בהיררכיה של ארגוני הפשיעה בישראל יש הרבה אנשים בעלי עבר צבאי קרבי", טען בבית משפט פדרלי בניו יורק עו"ד אלן פוטרפרס, סנגור של עבריין ישראלי, עד מדינה שעמד להשתחרר מהכלא וביקש לקבל אזרחות אמריקאית. לבקשה הצטרף גם התובע הפדרלי המחוזי, ג'ונתן דיוויס, בנימוק שהעד היה “הראשון בין בכירי ארגוני הפשע מישראל ששיתף פעולה".
כאשר השופט ג'ון גליסון נע באי נוחות מול הסדר הטיעון המרחיק לכת עם אחד ממייסדי רשת האקסטזי הישראלית, שכבר נידון ל–20 שנה ועונשו בוטל, התובע והסנגור יצאו מגדרם כדי לתאר יחד את הסכנה הצפויה לו כעד מדינה בישראל שסועת הקרבות, שבה מלחמות העולם התחתון מאיימות על אזרחים שלווים. “יש שם עדים שמכוניות שלהם התפוצצו, הושלכו עליהם רימונים, במקרה אחד אופנוע התפוצץ, אפילו מספרים על טילים נגד טנקים שארגוני פשיעה משגרים על דירות של יריבים... יש להם נגישות לבסיסים צבאיים, אפילו ברוסיה... והם מייבאים מחסלים מקולומביה ובלארוס...".
תיאורי הפרקליטים הפדרלים משנת 2007 נסמכו על דוחות של משטרת ישראל וקטעי עיתונות, אבל אפילו הם לא העריכו עד כמה המצב בארץ הקודש ילך ויחמיר, אף על פי שהעד שלהם סייע לפרק את ארגון הפשע המשולב של יצחק אברג'ל וגבי בן הרוש. האמריקאים עשו את שלהם, וייצוא הפשיעה מישראל לארצות הברית פחת באופן דרמטי מאז, אלא שכאן אצלנו, חרף הצלחות המשטרה במאבק מול ארגוני הפשע, לא עושה רושם שתרבות הפיצוצים והחיסולים נעלמה, להפך.
במשטרה לא נוהגים לפרסם נתוני פשיעה רשמיים על בסיס קבוע, ונתונים שהם כן מעבירים קשה לאמת ברמה המתודולוגית. זה שנים שבתגובה לתהיות על עלייה באירועי רצח ואמל"ח, התפתח דפוס תגובה אוטומטי כמעט על כך שמדובר בטעות אופטית, שרק “צבר האירועים האחרון" נוטע את התחושה הזו. ובכל זאת, “צבר האירועים האחרון" הנוכחי מניע באי נוחות אפילו את בכירי משטרת ישראל ואת המפקדים של “אחותה הקטנה", המשטרה הצבאית.
בשני הארגונים מקפידים לציין כי הנושא בשליטה, הגם שבאותה הנשימה מודים כי בתחום זמינות אמצעי הלחימה בקרב עבריינים, עם דגש על מטעני חבלה, התפתחה לאחרונה דרמה של אירועים. בקרב כחולי המדים העלו את הטיפול באירועי אמל"ח למקום הראשון בסדר העדיפויות, יחד עם הטיפול בשוד קשישים, ואילו במשטרה הצבאית מגדירים את הנושא כ"שיח מרכזי ראשון".
עוד טוענים במשטרה, לא לציטוט ובאופן לא רשמי כמובן, כי כמויות אדירות של אמצעי לחימה שנגנבים מצה"ל יצרו שוק רווי, מה שמסביר את גל הפיצוצים והחיסולים האחרון שגם תפיסות אמל"ח על בסיס יומיומי כמעט אינן מצליחות למנוע אותם לחלוטין. האירועים לכאורה מתרחשים זה אחר זה, ללא קשר ביניהם, אומרים שם, אבל למעשה מדובר באירועי תגובה, מברוך בוקל עד שי שירזי.
במצ"ח מודעים לביקוש הלוהט בארגוני הפשע לאמל"ח הצה"לי, אבל מספקים נתונים “סבירים" לכאורה, בהיקף עשרות בודדות של תיקי אמל"ח כל שנה, עם הנמקה סטטיסטית המצביעה על עלייה בהיקף תיקי הגניבות בכל שנה שבה היה מבצע צבאי גדול.
ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה, ניצב מני יצחקי, בתפקידו הקודם כמפקד להב 433, הורה בקיץ 2013 על הקמת יחידת המטענים המיוחדת בפיקודו של רפ"ק אבי גור, תחת ההגדרה הבאה: לרתום יכולות וידע של מערך החבלה במשטרה ליכולות וידע של מערכי החקירות והמודיעין, במטרה לתקוף את בעלי היכולות והידע בעולם העברייני - הכל כדי לסכל ולפענח פשעים שבהם מופעלים אמצעי לחימה עם דגש על מטעני חבלה.
מאז הקמתה נצברו במאגרי המידע של היחידה עשרות אלפי פרטים על אמצעי לחימה מגוונים שנעשה בהם שימוש או נתפסו בכל יחידות המשטרה, ועל המון דמויות וטיפוסים מכל רובדי העולם התחתון שרלוונטיים ליעדים שהוגדרו. בשטח החלו לזהות תנועה ערה של מטעני חבלה שאינם מיוצרים עוד במסגרת ארגוני הפשיעה הקלאסיים, שמרביתם ספגו מכות אנושות ונעלמו או הורידו פרופיל, אלא כתעשייה חדשה שבה גורמים אלמוניים לחלוטין “מייצרים ומוכרים" לכל מי שמשלם, בלי קשר לשיוך הארגוני. מדובר בתחום פעילות חדש יחסית שכל גורמי המשטרה מוטרדים ממנו ומתקשים להתמודד איתו.
אגפי המטענים בכלא
בערב יום העצמאות, בדיוק כשעם ישראל עבר מתוגת הזיכרון לטקס הדלקת המשואות, עבדו כ–300 שוטרים מכל יחידות להב 433 על תפיסה של שלושה מטעני חבלה באשקלון, שהיו אמורים להתפוצץ באזור תל אביב, ולא על ידי ארגוני טרור אסלאמיים.
התפיסה התאפשרה בזכות חקירה סמויה שארכה ימים רבים. חוקרי יחידת המטענים איתרו בכלא אשל הסמוך לבאר שבע את אחד “הטיפוסים" מהתעשייה החדשה, מוטי סניור, דג רקק מחולון שלצד מערכת החינוך המהוללת שלה מתקיימת בה פעילות פלילית שוקקת במיוחד, כולל כמה חוות מטענים קטלניות. ב–2012 סניור בן ה–19 שהה במעצר בית בשל עבירות רכוש כאשר בלשי ימ"ר תל אביב חשפו אותו כמי שלמד להכין באמצעות האינטרנט מטעני חבלה “קטנים" ששווקו לעבריין מכפר שלם, שהיה מזוהה לכאורה עם ארגון הפשע מוסלי - שהיה אז בעיצומה של מלחמת הצ'יינג'ים הזכורה לשמצה.
סניור נשפט לשבע שנות מאסר בהסדר טיעון, אבל החיידק לא הניח לו גם בכלא, והמידע על כך הגיע ליחידת המטענים שלא מפסיקה להרכיב פרופילים של “מהנדסים" פוטנציאליים. בשיתוף מודיעין שב"ס הם התבייתו על קו הטלפון של סניור בכלא, והתוצאות לא איחרו לבוא: ההאזנות הניבו מידע על שלושה אסירים בשני בתי כלא נפרדים שלפי האישומים נגדם הקימו רשת לפיתוח ייצור ושיווק מטעני חבלה.
“המוח" היה האסיר סניור, שמזיכרונו הרענן הדריך בטלפון עבריין בן 20 מאשקלון כיצד לייצר מטעני חבלה באמצעות האינטרנט, ואילו את חומרי הגלם העבירה חברתו של סניור, צעירה בת 20 מנס ציונה. את יצרן המטענים מאשקלון גייס חבר לאגף בכלא אשל, אשקלוני בן 20 אף הוא, המרצה תשע שנות מאסר על עבירות אמל"ח והריגה. אסיר בוגר יותר מכלא רמון במבוא הערבה ששפוט לחמש שנים על שוד בצפון תל אביב, ביצע את השיווק. נגדו נטען כי מכר את המטענים לשני בחורים מכפר שלם, שנעצרו בערב יום העצמאות על אופנוע אימתני בצומת הכניסה לאשקלון, רגע אחרי שהיצרן הצעיר העביר להם תיק ובו שלושה מטעני חבלה.
