המכון לרפואה משפטית, הוסיף הערות למסמך בכתב יד. כך, הממצא שמצביע על 2.5 ס"מ לא מופיע במסמך המקורי, ונוסף בכתב ידו של היס. לכך יש חשיבות מכרעת בהרשעה במעשה סדום. על פי הספרות המקצועית, זהו קנה המידה המינימלי להצבעה על מעשה מסוג זה. אך למעשה היס לא נכח בבדיקה שנערכה לתינוק ולא פגש אותו מעולם. למרות זאת, במסמך שהוגש לבית המשפט, הוקלדו ההערות בכתב היד, בלי להזכיר את מעורבות היס. (את תגובתו של היס לא ניתן היה להשיג).

בבואם להתכונן לערעור לבית המשפט העליון, ביקשו סנגוריו של חדאד לקבל לידיהם את מלוא החומר בתיק מהמכון לרפואה משפטית. אך גם בחומר שהוגש להם אין כל זכר למסמך המקורי. סנגוריו של חדאד טוענים כי הפרקליטות גנזה בכוונה חלקים שלא הסתדרו עם הרשעתו. הפער בין חוות הדעת המקורית של ד"ר זייצב לחוות הדעת הסופית שלו כנראה לא ניתן ליישוב, כמו גם השאלה כיצד לא נמצא כל ממצא פורנזי, כגון דנ"א של חדאד, לא על גופו של הפעוט, לא בטיטול ולא במגבונים הלחים שנמצאו בפח האשפה בביתו של חדאד - ואותם גם לא טרח להעלים לפני הגעת השוטרים.

כתם דם מזערי כן נמצא על תחתוניו של חדאד ובדיקה העלתה כי מדובר בדמו של התינוק. הסברו של חדאד לכך היה שכיוון שטיפל בתינוק, גם בחדר הכושר וגם בבית מצאו את דרכן טיפות דם לחלק הפנימי של תחתוניו. אך השופטים קבעו כי מדובר בממצא שיכול היה להגיע רק מאיבר מינו. למרות ממצא מעניין זה, בחרה השופטת שרה דותן לגעור בתובעת במהלך עדותו של חדאד. "הפרקליטה שחתומה על כתב האישום התרשלה התרשלות גדולה מאוד, מפני שהיא לא הייתה צריכה לחתום על כתב האישום כשאין לה כל הראיות", הטיחה בה.

ייתכן שזה מה שהביא את ראש המכון לרפואה משפטית הנוכחי, ד"ר חן קוגל, להצהיר כי הוא מוכן לשים את המוניטין שלו אם הפעוט נפגע בחדר הכושר על ידי הנאשם, או בכלל. קוגל שימש עד מומחה מטעם ההגנה טרם חזרתו למכון כעומד בראשו. הוא העיד גם כי לא נמצא כל ממצא דנ"א של התינוק על איבר מינו של חדאד וכן לא נמצאו בו חבלות כלשהן שיכולות להעיד על קיום יחסי מין בכוח.

אז מה קרה לתינוק, לשיטתו של ד"ר קוגל? הוא סבור שפיסורה - קרע בשל עצירות, המופיע אצל כרבע מהילדים בגיל הזה - שנוצרה בחדר הכושר, הוחמרה בעת טיפולה של האם בתינוק, לאחר ששב מחדר הכושר. למרות זאת, סנגוריו של חדאד לא חקרו בחקירתם הנגדית את מומחי התביעה בדבר האפשרות הזאת. באשר לטיבו של העצם שבאמצעותו נגרמה הפגיעה, כפי שעלה מחוות דעתו של ד"ר זייצב, שקבע כי מדובר בחפץ גלילי קשה, הודה קוגל בחקירתו הנגדית שבתקופת עבודתו הקודמת במכון לרפואה משפטית גם הוא הגדיר, בנסיבות דומות, את סוג העצם כעצם קהה וגלילי, בניגוד לצו מצפונו, בנימוק כי "יש מכון אחד במדינת ישראל, למכון הזה יש גם דעה אחת, וזאת גם אחת הסיבות שעזבתי את המכון (לפני ששב לשם - מ"ש)".

לא מאמינים

הטענה הזאת לא נעלמה גם מעיניה של השופטת בדימוס הילה גרסטל, ששימשה עד לאחרונה נציבת הביקורת על מערך התביעה, והתפטרה ברעש גדול לאחר שהפרקליטות נאבקה קשות בפרסום דוח הנוגע להתנהלותה מול המכון הפתולוגי, בין היתר בתיק אחר, תיק זדורוב. גרסטל הייתה מעוניינת להכליל את המקרה של חדאד בדוח ולבדוק את הטענות שעלו בעניינו באשר להתנהלות ד"ר זייצב ופרופ' היס. מדובר היה בבקשה חריגה, שכן ככלל הנציבות אינה יכולה לבחון מקרה שמתנהל עדיין בבית המשפט. היא פנתה לשם כך ליועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, אך זה סירב לאשר לה לעסוק בתיק. כך נמנעה האפשרות לבדק בית אמיתי, בסימני השאלה שמעלים הממצאים הפורנזיים בתיק.

"אין פדופיל ללא כל סימן שמצביע על כך - באישיותו, בעיסוקיו או בחפצים שנמצאים בביתו", כך העיד במשפטו של חדאד ד"ר ליאוניד לנדא, פסיכיאטר מומחה בתחום הפסיכיאטריה המשפטית. המומחה הזכיר כי במחשבו של חדאד לא נמצאו כל חומרים שיכולים להעיד על נטייה פדופילית. פני, אשתו לשעבר של חדאד, העידה לטובתו בבית המשפט וסיפרה כי בכל שנות חייה עמו לא היו כל התנהגויות שיכולות להעיד על נטייה כזאת. "הייתי בשוק", היא אומרת בשיחת טלפון מלונדון. "המשפחה שלי, כל החברים שלנו - כולם לא האמינו".

