חובש מד"א: "עשיתי שיחת ועידה בין אלאור אזריה לאביו, אך היא נמחקה"

החובש עצמו סיפר על דוכן העדים: "נחקרתי שלוש פעמים במצ"ח. לפני שבועיים נקראתי להעיד וביקשתי לקרוא את חומר החקירה והעדויות שלו, אך נעניתי בשלילה. לאחר שנחקרתי באזהרה במשטרה, ביקשתי שוב מהתביעה לקרוא את העדויות שאוכל להתייעץ משפטית וקיבלתי תשובה שלילית. בשיחה שלישית אמר לי עו"ד ויסמן שאוכל לקרוא את העדויות כמה דקות לפני הדיון. שלשום ביקשתי לקרוא את העדות שלי בגלל מצבי הנפשי, ולאחר סוף שבוע קשה מאוד שבהן ביצעתי שתי החייאות של נרצחים בפיגועים, החייאות שלא הצליחו לי" (על הלל יפה אריאל ומיכאל מרק ז"ל).

אוחנה סיפר כי גם בדרך לבית המשפט הוא נאלץ לטפל בפצועה של פיגוע אבן. הוא עשה פרסה לזירת הפיגוע וזו הסיבה שהוא הגיע באיחור לבית המשפט בשביל לקרוא את העדויות. לצד זה אומר אוחנה כי הוא קרא את שלוש העדויות שלו וביקש חסינות משפטית. במהלך הדיון, לאחר שנדרש להשיב על שאלה שחשש כי תפליל אותו, קיבלו השופטים את הבקשה ואמרו: "על מנת לאפשר לעד להשיב על שאלות התביעה ולאחר מכן על שאלות ההגנה בסוגיה זו אני מעניקים בהתאם לחוק כי תשובת העד, לא יוכלו לשמש כראיה נגדו בהליך המשפט שמתנהל נגדו". לאחר חלק

13:45 - "לא יודע מי צעק שיש מטען"

אוחנה התבקש לספר על עצמו ואמר: "אני מתנדב במד"א ובהצלה יו"ש מזה 28 שנה עוד לפני שנהייתי נהג אמבולנס. מאז אירוע הסמטה בחברון אני משתדל לא לעלות על אמבולנס למעט מקרים מסויימים שצריך גיבוי. לצערי המשכתי להגיע לאירועים כמו שלהבת פס, חיילים שלצערי נהרגו, חיילים שנשחטו ותושבים שנפגעו. לפני שנתיים, חברה מארצות הברית תרמה לנו אמבולנס ליישוב היהודי, ובקשתי ממנה שהוא ישמש יותר להובלת נזקקים וחולים אנקולוגיים. וזה מה שאני עושה עם האמבולנס בשנים האחרונות. בגל הטרור אני עובד עליו לתגבור.

 

התובע: הצגת את עצמך במצח כנהג אמבולנס. אתה תושב קרית ארבע. במקרה הזה היית האמבולנס הראשון שהגיע לשטח?

אוחנה: כן

 

התובע: "אני מניח שאתה מנסה לתעד את האירועים באופן הכי מדוייק"

אוחנה: כן

 

בשלב זה הוצגו סרטונים מהאירוע, בהם נשמע אוחנה שאומר: "המחבל הזה חי, הכלב שלא יקום עלינו". ברקע קול נוסף שטוען: "יש על המחבל מטען". אגב, הסרטון עצמו צולם במכשירו של אוחנה, אבל לא הוא צילם". 

 

התובע: "מי צועק שיש מטען" 

אוחנה: "לא יודע"

 

לאחר מכן הוקרן סרטון, אותו צילם אוחנה, ולאחר 10 שניות התובע עוצר.

התובע: "למה צילמת מצלם את המחבל עם הבגד השחור?"

אוחנה: "אני מתעד כל אירוע משנת 1999. צה"ל לוקח ממני המון סרטים לתחקירי אירוע, וחשוב לי גם להראות את הצד של עם ישראל וצה"ל כנגד הצד הפלסטיני שטוען בחברון שצה"ל מוציא להורג חפים מפשע ולאחר מכן מניחים לידם סכינים. לצערי הרב אני מככב בפייסבוק שלהם כמי שמניח סכינים על יד המחבלים".

 

התובע שוב שואל: "למה דווקא את המחבל שלובש שחור? אני מבין שזה רלוונטי למטרות של תיעוד המחבלים".

התובע ממשיך בסרטון עוד 4 שניות, ואומר לאוחנה "אתה הולך ומתקרב אליו אל המחבל שלובש שחור. בשלב הזה באיזה מרחק הסכין מידו. 