ב–1 ביוני הוגש כתב אישום נגד כל חברי הרשת תחת צו חיסיון שהוטל על אופי חלקי מטעני החבלה שנתפסו ופרטי חקירה סמויים רבים שאותם נקטה יחידת המטענים בתיק.
עד כמה שבמשטרה גאים במבצע יום העצמאות הזה, דווקא הוא מותיר אותם מודאגים. לבנת חבלה תקנית שנגנבת מצה"ל נמכרת ב–2,000 שקל לכל היותר, אבל מטען חבלה מוכן להפעלה בהשקעה מזערית נוספת של מאות שקלים על נפצים, מתגים ומערכות הפעלה הזמינות לרכישה באינטרנט ובחנויות אלקטרוניקה (טלפונים, שלטים), נמכר ב–15 עד 30 אלף שקל. מתח הרווחים הגדול מעודד בעלי ידע בסיסי לייצר מטענים במקומות שלמודיעין המשטרתי אין תמיד נגישות אליהם. אם פעם היה לכל ארגון פשע “מהנדס", היום הטכנולוגיה מאוד פשוטה, זמינה ומציתה את הדמיון של כל מיני בעלי כישורים וקשרים ב"שכונה".
זוארץ, שירזי ושות'
עד שנות ה־60 וה־70 פושעי ארץ ישראל היו מתעוררים בצהריים, מגרדים בפדחת ותוהים מה גונבים היום כדי לאכול טוב ולקנות בגדים במשביר. בשנות ה־80 וה־90, כשההרואין השתלט על כל חלקה טובה, העבריינים המכורים היו קמים בבוקר ושוברים את הראש את מי שודדים כדי להשיג חומר ולשבור קריז. בשנים האחרונות נראה שעברייני דור ה–Y מתעוררים בבוקר ותוהים מי זקוק לכסף ואיפה משיגים מטעני חבלה כדי לגבות אותו ביעילות. זהו פחות או יותר הסיפור שעומד ברקע החיסול של שי שירזי המנוח, והאנשים שהקיפו אותו.
בחודש מרץ התקבלה בימ"ר לכיש ידיעת זהב מסווגת ביותר על מטען חבלה שהוסלק בתוך אופנוע שחונה בחניון תת־קרקעי של בניין מגורים במערב ראשון לציון. עוד נודע לבלשים, כי המטען מיועד להימסר מאנשי הגוורדיה הצעירה של ארגון דומרני באשקלון לאנשי הגוורדיה הצעירה של ארגון שירזי בנתניה, ובראשם עומרי זוארץ, בן 25 הנחשב לעבריין עצמאי יחסית, העומד בראש כנופיה מקומית באזור השרון שפעלה גם כזרוע מבצעית של ארגון שירזי בנתניה.
הבלשים של סנ"צ יגאל קלימיאן החליטו להתחכם לצעירים. במקום לסלק את המפגע מהחניון ולעצור את האחראי, חבלני המשטרה נטרלו את המטען והותירו אותו במקומו. טכנאים הטמינו ברכיבי מטען החבלה מכשירי הקלטה זעירים, והרכיבו מצלמות נסתרות שתיעדו את הגישה לאופנוע. חלק מהבלשים נותרו בתצפית על הבניין בעוד אחרים עקבו באשקלון והסביבה אחרי התנועות ושיחות הטלפון של האשקלונים הצעירים - איתמר רוש ואליאב קסנטיני - שנצפו באים ויוצאים מביתו של דומרני במושב עוצם.
ב־1 באפריל, בדיוק חודש לפני החיסול של שירזי ג'וניור, תיעדו הבלשים את רוש וקסנטיני נוסעים לנתניה ונפגשים עם זוארץ ואחד מאנשיו מחוץ לבית הוריו. בתום המפגש נסעו האשקלונים עם עוזרו של זוארץ בשתי מכוניות לראשון לציון, רוש תועד יוצא מהרכב בחניון ומוציא מתוך מושב האופנוע את השקית עם מטען החבלה המנוטרל, ומוסר אותה לעוזרו של זוארץ שחזר איתה לבית בשכונה הפסטורלית שושנת העמקים שבצפון נתניה, שם הטמין אותה מתחת לגג רעפים של בית מאפה.
