בית המשפט העליון הקל השבוע בעונשו של בני קוסטה והפחית שישה חודשי מאסר מתוך ארבע שנות המאסר שגזר עליו בית המשפט המחוזי לאחר שהורשע בניסיון אינוס ובביצוע מעשה מגונה, שניהם בנסיבות מחמירות. מתוך פסק הדין של העליון עולה כי אחת הסיבות המרכזיות להפחתה בעונש, אם לא המרכזית שבהן, היא העובדה שעורך דינו של קוסטה החליט למשוך את הערעור שהגיש בעניין הכרעת הדין על עצם הרשעתו של מרשו בניסיון האינוס.
קוסטה ערער לפני כשנה לבית המשפט העליון הן על הכרעת הדין של המחוזי שהרשיע אותו והן על העונש המחמיר לטענתו. ביום שני השבוע התקיים הדיון בערעור, ובפתח הדיון הודיע עו"ד ירון ברזילי המייצג את קוסטה כי בכוונתו למשוך את הערעור על הכרעת הדין בעניין ניסיון האינוס. ברזילי התמקד בערעורו בטענה שאין להרשיע את קוסטה במעשה מגונה, כיוון שהוא נכלל בניסיון האינוס. עוד טען עורך הדין כי העונש שהושת על מרשו אינו משקף את נסיבות המקרה החריגות.
בפסק הדין, שניתן כשעה בלבד לאחר תום הדיון, נכתב כי "טוב עשה בא כוח המערער בכך שחזר בו מיד בפתח הערעור, וביוזמתו, מהערעור על הכרעת הדין בעבירה העיקרית של ניסיון אינוס שבה הורשע. אנו רואים בכך קבלת אחריות והבעת חרטה מצד המערער על המעשים המכוערים שעשה וניסה לעשות במתלוננת", נכתב עוד בהחלטת העליון. "לאור האמור לעיל, מצאנו להפחית את עונשו של המערער בשישה חודשים, כך שחרף מאסר בפועל של ארבע שנים, יעמוד עונשו של המערער על 42 חודשים".
"בגלל עומס או עצלות"
גורם במערכת אכיפת החוק הביע תרעומת על פסק הדין וציין כי מדובר בפסיקה לא נדירה במערכת המשפט הישראלית. "בית המשפט העליון נתן לעבריין מורשע חצי שנה מתנה, רק כדי לחסוך לשופטים כתיבת פסק דין מנומק", טען הגורם. "זה פסק דין שכל כולו פרס לעבריינים מורשעים. יוצא ממנו תמריץ להגיש ערעורי סרק: תגיש ערעור, תפתח את הפצעים מחדש אצל הקורבן שלך, תבזבז את משאבי הפרקליטות ובית המשפט בהתעסקות חוזרת בחטאיך. ואז, במועד הדיון, תמשוך את הערעור ותקבל הנחה משמעותית בעונש בלי שום מחויבות מצדך".
גורם בעולם המשפט טוען שמדובר בשיטה שהשתרשה בעליון ובבתי משפט מחוזיים. "השופטים, אולי מתוך עומס, אולי מתוך עצלות, מקילים בעונשים בערעורים בנימוקים תמוהים, או לוחצים מאוד על הצדדים להתפשר, רק כדי שלא יצטרכו לדון לגופו של עניין ולכתוב פסק דין מנומק".
זאת ועוד: במקרה של קוסטה השופטים החליטו כי משיכת הערעור על הכרעת הדין מהווה "קבלת אחריות והבעת חרטה" של העבריין המורשע כלפי המתלוננת, אולם השופטים לא טרחו אפילו לשאול את קוסטה אם הוא אכן מתחרט ולוקח אחריות על מעשיו. כאשר פנינו לעו"ד ברזילי וביקשנו לשמוע את הסברו למשיכת הערעור, הוא אמר שהחליט על כך ביום הדיון לאחר ששקל את סיכויי הלקוח. "זו שאלה היפותטית", ענה ברזילי לשאלת "מעריב־השבוע" אם קוסטה אכן מביע חרטה ולקח אחריות על מעשיו.
