בבית הדין הצבאי ביפו התחדש הבוקר (ראשון) משפטו של החייל היורה סמל אלאור אזריה, המואשם בהריגת המחבל בתל רומידה. משפט של אזריה נכנס לישורת האחרונה ועד סוף החודש צפויה ההגנה לסיים את החקירות מצדה. אז יתכנס בית הדין לשלב הסיכומים ולהכרעת הדין במשפט. הבוקר העידו שני חבלנים משטרתיים לשעבר כעדים מומחים. אחריהם עלה סמל המחלקה של אזריה ולבסוף, מנחם אוריאל, חבר כיתת הכוננות ביישוב היהודי בחברון, שדיבר על החשש ממטען. אומר ש"חיכה לפיצוץ". מספר ששמע דריכה וירייה והבין שמישהו ביצע "וידוא ניטרול".
כאמור, לפני הצהריים עלה לדוכן העדים סמל המחלקה של אלאור אזריה, שהיה עד מטעם התביעה, אולם לאחר עדותו במצ"ח היא ויתרה עליו. הוא סיפר על יחסיו עם אזריה: "היחסים שלי עם אלאור היו של סמל וחייל שלו. הייתי עם אלאור שנה, מתוכה שמונה חודשים גם כמ"כ. הוא מקצועי, אכפתי, דואג. אף פעם לא שמעתי אותו מתבטא נגד האוכלוסייה הפלסטינית. אנחנו לא אוהבים אותם אבל לא מרגישים כלפיהם שום דבר". לדבריו, אלאור הוא חייל שלא ניסה להוכיח את עצמו בגלל שיש לו כוח ונשק.
פרקליטו של אזריה, עו"ד אייל בסרגליק ביקש מהעד שיאשר לו שלחיילים בפלוגה הגיעו מפקדים מלווים בנציגה של דובר צה"ל וקיימו שיחות עמם. העד מאשר ומספר: "הם דיברו איתנו על זה שאלאור לא היה בסדר והמעשה לא מוצדק והיה פה איזשהו מחדל. אירוע חמור ולא טוב. אירוע שמציג את אלאור בצורה שלילית ובא להוריד אותו. בשיחות נכחו כל הלוחמים במחלקות ובפלוגה. בעצם כל הפלוגה נחשפה לזה. אני אישית לא הבעתי את עמדתי בנושא. היה חשוב שלא יעשו מרד בגלל ההתנהגות של המפקדים כלפי אלאור. בשורה התחתונה, הקצינים דיברו איתנו הרבה. איך שזה לא יהיה, זה משפיע עליך וזה מערער עליך וזה פוגע בך בתבונה כי זה מערער את הביטחון שלנו".
"היה זלזול מצד המפקדים"
"הרגשתי שהמפקדים מנסים לכסות את התחת של עצמם", הוסיף הסמל. "הם ניסו להציל את עצמם כי לא תדרכו אותנו מספיק. היה פה זלזול מצד המפקדים. הלכנו לחקירות עם רוח המפקדים והבנו שאנחנו חייבים ליישר קו. גם אני, כשניגשתי למצ"ח הרגשתי כך. היינו תחת לחץ כבד גם פלוגתי וגם מחוצה לו".
לדבריו, "לא עשו לנו תרגולת של מחבלים עם סכין ומטען, לא עשו לנו תדריכים ותרגולים של בידוד זירה, לא עברנו תרגילים של דימוי מטען לא עם מחבל ולא בכלל בשטח".
לאחר מכן התייחס העד לאירוע הירי עצמו וסיפר: "הגעתי לזירה וראיתי את החייל הפצוע. שאלתי אותו מה קרה והוא סיפר שהם ירו בשני המחבלים. מיד התחלנו להעניק לו טיפול רפואי. אני הלכתי לנקודה שממנה באו המחבלים כדי לתגבר את הנקודה אם יגיעו עוד. היתה אווירה קשה של לחץ והרבה בלאגן והמפקדים לא אמרו מה לעשות. שום דבר לא היה ברור. אף אחד לא אמר לי מה לעשות כי אף אחד לא חילק משימות".
לדברי הסמל, "אלאור היה במרחק מטר ממני, אחרי האירוע הוא היה נראה לחוץ ממש. בשוק". הוא מבהיר כי לא שוחח עמו לאחר מכן.
על סוגיית מזג האוויר והעבודה שהמחבל לבש מעיל, אמר הסמל: "באתי לזירה עם מכנס קצר וגופיה. באמתי מתוך שינה. היה יום חם. זו הייתה תקופה חמה מאוד מבחינת מזג אוויר. לא ישנתי עם ארוך. לא חשתי צורך ללבוש מעיל וגם לא קרוב לזה". לדבריו, "17 מעלות לא היו שם. לי היה חם. אם היו 17 מעלות לא הייתי ישן עם קצר".