הבלשים, שנותרו במעקב האזנות ותצפיות על המטען ושאר "גיבורי" החקירה, הבחינו כעבור יומיים באדם עוטה כפפות המזוהה עם זוארץ, מוציא את המטען ומוביל אותו לבית של זוארץ. הבלשים אומנם לא נכנסו לתוך הבית שבו שהו זוארץ ושלושה מאנשיו, אבל בהקלטות שהופקו ממטען החבלה עצמו נשמעו השלושה בוחנים את הרכיבים, ונטען כי זוארץ אף נשמע שואל אם חלקי המטען תקינים ואם הוא מצדיק את המחיר - 15 אלף שקל.
בסיום המפגש החזיר האיש עם הכפפות את המטען לביתו בשושנת העמקים, ושם הוא נעצר, בדיוק כאשר בנתניה ואשקלון נעצרו זוארץ, רוש, קסנטיני ואחרים. בכתב האישום שהוגש נגד שבעה נאשמים מפורטים ממצאי בדיקת מעבדה שהעלתה כי מדובר ב"מטען חבלה אלחוטי, המיועד להצמדה לאובייקט מתכתי". המטען הורכב משתי לבנות חבלה צה"ליות תקניות, נפץ חשמלי, מצבר, מערכת הפעלה אלחוטית שכללה מקלט אלחוטי, שלט רחוק, מתג הדלקה ונורית חיווי שהורכבו על לוח עץ שבו ננעצו שלושה מגנטים. העובדה שהמטען היה מנוטרל לא הייתה ידועה לנאשמים, הקפידה פרקליטות מחוז דרום לציין בכתב האישום.
בהודעה לעיתונות על המעצר נרמז כי לפי המידע המודיעיני המטען היה מיועד לחיסול של עבריין מסוים, אבל הם סירבו לומר או לרמוז במי מדובר, "כדי למנוע סכסוכים", מה שככל הנראה לא מנע מהעבריין המסומן לחבר את שי שירזי למזמיני המטען, ולגזור את דינו.
שרשרת המזון
בהרצאה של קצין משטרה בכיר בפני אנשי מקצוע מהתחום בשלהי 2013 הוא דיבר על שוק לבנות החבלה הצה"ליות שהולך ומתרחב, ועל עשרות אנשים בארגוני הפשע שכבר יודעים לחבר אל לבנות החבלה את ה"צמות" (חיווט חוטי החשמל) של מערכות ההפעלה. הקצין הדגיש כי הרבה יותר קל לחסל יריב באמצעות הדבקת מטען חבלה לרכבו, גם אם זה אקט “פחדני", לעומת מארב שבו המתנקש מתייצב מול המטרה ויורה. שימוש במטעני חבלה מקטין מאוד את הסיכון להשאיר עקבות ולהיתפס, אמר, והבהיר כי זהו השיקול המרכזי של המבצעים, הגם שהם חוששים מאוד להתפוצץ במהלך הרכבת מטענים. הקצין הסביר כי הטכנולוגיה הזמינה מהווה איום ממשי, שכן היא מתחברת ליותר מדי סכסוכים ודם רע בין עבריינים. עוד הוא מדבר, ובאשקלון החלה אז סדרת החיסולים הבלתי נשכחת על רקע מאבקי השליטה בין האחים שלמה לבין ארגון דומרני.
בדפי עבודה של אנשי חקירות ומודיעין הרלוונטיים לתחום אמצעי הלחימה במשטרה, משורטטת טבלה המתארת בארבעה שלבים את שרשרת המזון של מציאות מטעני החבלה והחיסולים בעולם הפשע.
שלב ראשון - עימות. נוצר כתוצאה מסכסוך, איום סחיטה וכדומה. באגף החקירות והמודיעין של המשטרה יש רשימה של כ–200 מאוימים נורמטיביים השקועים בחובות ובסכסוכים עסקיים, ו–500 סכסוכים פעילים חיים ונושמים בעולם התחתון, מתוכם 50 חמים, ו–10 בהליכי עבודה ממש, כחלק מאירועי הימים האחרונים.
