בג"ץ הכריע: מותרת הזנה בכפייה של אסירים. שופטי בית המשפט העליון - המשנה לנשיאה השופט אליקים רובינשטיין, השופט נעם סולברג והשופט מני מזוז - דחו היום (ראשון) את העתירה לביטול החוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (חוק הזנה בכפייה), העוסק ב"מניעת נזקים בריאותיים לאסיר שובת רעב" וקבעו כי הוא צולח את מבחני החוקתיות. ההחלטה הגיעה לאחר שנבחנו טענות הצדדים בראי הדין הישראלי, הדין הבינלאומי, משפט משווה והמשפט העברי.
השופטים קבעו כי החוק מקיים את האיזון העדין בין הערכים השונים של קדושת החיים, האינטרס הציבורי, זכות הפרט לכבוד, לאוטונומיה ולחופש ביטוי. איזון זה מושג בהינתן ההליך ההדרגתי שמקיים החוק וכולל מספר גורמי בקרה רפואיים, משפטיים ושיפוטיים.
בפסק הדין התייחס השופט רובינשטיין להוראות חקיקה ופסיקה רלוונטיות מחוץ לגבולות ישראל ואמר כי "חלק ניכר ממדינות המערב מאפשרות הזנה מלאכותית של אסיר כאשר מדובר במצבי קיצון ונשקפת סכנה ממשית לחייו", תוך שהוא נותן כדוגמא את צרפת, ארצות הברית, אוסטרליה, גרמניה ואוסטריה, בהן "מאפשר החוק הזנה מלאכותית של אסיר בניגוד לרצונו, גם אם במקרים חריגים המשתנים ממדינה למדינה". מנגד, רובינשטיין ציין את אנגליה וקנדה שם נקבע כי "אין להעניק טיפול מאריך חיים לאסיר, לרבות הזנה מלאכותית, יהא הנזק הרפואי אשר יהא".
רובינשטיין התייחס גם לפסיקתו של בית הדין האירופי לזכויות אדם בסוגיה שקבע כי בהתקיימם של שלושה תנאים: נחיצות, הליך הוגן והאופן בו נעשית ההזנה, לא יהיה מדובר בהפרה של האמנה האירופית.
השופט מזוז הצטרף לדברי רובינשטיין אך הדגיש כי השיקול הביטחוני לא מצדיק פתיחת הליך לקבלת היתר הזנה בכפיה: "אין בית משפט רשאי להתיר טיפול בכפיה אלא אם התקיימו במלואם התנאים הרפואיים-בריאותיים". לטענתו, שקיפות ההליך וההחלטה שתושג באמצעות ההפרדה הדיונית ימנעו עירוב וערפול בין המניעים הבריאותיים והשיקול הביטחוני, כמו גם יאפשרו הכרעה מהירה בערעור על-ידי בית המשפט העליון.
השופט סולברג הצטרף למשנה לנשיאה, שנתן דעתו גם להצעת השופט מזוז בהקשר זה, וסבר כי על בית המשפט להחל בבחינת הנושא הרפואי כבסיס להכרעתו בתיק כאשר הנושא הביטחוני יונח, ככל שיהיה בכך צורך, כנושא אחרון לדיון, אולם לא בהכרח תוך הפרדה דיונית.
"טיפול רפואי מינימלי"
בחודש יוני אישרה מליאת הכנסת את חוק הזנה בכפייה לאסירים ביטחוניים השובתים רעב ואישרה אותו בקריאה שנייה ושלישית ברוב של 46 תומכים מול 40 מתנגדים. החוק מציע להסמיך את נציב שירות בתי הסוהר לפנות, בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה, לנשיא בית המשפט המחוזי בבקשה לקבל היתר למתן טיפול רפואי לאסיר שובת רעב, אם ראה, על סמך חוות דעת של רופא, כי בשל שביתת הרעב קיימת אפשרות ממשית שתיגרם בתוך זמן קצר סכנה חמורה לבריאותו של האסיר או נכות בלתי הפיכה.
הבקשה תוגש רק לאחר שנעשה מאמץ ניכר לקבל את הסכמת האסיר לטיפול. בית המשפט ישמע את האסיר, ככל שהדבר אפשרי בהתחשב במצבו הרפואי, או את בא כוחו, ויביא בחשבון את חוות דעתה של ועדת האתיקה. בקבלת החלטתו, בית המשפט יחויב לשקול את מצבו הרפואי והנפשי של האסיר, הסיכויים והסיכונים של הטיפול המבוקש לאסיר ושל טיפולים חלופיים, מידת פולשנותו של הטיפול המבוקש והשפעתו על כבוד האסיר, עמדת האסיר ונימוקיו, תוצאות טיפולים דומים שניתנו לאסיר אם נתנו, וכן שיקולים של חשש לחיי אדם או חשש ממשי לפגיעה חמורה בביטחון המדינה, ככל שיובאו בפניו ראיות לעניין זה.
לפי ההצעה, אם ייתן בית המשפט את ההיתר, ניתן יהיה להעניק את הטיפול הרפואי המינימלי ההכרחי לשמירה על חייו של האסיר או למניעת נכות חמורה בלתי הפיכה גם אם האסיר מתנגד לכך. לפני מתן הטיפול ייעשה מאמץ, ככל האפשר, לקבל את הסכמתו של האסיר לטיפול. הטיפול יינתן בנוכחות רופא ויתבצע בדרך ובמקום שיבטיחו שמירה מרבית על כבודו של האסיר.
במקרה של סירוב מצד האסיר לקבל את הטיפול, יוכל סוהר, לבקשת מטפל, להפעיל כלפיו כוח סביר, במידה הדרושה לצורך מתן הטיפול בלבד. כמו כן, מטפל לא יהיה חייב לתת לאסיר שובת רעב טיפול לפי הסדר זה. ארגון רופאים למען זכויות אדם מתנגד בתוקף להצעת החוק וטוען כי הזנה בכפייה של אסירים שובתי רעב היא בגדר עינוי.