בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע התיר לזוג הורים תושבי הנגב, לעשות שימוש בזרעו של בנם החייל, שנפטר לפני תשע שנים, כדי להביא ילד לעולם בתנאי שהאם תגדל את נכדם, והם ישמשו לו רק כסבים. התובעים הינם הוריו של המנוח מ' ז"ל, שנולד ב-1986 והלך לעולמו ממחלת הסרטן ב-2008 כשהוא בן 22 שנים, לא נשוי, ובהיותו חייל בשירות סדיר.
בפסק הדין המנומק, בחר סגן נשיאת בתי המשפט השלום בדרום, השופט אלון גביזון, להתחיל במכתב שכתבה אמו של המנוח: "זו פעם הראשונה במשך שמונה שנים שאני מצליחה לקחת את העט ולכתוב לך לכבוד הערב המכובד שעשו לזכרך. מ' יקירי עולמי השיר ששרתי כל חיי הוא השיר: 'הבן הבן יקיר לי'. אני כותבת לך דברים אלו עם ידיים רועדות, וים של דמעות. ומרגישה כאב בחלק שחסר לי בלב. האור שנתת לי במשך 22 שנים כבה באמצע החיים אבל אני אנסה להאיר אותו חזרה בזה שאני אצליח להגשים את חלומי בהמשכיות שלך למרות ששום דבר לא יחליף את מקומך בלבי ובנפשי ובחיי עד יום מותי. הנחמה בלבי שיום אחד נפגש למעלה ונזכה להתחבק ולהתנשק לעולם ועד. מאמא האוהבת אותך לעד".
השופט כתב, כי "בחרתי להתחיל בכתיבת פסק הדין בדברים המרגשים שנשאה אמו של מ' ז"ל, אל בנה המנוח, במלאות שמונה שנים לפטירתו, שכן הם מבטאים, ולו במעט, את כאבה של האם השכולה, אך בנוסף את הקושי של בית המשפט להכריע, בהיעדר חקיקה מתאימה, בסוגיה שבפניו".
בטרם החל מ' בטיפולי כימותרפיה, שמר מנות זרע של עצמו, המוחזקות בבית החולים סורוקה בבאר שבע. מהמסמכים הרפואיים אשר הוגשו לתיק על ידי בית החולים עולה כי ב-2007 אושפז מ' בבית החולים סורוקה לאחר שאובחן כלוקה בלוקמיה. ב-30 בספטמבר חתם על טופס "בקשה להקפאה ושימור זרע בבנק הזרע".
לממש את הצוואה הביולוגית של הבן
כשמונה שנים לאחר מכן, הגישו ההורים את התובענה, בה עתרו לצו עשה לשימוש בזרעו של מ' לצורך הפריית אישה אשר תיבחר על ידם ותימצא מתאימה על ידי בית המשפט. ההורים טענו, כי בקשתם לעשות שימוש בזרעו של בנם המנוח, עולה בקנה אחד עם רצונו ובקשתו של מ' טרם פטירתו, תוך שהם מבקשים לממש את צוואתו הביולוגית. עוד טענו התובעים בסיכומיהם, כי חרף הטעות שבכתב התביעה, עת ציינו כי למנוח היתה בת זוג, הרי שהוכיחו שבנם היה רווק, ללא בת זוג.
כשנה לאחר מכן, ב-25 בדצמבר 2016, הגישה המדינה את כתב הגנתה, לפיה היא מתנגדת לבקשה. בית החולים נמנע מלהביע את עמדתו בעניין. פרקליטות המדינה טענה, כי חרף כל הכאב לא ניתן להיעתר לעתירה, שכן מאחר ולמנוח היתה בת זוג כמצוין בכתב התביעה, הרי שאין לתובעים הסבים כל מעמד ולא ניתן לעשות שימוש בזרע אלא להפריית בת הזוג בלבד. עוד טענה המדינה בסיכומיה כי לא הוכח כי רצונו המפורש של המנוח, היה להביא ילדים לעולם לאחר מותו. לשיטת הפרקליטות, מתצהירי העדות שהוגשו לתיק, הוכח דווקא כי המנוח ביקש להביא ילדים בחייו, להבדיל מהבאת ילדים לאחר מותו.
השופט קבע כי למ' לא הייתה בת זוג בעת שנפטר, קיבל את התצהירים של בני משפחתו שרצה שתהיה לו המשכיות, גם לאחר מותו, וקבע כי יש לקבל את בקשתו של המנוח, לעשות שימוש בזרעו לאחר מותו בתנאי שהאישה אשר תהרה מזרעו "תהא אמו של הילד שייוולד, תגדלו כאם לכל דבר ועניין ואילו התובעים יהיו לו לסבים, ולא מעבר לכך". בית המשפט קבע עוד, כי השימוש בזרעו של המנוח ייעשה רק באישור בית המשפט, ולאחר שהאם העתידית תעבור את הבדיקות הנחוצות.