"אלאור לא פעל בכוונת זדון"
לאחר מכן אמר הסמל כי אזריה לא ירה במחבל בכוונת זדון. הסנגור שאל אותו למה הוא חושב כך, אולם העד לא הצליח לענות. השופטים שואלים אותו אם ראה משהו בזירה שמחזק את דעתו אם היה פה משהו בכוונת זדון. העד עונה: "לא".
לדברי סמל המחלקה, באחת השיחות שלו עם אלאור, לפני האירוע בחברון, הוא סיפר לו על מקרה אחר שקרה באינתיפאדה השנייה, בו מחבל מתאבד הגיע. אזקו אותו, וכשהוא הולך והמאבטחים לצידו, הוא הפעיל מטען חבלה באמצעות תזוזה של הראש שלו. "אלאור יודע ממני שקיימת אופציה כזו שיבוא מחבל ויפוצץ את עצמו".
עוד אמר העד, כי "שבוע לפני כן השליכו מטען לרכב בעתניאל. בשירות פגשנו המון מטענים. בקבר רחל, למשל, כל הזמן זרקו עלינו מטענים. זה לא איום שלא היה".
בחקירה הנגדית של התביעה נשאל הסמל על כך שהעיד כי חשב שהמחבל מת ולא זז.
התובע: האם בחקירה במצ"ח אמרת רק אמת?
העד: כן.
התובע: לא הרגשת איום מהמחבל.
העד: כן.
התובע: אם היית מרגיש איום מהמחבל או היית רואה שהוא זז היית אומר את זה במצ"ח?
העד: נכון.
תובע: שום שיחה עם אף מפקד לא הייתה גורמת לך להגיד משהו אחר במצ"ח. נכון?
העד: דברי המפקדים השפיעו וחלחלו. היה מצב נורא מוזר כי כולם פתאום קפצו על הפלוגה, כל המפקדים. התחילו לנתח את האירוע ולהגיד לנו שהדברים לא היו בסדר וזה כן השפיע.
לאחר מכן עבר התובע לשאול על גבי ההתנהלות בפלוגה מול מטענים. "אתם ידעתם שאם זורקים עליכם מטען הנוהל הוא שצריך להתרחק ולקרוא לחבלן, נכון?".
העד: נכון.
התובע: ותאשר לי שזה מה שתדרכתם את החיילים במחלקה.
העד: אני לא תדרכתי על זה. אני לא זוכר תדרוך כזה. אני זוכר שבאמצע מעצר זרקו עלינו מטען. את הלהתרחק והחבלן אני יודע מהבית.
התובע: אני אומר לך שזה בלתי הגיוני שאתם מתודרכים על אירוע מטען ולא מתודרכים מה לעשות ויותר מזה שזה בלתי הגיוני שאף חייל לא שאל את השאלה מה לעשות כשיש מטען.
העד: לי זה ברור אני לא יכול להעיד על חיילים.
התובע: אף אחד מהחיילים לא שאל מה לעשות?
העד: בתדריכים שאני הייתי לא שאלו את השאלות הללו.
התובע: אם אתה צודק שאף אחד לא שאל בתדריכים מה לעשות במטען זה בגלל שכולם ידעו שממטען צריך להתרחק ואם אתה היית בשטח עם מטען היית יודע מה לעשות.
לאחר שהתובע סיים את החקירה הנגדית, החליטו, שוב, לשאול את העד שאלות: מה היתה המחשבה הראשונה שלך לאחר הירי של אזריה?
העד: חשבתי על ירי מנגד כי חשבתי שהמחבלים מתים.
השופטים: אמרת בעדות שרק אחרי הירי של אלאור הבנת שהאירוע נגמר. למה?
העד: כי אחרי הירי הגיעו כוחות נוספים. גם היה בלאגן נורה גדול בזירה ואחרי כמה דקות דברים החלו להירגע ואחרי הירי הבנתי סופית שהמחבלים כבר לא מהווים סיכון.
בסיום עדותו ניגש סמל המחלקה לאלאור אזריה וחיבק אותו ארוכות.
בוקר של ויכוחים
בתחילת הדיון הבוקר ביקשה ההגנה להעלות את החבלן עופר אשקורי, שביקש לאסור את פרסום שמו: "מעולם לא נחשפתי ותמיד הייתי מאחורי הצללים. אני חש סכנה לחיי ובכל חיי עסקתי עם גורמי פח"ע וגורמים עבריינים. אני חש סכנה לחיי ולא חושב שבני משפחתי צריכים להיחשף. אם לצורך העניין טיפלתי בזירה של עבריינים למה אני צריך להיחשף? עכשיו צילם אותי פה עיתונאי עוד מעט התמונה תתפרסם ויחברו שם לתמונה. אני מבקש מכבוד השופט לא לזלזל במקצוע. עכשיו אני מציג טענה של חיים. אף אחד לא מכיר אותי ואני לא מבין למה לא לאשר את הבקשה שלי. למה גורמים פליליים שהתעסקתי איתם צריכים לדעת איפה אני גר?".