העימותים, שמנותחים עד לפרט האחרון במפות המודיעיניות של היחידות המרכזיות ולהב 433, עוסקים בסכסוכים בין עבריינים על נושאים רציניים כמו אזורי שליטה ותחומי עיסוק (קווי הלוואות, הימורים, סמים, זנות), סחיטת דמי חסות וגביית חובות מנורמטיביים, וכמובן נישת הכבוד שבסופו של דבר מייצרת את מרבית הסכסוכים הקטלניים.
שלב שני - ביצוע. כאן מדברים על מאות מבצעים פוטנציאליים בעלי עבר פלילי וניסיון המוגדרים בברנז'ה “קראביצים", אבל עם כל הכבוד ל"קראביצים", בסוף היום מפתים אותם ב–10 עד 20 אלף דולר ל"עבודה" בלבד, וממדרים אותם לחלוטין ממזמין העבודה.
את השידוך עושה “הבודל", איש מפתח בפונקציה מרכזית חדשה יחסית שנוצרה בהוויה החשדנית של ארגוני הפשיעה הממודרים. “הבודל" הוא איש האמון המוחלט של מזמין “העבודה", שממנה אותו להפיק את המשימה. “הבודל" קובע את שיטת הפעולה, ירי או מטען, ובוחר את המבצעים המתאימים.
שלב שלישי - זמינות אמל"ח. אם בעבר כלי נשק מצה"ל היו מוברחים לשטחי הרשות הפלסטינית, היום כלי נשק עושים דרך הפוכה. הרובה שכבש את השוק השחור הישראלי הוא הקרל גוסטב, המכונה “קרלו הפלסטיני" על שום הייצור ההמוני שלו בשטחי הרשות הפלסטינית.
אפיקים אחרים של זרימת אמל"ח לעולם התחתון הם גניבות מאזרחים - בתים, מכוניות וכדומה - וגניבות מצה"ל, שזהו האפיק השכיח והבעייתי ביותר. סטטיסטית, אומרים במשטרה, בכל מבצע לתפיסת אמל"ח מפעילים כ–50 שוטרים (בילוש, הפקה, משפט) אבל באותו יום נגנבים חמישה כלי נשק אחרים, והכאוס רק הולך ומשתלט, ומייאש. עד כדי כך מייאש, שהופחתו למינימום עסקאות עם עבריינים שבהן היה נהוג להסגיר כלי נשק תמורת סגירת תיק, שחרור ממעצר, קיצור מאסר. המדיניות שונתה לא משום שהנשק המובטח מהעבריין אינו מסוכן אלא משום שיש בחוץ עוד המון, אז עדיף שלוחץ הדק כזה יישאר בכלא.
שלב רביעי - סיכול. בתחום מטעני החבלה מדברים במשטרה על יחס של 1 ל–10, משמע - על כל לבנת חבלה שנתפסה נכנסו לשוק עשר לבנות שמוסתרות ב"זולות" של יצרנים וארגוני פשע. לא פעם הסיכול נעשה בלי שהקורבן המיועד יודע, ואפילו המבצע אינו יודע שהמשטרה היא זו שהעלימה לו המטען מהמחבוא. רמז, לטובת סיכולים מוותרים לעתים על מעצר “הבעלים של המטען", כדי שלא ייאלצו לחשוף את מקור הידיעה בבית המשפט, בעיה כאובה בפני עצמה.
האם מדובר בגזירת גורל? במשטרה מאמינים בעשייה שלהם, ובכל זאת, התחושה שם היא של ריצה אחרי הזנב של עצמם אל מול הזרם הבלתי פוסק של גניבות אמל"ח. במשטרה ובצה"ל מבינים כי דרוש להם מהלך לאומי גדול לצמצום זמינות האמל"ח, מצד אחד לאכוף על אזרחים כללים נוקשים לשמירת נשקם הפרטי, ומצד שני להביא את צה"ל לעשייה מיטבית בשמירה על האמל"ח שלו, בעיה שמתמודדים איתה מאז קום המדינה בערך.