השניים שומרים על קשר עד היום, ובכל פעם שהיא מגיעה לישראל היא מבקרת את חדאד בכלא. לדבריה, "אני עד היום לא מאמינה. זה בלתי מתקבל על הדעת. ממש לא היו התנהגויות שיכולות להעיד על זה. זה לא הטיפוס. ניסים לא יפגע בילד. לפני שנעצר, כשהייתי מגיעה לביקורים בישראל, היו מקרים שניסים היה שומר על הבן שלי. עברתי כל כך הרבה כדי ללדת אותו, בגיל 38. הבן שלי זה הדבר הכי חשוב לי בחיים. אם הייתי חושדת, לרגע, שניסים מסוגל לפגוע בו - מעולם לא הייתי משאירה אותם לבד. אני חושבת שהיו צריכים שעיר לעזאזל - ומצאו את ניסים".

עם המבקרים הקבועים של חדאד נמנית בתו הקטנה, המלווה באמה, גם היא תומכת בו עד היום. כך גם אחותו של חדאד, רחלי קאופמן. "הלכו לנו החיים", היא אומרת. "לכל אורך המשפט היינו בטוחים שהוא יזוכה. ניסים עבר שלוש בדיקות פוליגרף - בשלושתן יצא דובר אמת. אבל במהלך המשפט התברר שנעלמו ממצאים חשובים. ההורים שלי שבורים. אנחנו לא מאמינים לזה. לא היה בניסים שום דבר אפל או נסתר. הכל תמיד גלוי ופתוח. איך ייתכן שמכל ההזדמנויות שהיו לו להיות עם התינוק, הוא עשה את זה דווקא בחדר כושר פתוח, ב–11:00 בבוקר ביום שבת? איך יכול להיות שאדם בן 45, שיש לו הכל בחיים, הפך ביום אחד לפסיכופת הכי גדול בעולם?".

תגובות

"מרכז נגה" בשם משפחת הפעוט: "פסק הדין מדבר בעד עצמו"
בני משפחתו של התינוק ביקשו לא להתראיין לכתבה. באמצעות עו"ד ליאור שני מ"מרכז נגה", הקריה האקדמית אונו, הם מסרו: "פסק הדין מדבר בעד עצמו. הצגה נכונה ואמיתית של הראיות והעדויות בתיק לא הייתה מותירה צל צלו של ספק בלבו של איש כי הנאשם ביצע את המעשים המזוויעים שבהם הורשע. המשפחה לא תשתף פעולה עם הפסטיבל התקשורתי המיוחצן של הנאשם, שנועד להשפיע באופן פסול ומקומם על בית המשפט העליון. בני המשפחה החזיקו מעמד עד עתה אל מול השקרים, ההטעיות המכוונות, תיאוריות הקונספירציה וההכפשות מצד הנאשם וסביבתו, וימשיכו לעשות כן גם בעתיד, על אף הכאב הגדול שמעשים אלה ואופיו של העיסוק התקשורתי המוגזם בנושא מסבים להם".

מפרקליטות המדינה נמסר בתגובה לדברים שעלו בכתבה: "מדובר בטענות מופרכות ושקריות. הפעוט הגיע לבית החולים כשהוא סובל מפציעות חמורות. ממצאים דומים לאלה שנקבעו בעניינו על ידי המכון לרפואה משפטית נקבעו גם על ידי שני רופאים נוספים שטיפלו בפעוט ביום האירוע. סנגוריו של חדאד וגם מומחה ההגנה, ד"ר חן קוגל, לא חלקו על ממצאים רפואיים אלה, אלא רק על הסיבות האפשריות להיווצרותם. יש לזכור כי הנאשם הורשע פה אחד על בסיס ראיות מוצקות באחד מתיקי המין החמורים במדינה".

בנוגע לטיוטת חוות הדעת של המכון לרפואה משפטית נמסר: "המסמך האמור לא היה בידי הפרקליטות בעת ניהול ההליך ולא אמור היה להיות, בהיותו טיוטה פנימית של המכון לרפואה משפטית, שככלל אינה מועברת לפרקליטות ואינה מוגדרת כחומר חקירה שיש להעבירו להגנה. הטענה להעלמת צילומי מצלמות האבטחה הועלתה על ידי סנגוריו של חדאד בבית המשפט המחוזי ונדחתה, לאחר שנפסק כי אין מדובר בהעלמה מכוונת של ראיות אלא במחדל חקירה של המשטרה.

"שלושה שופטים קבעו כי פציעותיו החמורות של הפעוט נגרמו בפרק זמן של 17 דקות, שבהן הנאשם והפעוט שהו לבדם בחדר הכושר, תוך שנדחתה על הסף גרסתו של חדאד ביחס למקור הפציעות. העלאת טענות כוזבות כלפי הפרקליטות בעיתוי זה, שבו התיק עדיין תלוי ועומד והטיעונים בערעור נשמעים בימים אלה ממש, היא ניסיון להטות את דעתו של בית המשפט העליון".

ממשטרת מחוז תל אביב נמסר: "העונש החמור שנגזר על הנאשם מדבר בעד עצמו. משטרת ישראל תפיק מהמקרה לקחים, ככל שישנם כאלה".