עדותו של עד המדינה בפרשה 512 ממשיכה הבוקר (חמישי) בבית המשפט המחוזי בתל אביב, אחרי שהמשא ומתן בין הפרקליטות לבין יצחק אברג'יל, לקראת הסדר טיעון, עלה על שרטון. מדובר במשפטם של בכירי עולם הפשע בישראל והעד הוא מי שהיה עד לא מכבר בין שורות הארגון. בתחילת עדותו היום, סיפר עד המדינה, שהיה יד ימינו של יצחק אברג'יל: "מאז שאני מכיר את יצחק, מי שנרקומן בסביבתו - הוא מנסה לגמול אותו", העד עד המדינה. "הוא מעדיף שלא יהיו נרקומנים לידו. הוא אומר שאדם נרקומן אי אפשר לסמוך עליו. הוא מעדיף אנשים צלולים סביבו".
בהמשך העיד על עסקת הסמים: "ידעתי שיש בלדרית שאמורה להעביר 11-12 קילו סם מסוג קריסטל ומדרום אמריקה. הבלדרית ברחה עם הסמים. זה הסיפור שסיפר לי איש הקשר, יוחאי, אותו הכרתי בכינוי 'חביתה'. זה לא היה מקובל עלי. אמרתי שאני רוצה את כל הכסף, 350 אלף יורו. בסוף נסגר שהוא יעשה עסקה חדשה בלעדינו ויביא לנו את הכסף".
הוא הוסיף: "בפגישה נוספת הוא בא עם אחיו, משה מלול, שאותו ראיתי אז בפעם הראשונה. הוא הביא את הכסף, האח בא לראות שלא עושים כלום לאחיו". בשלב זה קם מלול על רגליו בדוכן הנאשמים והחל לצעוק: "אתה שקרן! חתיכת סמרטוט. לא הייתי בשום פגישה". בתגובה הוציאה אותו השופטת, גיליה רביד, מהאולם. העד המשיך: "הם באו לפגישה עם הכסף. יוחאי הביא את הכסף, כ-60 אלף דולר. איתי בפגישה היה אהרון סוסן". "מה עשית עם הכסף?" "זה נשאר בקבוצה שלנו. יצחק תמיד דאג לנו".
"אחרי שרוזנשטיין נעצר לא היה כל כך את מי להרוג"
ביוני 2014, אחרי האירוע ביהודה הלוי, יצחק חוזר לארץ אחרי תקופה בחו"ל. עד המדינה תיאר את התקופה ההיא, שבה עלו היחסים בינו לבין ראש הארגון לעלות על שרטון: "כשיצחק חזר היינו קבוצה גדולה, מרושתים על כל הארץ. יצחק היה מרוצה מכל הכתבות שעשו עליו בכל העיתונאים. זאביק (זאב רוזנשטיין, מ"ש) היה כבר עצור, אז לא היה כל כך את מי לחפש להרוג. התחלנו להתארגן בקטע כלכלי. תמיד עסקנו בהימורים, בהלוואות, בתי קזינו.
עד המדינה הוסיף: "מצב הארגון מבחינה כספית לא היה מי יודע מה בלשון המעטה. פעם יצחק היה שם כסף על השולחן וכל מי שהיה צריך היה לוקח. בתקופה הזאת הכל השתנה. אנשים הרגישו שאין להם כסף לעשות שבת ומצד שני, היינו שומעים שיצחק מפתח עסקים פרטיים. לפגישות הכסף הוא התחיל ללכת לבד. לאנשי הארגון לא היה מה לאכול".
לדבריו, "היינו הולכים עם שומרי ראש. מי שהיה משלם את השומרים היה בדרך כלל קופת הארגון, לאט לאט התחיל מצב שאנחנו צריכים להתמודד עם התשלום לשומרים. כשפנינו ליצחק הוא היה אומר שאין כסף והיינו שומעים שהוא עושה עסקים גדולים יחד עם אחיו. התחלנו להסתובב בלי שומרים בעוד הוא ואחיו הסתובבו עם חמישה שוטרים. הבנו שאנחנו צריכים לדאוג לביתנו. התחלנו כל אחד לדאוג לעצמו. הדברים החלו להיראות ולהתנהל לא בצורה טובה. אנשים חדשים שלא היו חלק מאיתנו התווספו לארגון.
"זה היה שלב שהבנתי שלמרות כל מה שעשיתי בשבילם אני צריך לדאוג לעצמי. הוא הבין שאני מתרחק ממנו, נפגשים פחות. הוא הבין שאני גמרתי איתם את הסיפור. בשלב מסוים אמר לי חבר 'תיזהר לקחת מיצחק אוטו'. הבנתי שזה אומר שיצחק רוצה לפרק אותי. להרים אותי לשמים. הייתי המום. טסתי למקסיקו ואמרתי לאשתי שאני מארגן מקום לה ולילדים. לא שיתפתי אותה בזה שיצחק רוצה להרוג אותי. אחרי כמה חודשים המשפחה הצטרפה אלי. אחרי שנתיים חזרתי לישראל. יצחק נעצר ועמד להיות מוסגר לארצות הברית וכך השתכנעתי לחזור לארץ והפכתי עד מדינה". הוא הוסיף: "ליצחק הייתה אסטרטגיה שנשתלט על כל המדינה. שבכל עיר יהיה לו נציג משלו ודרכו ננהל את ההלוואות, ההימורים והכל".
לבסוף ביקש העד להסביר כיצד הוא מרגיש ומדוע הפך לעד מדינה: "עשיתי כל כך הרבה בשביל הבן אדם הזה, שאנשים נורמטיביים יגידו 'אדם מתועב'. אך בתקופה שהייתי ליד יצחק לא הרגשתי כך. הייתי חובש כיפה, שומר שבת. יצחק נתן את התחושה ש'הבא להורגך השכם להורגו' ולא משנה אם אנשים נהרגים - גם חפים מפשע. כל עוד זה מקדש את המטרה - כסף, כתבות בעיתון. האדם הזה רוצה להרוג כל היום. כל עוד הוא פה - פחות משפחות נהרסות".