שיח מטכ"ל מפכ"ל
במצ"ח, בפיקודו של סא"ל ארז רבן, חשים מתח מובנה בין האבטחה המוגברת של אמצעי הלחימה בנשקיות ענק ובונקרים מאובטחים בעורף, לבין ירידת רמת האבטחה קרוב לקווי הגבול, שבהם נדרשת זמינות מקסימלית של אמצעי לחימה ביום פקודה.
אמצעי לחימה הם חומרי העבודה של הצבא, מסבירים במצ"ח ומודים, שגם בשוליים של הצבא יש גורמים עברייניים, בדרך כלל חיילים במצב כלכלי רעוע שארגוני פשע ועבריינים מפתים אותם לגנוב נשק ולמכור להם. מדובר בחיילים מעטים, מדגישים שם, וכל העת נעשות פעולות מניעה מודיעיניות בשיתוף משטרת ישראל לאיתור וגידור - מניעת גיוס מצעירים המשויכים למשפחות פשע או כאלה בעלי עבר פלילי כבד ופוטנציאל למעורבות בפשיעה מאורגנת.
מצ"ח מפעילה גם מערך הסברה ייעודי למפקדים בכל יחידות הצבא, והמסר הוא שכל חייל מסוגל בעצם לגנוב אמל"ח, מה שאינו נתפס כמובן מאליו ביחידות השדה האיכותיות, ולפיכך נדרשים שם להגביר אבטחה באמצעות רכזי אמל"ח המתואמים עם רכזי מודיעין של מצ"ח. כל גילוי של גניבת אמל"ח מחייב תחקיר אלוף פיקוד תוך 24 שעות, ובהתאמה למורכבות האירוע גם תחקיר רמטכ"ל.
הרפורמה הגדולה בתחום הגילוי והפענוח היא מעבר מסימון של רימונים ולבנות חבלה בסדרות של 10,000 לסימון פרטני של כל רימון ולבנה בצה"ל (כמו כלי ירי), השקעה של מיליוני שקלים המאפשרת להבין מהיכן נגנבו אמל"ח שנתפסו בעולם התחתון.
במצ"ח מדברים על חידוש טכנולוגי דרמטי נוסף, שנולד מהסימון הפרטני: גם רסיסי רימון שהתפוצץ ונמצאו בזירה ניתנים לזיהוי מדויק, ובקרוב הטכנולוגיה הזו תיושם גם במטעני חבלה שהתפוצצו, מה שיסייע לקדם חקירות של פיגועים פליליים.
מסלול ההרתעה מוגדר בצה"לית טיפוסית כ"מהירות הטיפול כפול עוצמת העונש". במצ"ח מציגים לראווה את פסק הדין נגד איתי יהודה, אחראי נשקייה מבסיס בנגב שבאפריל 2014 נתפס עם עשרה טילי לאו גנובים, ובינואר השנה כבר נשפט ל–15 שנות מאסר בבית הדין הצבאי המחוזי דרום, הליך מזורז שגורם לכחולי המדים במשטרה האזרחית להסמיק מקנאה.
הנהג של המג"ד
ב–29 במאי הסתיים בכתב אישום יוצא דופן תיק מעורר השראה נוסף של ימ"ר לכיש, המשלב בתוכו גם תיק צבאי חמור מליבת “השיח המרכזי הראשון" של מצ"ח. שני התיקים מבטאים את כל מה שסופר עד כאן על התעשייה החדשה של עבריינים זוטרים המשווקים אמצעי לחימה לכל המרבה במחיר בלי קשר לשיוך הארגוני, הגם שארגוני הפשיעה הם הלקוחות הגדולים ביותר בתעשייה.
שני “גיבורי" הפרשה הם סוכן סמוי שהפעילו בימ"ר לכיש נגד סוחרי סמים ביישובי הנגב המערבי, וחייל ששירת כנהג בוס של מפקד גדוד מבה"ד 1.
הסוכן, עבריין צעיר יחסית ואסיר משוחרר, גויס בחודש פברואר למשימה, שבמהלכה באו לידי ביטוי גם קשריו המצוינים עם עבריין בדואי מרהט בשם עמיר (עובדיה) אל־קאדי (25) שהתגורר בשדרות עם אשתו היהודייה, והחזיק במקביל מאהבת, סטודנטית לקרימינולוגיה במכללת ספיר.
