בית המשפט העליון דחה היום (חמישי) את ערעורו של חוסיין ח'ליפה, שהורשע ברצח הצעירה שלי דדון ז"ל, במאי 2014. השופטים קבעו פה אחד כי ח'ליפה דקר את דדון למוות, בעת שנאבקה בו, לאחר שעלתה על מוניתו. "אין ניחומים להורי המנוחה ולבני משפחתה על אובדן הבת היקרה, שלי דדון ז"ל, בידי רוצח בן עוולה, ואולי ניתן להתנחם במעט, בכך שהרוצח המתועב נתן את הדין על מעשיו הנפשעים, ובא על עונשו", חתמו השופטים את הכרעת הדין.
דדון, שהייתה בת 20 במותה, יצאה בבוקר ה-1 במאי מביתה בעפולה, על מנת להגיע לראיון עבודה באזור התעשייה במגדל העמק. היא עלתה למוניתו של ח'ליפה ובשלב מסוים של הנסיעה הוא סטה מנתיב הנסיעה והגיע לחניון נטוש. לאחר שעצר את המונית, תקף ח'ליפה את דדון באכזריות ודקר אותה בכל חלקי גופה באמצעות סכין. דדון נאבקה בח'ליפה, אך הוא התגבר על התנגדותה, והמשיך לדקור אותה בסכין 17 דקירות, והותיר אותה במקום כשהיא מדממת למוות. ח'ליפה עזב את זירת הרצח במוניתו, לא לפני שנטל את הטלפון הסלולרי ואת תיקה של דדון, חפצים שאותם השליך בנתיב בריחתו.
בית המשפט המחוזי בנצרת הרשיע את ח'ליפה ברצח בעקבות ממצאי DNA שלו שנתגלו בזירת הרצח, בין היתר באחת מציפורניה, שנמצאו בזירה, וכן ממצאי DNA של דדון שנתגלו במוניתו. כמו כן, מבוססת הרשעתו של המערער על הודאותיו, הן בחקירת השב"כ והן בחקירת המשטרה. ח'ליפה ערער על ההרשעה, בטענה כי לא הוא זה שביצע את הרצח ושההודאות שמסר הוצאו ממנו בניגוד לרצונו החופשי.
השופטים, יורם דנציגר, אורי שהם וענת ברון היו תמימי דעים ודחו פה אחד את הערעור. הם קבעו כי אצל ח'ליפה התגבשה ההחלטה להמית את דדון בכל מחיר. "במהלך המאבק ביניהם, ניסתה המנוחה להגן על עצמה מפני המערער, אולם המערער היה נחוש בהחלטתו להמיתה, והוא המשיך לדקור את המנוחה שוב ושוב". עוד הם כתבו כי "ההחלטה להמית אשר גמלה בלבו של המערער, נלמדת אף מהתנהלותו לאחר מעשיו המתועבים, כאשר הותיר את המנוחה כשהיא מדממת למוות, ללא כל יכולת להזעיק עזרה".
השופטים השאירו את גזר דין מאסר העולם שנגזר על הרוצח. עם זאת הם החליטו כי ח'ליפה ישלם פיצויים למשפחתה של דדון בסכום המקסימלי בקבוע בחוק - 258 אלף שקלים. עם זאת הם קבעו כי הסכום ישולם בפעם אחת ולא שקבע בית המשפט המחוזי , לפיו הסכום ישולם לכל אחד מההורים בנפרד: לא ניתן להתעלם, אמנם, מן האסון והשבר הקשה שפקדו את הוריה של המנוחה, עקב מעשיו הנפשעים של המערער, אשר רצח באכזריות אין קץ את בתם האהובה, ומהנזק הרב שנגרם להם. אין ספק, שמן הראוי כי המערער יפצה את הוריה של המנוחה על נזקיהם, אף כי ברור שכל פיצוי כספי שיקבלו לא יהווה תחליף למקומה של בתם בחייהם".
אביה של שלי: "נגיש תביעה האזרחית"
יעקב, אביה של שלי ז"ל, אמר לאור הכרעת הדין בבית המשפט העליון: "האמנתי בזה שלא יעזור לו כלום - הוא יקבל את העונש שלו. ההחלטה לקזז את הפיצויים מכעיסה אותנו אבל אנחנו לא נוותר ונפנה לתביעה אזרחית".
עוד אמר דדון, כי "הזמן לא מרפא כמו שאומרים. להפך, מצבנו הולך ומחמיר. היינו רוצים שיהיה במדינת ישראל גזר דין מוות ושיהרסו את ביתו של הרוצח".
פרקליט של המשפחה, עורך הדין אמיר בר דיין, אמר כי "מהרגע הראשון סמכנו על הפרקליטות בצפון ועל המחוז הצפוני וידענו שהנאשם שבידי המשטרה הוא הרוצח של שלי ז״ל. המשפחה סומכת על בית המשפט ועל רשויות החוק".