אוחנה: "לא יודע לאמוד מרחק".

 

התובע: "זוכר שנשאלת על כך במצ"ח. 

אוחנה: "לא זוכר"

 

התובע: בעדות הראשונה שלך נחקרת על זה 

אוחנה: "לא זוכר".

 

התובע: "יש לך טענות על החקירה הראשונה? איימו עליך, היית בלחץ?

אוחנה: "לא"

 

התובע מראה לאוחנה את העדות בה אמר שהסכין במרחק 2-3 מטר מהמהחבל.

 

התובע: "למה אתה שואל את החייל איפה הסכין אם במצח אמרת איפה היא?

אוחנה: "כשאתה באירוע, אתה נשאב לאירוע ולא שם לב לפרטים הקטנים. כשאני מגיע לזירה אני דבר ראשון תמיד מטפל בנפגעים ולאחר מכן אני מתעד עד כמה שאני יכול. כשאתה באירוע אתה לא זוכר פרטים על הסכין או על הזירה. אתה מסתמך על זיכרון של אירוע, לא כמו עכשיו, חדר עם מזגן וסרטון במקרן".

 

עו"ד ויסמן: "אשאל שוב. למה אתה שואל בסרטון איפה המטען?

אוחנה: "מטען זה משהו שיש מתחת לבגדים. בכל אירוע יש חשש למטען או שהאירוע יגרר על ידי המחבל. מהזווית שאני מצלם, הוא עדיין לבוש ואין לי אפשרות להפשיט אותו ולוודא שאין עליו מטען".

 

התובע: "אז אתה לא יודע אם יש עליו מטען?"

אוחנה: "נכון, אני לא יודע".

 

התובע: "תראה לי בסרטון איפה אתה מתעד את המטען?"

אוחנה: "לא יודע מה להגיד". 

 

התובע: למה אתה כל כך מתקרב למחבל הזה?

אוחנה: "אני מקווה שאישתי לא תשמע את התשובה הזו. אני לוקח סיכונים ואירועים שבהם אני מסכן את עצמי. לפני 4 ימים נכנסתי לבית להציל חיים בלי לדעת אם המחבל שם חי או מת. מהזווית שאני מצלם, הוא עדיין לבוש ואין לי אפשרות להפשיט אותו ולוודא שאין עליו מטען

 

התובע: "מדוע אתה מצלם אותו פעם נוספת".

אוחנה: "זה אחרי שהמחבל נורה"

התובע: "אחרי שהנאשם ירה בו?"

אוחנה: "אחרי שהמחבל נורה"

התובע: "מתי זה צולם?"

 

אוחנה: "לפי זרימת הדם, שניות לאחר הירי"

התובע: "ברקע נשמע קול של מישהו אומר 'עופר תמחק את הסרטון הזה'"

אוחנה: "לא זוכר מי אמר. אני חושב שזה אורי עופר אבל אני לא בטוח".

 

התובע: "למה הוא ביקש ממך את זה?"

אוחנה: "אין לי מושג"

 

התובע: "אתה בטוח שאת הסרטון הזה העברת למצח?"

אוחנה: "בטח".

סרטון רביעי מוקרן, הסרטון של הזזת הסכין על ידו.

 

התובע: "האם מסרת את הסרטון הזה למצ"ח?"

אוחנה: "כן"

 

התובע: "הסרטון הזה לא נמסר למצ"ח"

אוחנה מתקשה לענות ומתבלבל בין החוקרים ומבקש לקרוא את החומר. לא זוכר

 

התובע: "למה אתה אומר בסרטון לסמן את הסכין"

אוחנה: "אני נחקר על זה באזהרה ומבקש חסינות על התשובה לשאלה הזו".

 

התובע: "האם אתה חושב שתשובה על שאלה זו עלולה לסכן אותך?"

אוחנה: "נחקרתי ומסרתי את כל החומר. אמרתי להם שאם אני נחקר באזהרה מה זה אומר על העדות שלי? לא קיבלתי שום סיוע משפטי. 

 

השופטים: "על מנת לאפשר לעד להשיב על שאלות התביעה ולאחר מכן על שאלות ההגנה בסוגיה זו אני מעניקים בהתאם לחוק כי תשוובת שיתן העד לא יוכלו לשמש כראיה נגדו בהליך המשפטיש מתנהל נגדו".

 

התובע: "למה קירבת את הסכין לכיוון המחבל?

אוחנה: "כדי שלא תדרדר למטה".

התובע: "בדקות שהיית שם, הסכין התדרדרה?