הסוכן, שהציג את עצמו בפני “עובדיה" כמי שהתחבר בכלא לארגון פשע ממרכז הארץ, ניסה לרכוש גם ממנו סמים אבל כבר במפגשים הראשונים ביניהם התברר שעובדיה להוט למכור כלי נשק ומטעני חבלה. עכשיו כל ההפעלה שינתה כיוון, בין היתר על רקע דיווח מדאיג שהתקבל באותם ימים ממצ"ח על פריצה למכולה בבה"ד 1, שממנה נגנבו 15 לבנות חבלה וכ–40 מצתים.
לפי כתב האישום, מ–14 במרץ עד 2 במאי רכש הסוכן מעובדיה 11 לבנות חבלה מאלה שנגנבו מהמכולה בבה"ד 1, תשעה מהמצתים הגנובים, שלושה נפצים ופתילי השהיה באורך 13 מטר - כל הרכיבים במחיר של 10,000 שקל לערכת מטען מוכנה להרכבה. עוד הוא רכש ממנו חמישה רובי “קרלו פלסטיני" שחברים של עובדיה ברהט הביאו לפי הזמנתו מאיש קשר שלהם בכפר קאסם. לקינוח, בעסקה האחרונה קיבל הסוכן לידיו גם 200 גרם חשיש משובח מסוג “רעמסס", אלא שאז בדיוק ביצעו בלשי ימ"ר לכיש את ה"פרוץ" של המבצע ועצרו את עובדיה, את המאהבת שלו ועוד למעלה מ–20 חשודים, בהם סוחרי סמים מהאזור וחברי רשת האמל"ח של עובדיה מרהט.
במהלך ההפעלה חשפו החוקרים גם את מבצע הפריצה למכולת התחמושת, חייל בשם מוחמד זיוד מהיישוב יפיע ליד נצרת, ששירת כנהג בוס של מפקד גדוד גפן בבה"ד 1 סמוך למצפה רמון. בחקירה התברר כי עובדיה, כלומר עמיר אל־קאדי, שיווק לבנות חבלה שהתקבלו אצלו מבן דודו הצעיר ממנו, מוחמד אל־קאדי, שנותר בעיר הולדתם רהט, שהוא עצמו שיווק את לבנות החבלה שגנב החייל זיוד שהביא אותן ברכבו של המג"ד עד לבן דודו סעיד ג'אמל, שעזב את יפיע לפני מספר שנים ועבר להתגורר ברהט.
כל ששת הנאשמים מרהט הם צעירים בשנות ה־20 לחייהם, בעלי עבר פלילי מסוים בעבירות רכוש וסמים שאינם מזוהים עם אחת ממשפחות הפשע הגדולות והמסוכנות השולטות על הפזורה. להלן התעשייה החדשה. ההתארגנות “הילדותית" לכאורה הזו הייתה עשויה להוביל למראות הקשים המוכרים של בכירי ארגוני פשע שמתפוצצים במרכזי הערים. והיא עדיין יכולה להוביל לכך, שכן לא ברור היכן ארבע לבנות החבלה החסרות שלא נתפסו, ומי יודע כמה לבנות חבלה כבר שווקו.
לסיום, אין כמו הרומן בין עובדיה לבין הסטודנטית לקרימינולוגיה כדי להראות עד כמה באמת ילדותית הייתה ההתארגנות המסוכנת הזו. במהלך ההפעלה תיעדו האזנות סתר, מצלמות נסתרות, תצפיות ומעקבים, גם את מערכת היחסים בין סוחר הנשק והסמים לבין ילדת הפרחים שלו, שהתגוררה עם שותפה בדירה של סטודנטים באחת המכללות המועדפות והמדוברות בישראל, מרחק יריקה מתחנת המשטרה המקומית. מתחת למיטה שלה אחסן החבר מרהט צ'ימידן עמוס כלי נשק, לבנות חבלה, מצתים ונפצים תקניים, אבל על השידה הייתה לה קופסה עם 247.3 גרם חשיש משובח מסוג רעמסס.