בסופו של דבר החליטו השופטים כי שמו של העד יפורסם.
אשקורי, אגב, הביע מלכתחילה תמיכה באזריה, הגיע למחנה נתן בדרום ביום הארכת מעצרו ואף כתב על כך פוסט ל"צל".
בתחילת עדותו נשאל אשקורי על ידי התובע, סא"ל עו"ד נדב ויסמן, על כך שחוות הדעת שלו מועתקת ממשפטים אחרים. הוא אומר כי הוא כתב אותה.
לאחר מכן הגיע תורה של ההגנה לחקור את העד, אולם לאחר התנגדויות של התביעה, החליטו השופטים שאים צורך בעדותו והוא נשלח הביתה, לא לפני שהוזהר של לדבר על עדותו.
התובע: "כשאני שואל אותך על הערכת סיכונים אני מדבר על הערכות הסיכון באופן כללי בזירה. כלומר על תרחישים אפשריים כולל טיפול במוטיבציה שגורמים למפגעים לבצע פיגוע. אתה מקבל שהשיקול דעת במקרה הזה הוא של המפקדים הצבאיים?".
העד: "כן. גם השב"כ אבל גם המשטרה כי יש משטרה באיו"ש. תמונת המודיעין מורכבת לא רק מהמודיעין של הצבא".
התובע: "אבל בסוף מי שמקבל את ההחלטות זה המפקד הצבאי".
העד: "כן".
התובע: "מי שנותן את הפקודות באוגדת איוש זה מפקד האוגדה".
העד: "אני חושב שהמדיניות של המפקד בשטח קובעת ואם קיימת זירת התפרצות זה אותו חוקר משטרה. כל זירה לגופה. נכון שהוא מכתיב את המטריה הכוללת".
התובע: "אני קראתי את חוות הדעת שלך ואני מבין שאתה טוען שההתנהגות בזירה האירוע היא בלתי נתפסת ובלתי סבירה ביחס לזירה שיש בה חשש למטען".
העד: "נכון".
התובע: "אתה טוען שההתנהגות של כל הגורמים היא בסטירה מוחלטת לזירה שיש בה מטען".
העד: "אכן".
בשלב זה ביקשו השופטים לשאול את העד מספר שאלות על ניהול זירת פח"ע ועל ההבדלים בין זירה כזאת באיו"ש לזירה בתוך הקו הירוק. קפאח השיב שאין הבדל גדול, מלבד רמת האיום הגבוהה יותר באיו"ש.
בתוך כך, התביעה הצבאית תודיע ככל הנראה בתחילת השבוע אם בכוונתה לזמן לחקירה נגדית ארבעה עדים מומחים שהעידו מטעם ההגנה. בתביעה לא מזלזלים באף אחד ממגישי העדות לבית הדין, ועושים הכל כדי לחסוך פסטיבל תקשורתי סביב עדותם הצפויה השבוע.
העד הראשון, פרופ' יהודה היס, מומחה לרפואה משפטית, טען בעדותו שהוגשה לשופטים כי ייתכן שהמחבל מת מפצעי הירי של נטרול הפיגוע, וכי בזמן שאזריה ירה בו הוא כבר לא היה בחיים. העדים הנוספים הם האלופים במילואים עוזי דיין ודן ביטון ותא”ל במילואים שמואל זכאי. השלושה קבעו בעדותם שהוגשה לבית הדין הצבאי כי משפטו של אזריה אינו חף מטעויות המפקדים בזירה, שהמשטרה הצבאית לא הייתה צריכה לחקור לוחמים לאחר אירוע מבצעי וכי יש לזכות את החייל מאשמת הריגה.
מכחישים מגעים לעסקת טיעון
כפי שפרסמנו בלעדית ב”מעריב-השבוע”, בתביעה הצבאית שוקלים אם בכלל לזמן את העדים, שכן לטענת גורם בתביעה עדות הקצינים לשעבר אינה רלוונטית למשפט ואינה תורמת להגנת החייל, כמו כן גורם בתביעה הצבאית אמר כי עדותו של פרופ' היס שווה “דרגה אחת מתחת לקליפת שום”.
שני הצדדים הכחישו גם מגעים לעסקת טיעון שהייתה יכולה להוביל לסיום המשפט. בתביעה וגם בהגנה בטוחים כי הם מוכיחים מעל לכל ספק את טענותיהם. השבוע יתקיימו שני דיונים ועד סוף החודש זימן בית המשפט בסך הכל שישה דיונים אחרונים במשפט.