אוחנה: "לא". 

התובע מציג לאוחנה קטע מעדותו: שואלים אותך האם לפני הירי הסכין היית קרוב למחבל ואתה אומר שהסכין נמצאת באותו מקום כמו אחרי הירי. 

אוחנה: "אמרתי אמת. הזזתי את הסכין מחשש שהאמבולנס ישבש את הזירה".

התובע: "אז אתה שיבשת את הזירה"

עו"ד בסרגליק: "מתנגד להערה"

ההתנגדות מתקבלת

התובע: "ידעת היטב שנכנסת לזירה בהתחלה להימנע מעלייה על הסכין, זה לא מסתדר עם התשובות שלך ועוד מעט אני אראה לך את הסרטון".

 

14:00 - "עשינו שיחת ועידה, ההקלטה נמחקה בגלל הגדרות האפליקציה"

בתחילה הציג התובע נדב ויסמן בפניו התכתבויות בינו לבין אביו של החייל, צ'רלי אזריה.

 

עו"ד ויסמן: האם שוחחת עם אביו של החייל?

אוחנה: כן. השיחה מוקלטת, ונמחקה בגלל הגדרות האפליקציה. ניסיתי להעביר את השיחה לעורך הדין של אלאור, אבל השיחה לא עברה בהצלחה. בגלל בעיות קליטה, לא ניסיתי לשלוח את השיחה שוב".

התובע: "על מה דיברתם בשיחה ומה ענית למצ"ח?

אוחנה: "לא זוכר את השיחה".

התובע הזכיר לאוחנה שהוא אמר במצ"ח כי הוא לא רוצה לענות על השאלה "על מה הייתה השיחה". החובש אמר כי סירב לענות על חלק מהשאלות כיוון ש"הרגשתי נחקר ולא עד. היא דרשה שאגיע לכמה דקות לכמה שאלות קצרות ואז אוכל להמשיך. אחרי 50 דקות אמרתי לה שוב שאני מתנצל ולא יכול לבוא בגלל לחץ של זמנים. לאחר שהמשיכה בשלה, עניתי לה שאני לא משתף יותר פעולה. 

"גם במהלך האירוע המשפחתי המשיכו להתקשר אלי, כולל מנכ"ל מד"א, אלי בין, ושאל אותי למה אני לא משתף פעולה עם החקירה. הסברתי לו שכל מה שיש לי אמרתי ונתתי וביקשתי שישוחח עם התביעה, איימו עלי שהמשטרה תעצור אותי".

בסמוך לחצות, ביקשתי לבוא לחקירה ואמרו לי שהחוקרים כבר התקפלו מחברון. החקירות שלי היו תחת לחץ ובלי הוגנות. זו הסיבה שלא הסכמתי לשתף מה היה בשיחה ביני לבין האב לבין החייל בוועידה". אוחנה הוסיף: "אני לא חושב שאני צריך למסור באותו רגע ותחת לחץ על מה שוחחתי ועם מי".

התובע: כששאלו אותך במצח על תוכן השיחה, אמרת שאתה לא זוכר. שיקרת?

אוחנה: "לא, לא שיקרתי. אני לא מוכן לענות תחת לחץ, אני לא נאשם".

14:30 - התובע דורש תשובה: "למה הזזת את הסכין?"

 

אוחנה סיפר על עניין הזזת הסכין במהלך האירוע: "אני רואה שאני מגיע ועוצר לפני הסכין ולא מבין למה עצרתי. המשכתי לנסוע ולפי מה שאני רואה עכשיו לא פגעתי בסכין.

 

התובע: "אני חוזר שוב להזזת הסכין. למה חשבת שהפעם הסכין כן תיפגע מהנסיעה שלך?"

אוחנה: "כי ראיתי איך האמבולנס השני דורס את הסכין ולכן חשבתי שהסכין תדרדר למטה".

התובע: "ידעת היטב שנכנסת לזירה בהתחלה להימנע מעלייה על הסכין, זה לא מסתדר עם התשובות שלך ועוד מעט אני אראה לך את הסרטון". 

 

התובע מציג את הסרטון של כניסת אמבולנס לזירה ובה רואים איך אוחנה מצליח להכנס בלי לפגוע בסכין

התובע: "לפי הסרטון הזה, האם כאשר הגעת פגעת בסכין?"

אוחנה: "אני לא זוכר שראיתי את הסכין"

השופטת שואלת את אוחנה: "למה לא אמרת לשוטר 'שים לב לסכין ואם היא תזוז תחזיר אותה. למה אתה בעטת בסכין?"