כאמור, אין מדובר בפסיקה חריגה ויוצאת דופן. כך לפני חצי שנה, החליט הרכב אחר של בית המשפט העליון להפחית בחצי את עונשו של עבריין מין שהורשע במעשה מגונה, ולהוריד שישה חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, במקום 12 חודשי מאסר בכלא. גם כאן התחשבו השופטים בהחלטת המערער לחזור בו מן הערעור על הכרעת הדין. בפסק הדין אף ציינו השופטים בפירוש כי משיכת הערעור נעשתה רק בעקבות התערבותם, וגם זאת רק בסיום הדיון, וגם כאן ראו שופטי העליון במשיכת הערעור קבלת אחריות מצדו של המערער. "נתנו משקל לקבלת האחריות על ביצוע המעשה המגונה שבו הורשע המערער, שבאה לידי ביטוי בחזרה מן הערעור ובתחילת תשלום הפיצוי. גם אם קבלת האחריות היא בשלב מאוחר, ראינו בה חשיבות".
נראה שההסבר לנוהג נעוץ בעומס הכבד על בתי המשפט, ובפרט על בית המשפט העליון. מדי שנה נפתחים לא פחות מ־10,000 תיקים חדשים בבית המשפט העליון, המונה 15 שופטים בלבד. בבתי המשפט המחוזיים נפתחים כ־70,000 תיקים, ובבתי משפט השלום 700,000 תיקים. מדובר בעומס אדיר המאיים לגרום לקריסת מערכת המשפט, ונראה כי הוא מאלץ את השופטים להתייעל ולקצר תהליכים.
"חשש לפגיעה בעקרון הצדק"
פרופ' אביעד הכהן, נשיא המרכז האקדמי "שערי מדע ומשפט", סבור שאם אכן מדובר בתופעה רווחת - היא חמורה ביותר. "המשמעות היא שקביעת מידת העונש שרירותית לחלוטין", אומר הכהן ל"מעריב־השבוע", וטקטיקה של עורך דין מיומן המגיש ערעור על עצם ההרשעה - גם אם אין לה כל בסיס - עשויה להביא להפחתה משמעותית של שנות המאסר, ולהפך: מי שאין ידו משגת לשלם לעורך דין שינהל עבורו ערעור מעין זה, ייאלץ לשבת מאחורי סוגר ובריח במשך תקופה ארוכה רק בשל אי מיומנותו או משאביו הדלים. תופעה מעין זו פוגעת פגיעה קשה בעקרונות יסוד של שוויון וצדק".
"מעבר לכך", מוסיף פרופ' הכהן, "אומנם נאמר פעמים רבות שמלאכת קציבת העונש - כמו המשפט כולו - אינם מדע מדויק, אך מכאן ועד לזילות מוחלטת של אחידות בענישה ושימוש לרעה בהליכי ערעור כדי להביא לקיצור עונש כשהדבר אינו מוצדק מהותית, הדרך רחוקה. יש לקוות שבתי משפט ייתנו דעתם לכך, ובמסגרת הרפורמות החשובות בניסיון ליצור אחידות בענישה, יילקח בחשבון גם הליך הערעור ותוצאותיו".
מפרקליטות המדינה נמסר בתגובה: "החלטת בית המשפט העליון התקבלה בניגוד לעמדת הפרקליטות כי יש להותיר את עונשו של בני קוסטה על ארבע שנות מאסר, כפי החלטת בית המשפט המחוזי".
מהנהלת בתי המשפט נמסר בתגובה: "פסק הדין קצר ומדבר בעד עצמו. המשפט 'לאור האמור לעיל' מסכם את פסק הדין ומתייחס אליו בכללו".