אוחנה: "יש הבדל בין המציאות בזירה למצב פה עכשיו. אין לי עניין לשבש את הזירה, אולי באמת הייתי צריך להגיד לשוטר את זה".

 

תובע: "למה אתה לא מכוון את האמבולנס לא לפגוע בסכין ובמקום זה בועט בסכין".

אוחנה: "לא חשבתי על זה באותו רגע מה שחשוב הוא להוציא את הפצוע כמה שיותר מהר".

 

אוחנה: "אנחנו עושים בזירה הכל כדי לא לפגוע בזירה. גם כשהוצאתי את הילדה לפני שלושה ימים מהבית (מדבר על הלל-יפה ז"ל), כנראה שפגעתי במחבל והזזתי את הסכין. כשאתה נשאב לזירה אתה לא תמיד שם לב לפרטים הקטנים".

התובע: למה בעטת בסכין עד לקרבתו של המחבל

אוחנה: "לא כיוונתי, אני לא כדורגלן"

 

התובע:: "בסרטונים אתה מתמקד בסכינים ומתעלם ממטען, מדוע?".

אוחנה: "אני לא תסריטאי ולא צלם מקצועי"

 

התובע מציג לאוחנה סרטון נוסף שהוא צילם ובו רואים את חיילי צה"ל מפנים את גופת המחבל שאלאור ירה בו ובסרטון אומר אוחנה שצריך לשפוך על המחבל בנזין ולהצית אותו".

 

תובע: "מדוע לא הזהרת את החיילים ממטען על גופו של המחבל?"

אוחנה: "לא יודע לא ראיתי מה עשו לו"

 

התובע: "האם ראית חבלן מזכה את המחבל?"

אוחנה: "לא".

 

התובע: "אז למה אתה לא מזהיר את החיילים"?

אוחנה: "כי לא ראיתי אם הוא זוכה ואני סומך על החיילים שעשו כל בדיקה לפני שבדקו את הפגר של המחבל".

 

התובע: "אני מראה לך ששאלו אותך אם היו אנשים שבדקו אותו ואתה עונה שאף אחד לא בדק אותו"

אוחנה: "נכון"

 

התובע מראה עוד סרטון שאוחנה צילם ובו רואים עוד פינוי גופות. ברקע נשמע קולו "החלום שלי להיות עובד עירייה לפנות זבל"

 

התובע: "מדוע אוחנה, שטוען לאורך כל הדרך על סכנת מטען, לא מזהיר את החיילים מפניו?"

אוחנה חוזר ומשיב: "אני לא מוסמך לאשר מטען - מניח שצה"ל מפנה מחבלים שנבדקו וזוכו".
 

15:20 - "כל טענת המטען היא פיקציה"

 

16:00 - "שאלתי את החיילים מי ירה, רציתי להגיד לו שאפשר לסדר לו עורך דין"

מחר: מפקד חטיבת יהודה על דוכן העדים

כזכור, כפי שפורסם לראשונה ב"מעריב־השבוע", מיד לאחר הדיון קראה התביעה לחקור את אוחנה, ואכן לפני כשבוע הוא זומן למשטרה לחקירה באזהרה. "התביעה עשתה מאמצים רבים ללחוץ על עופר אוחנה", אומר אחד מעורכי דינו של אזריה, עו"ד אייל בסרגליק. "אוחנה, יחד עם עוד חייל מהפלוגה שיעיד, יבהירו לבית הדין את תחושת המסוכנות שהחייל נוכח בה לאורך האירוע, גם לפני הירי וגם אחריו - אותה תחושת סכנה שגם הובילה בסופו של דבר לירי".

 

מחר יעיד הקצין הבכיר ביותר שזומן עד כה, אל"מ יריב בן עזרא, מפקד חטיבת יהודה. אגב, הוא יעלה לדוכן כמה שעות לאחר שייפרד מתפקידו. אל"מ בן עזרא צפוי לשפוך אור על ההתראות שהיו בגזרה באותו יום, על התדריכים שעברו הלוחמים ועל נוהלי הפתיחה באש בגזרה.

לאחר מכן הוסיף: "אני מרגיש שלצערי לא מנסים להגיע לחקר האמת, אלא להפליל את החייל ואותי וזה נובע מכך ששיתפתי פעולה באופן מלא עם חקירת מצ"ח ומסרתי את כל הפרטים שהיו ברשותי. באותו יום היה לי אירוע משפחתי והתקשרה אלי אחת החוקרות ודרשה שאגיע תוך 10 דקות לחקירה. הסברתי שאני לא יכול".