האם יד אחת של המדינה לא יודעת מה היד השנייה עושה? צווים שהדביקו הבוקר (ראשון) פקחים של הוועדה לתכנון ובניה על המבנים הזמניים החדשים של מפוני הכפר הבדואי אום אל חיראן, מעלים את החשש שהתשובה לשאלה הזו חיובית. לפני ארבעה חודשים חשף "מעריב" את פרטי החוזה שנחתם בין המדינה לבין אנשי אום אל חיראן. למעלה משנה אחרי נסיון פינוי ההתיישבות הבלתי חוקית בכפר שבנגב, אירוע שבמהלכו נדרס השוטר ארז עמדי ז"ל למוות, ונהרג תושב המקום יעקוב אבו אל קיעאן, התחייבו תושבי המקום להתפנות לשכונה 12 בחורה, שהקצתה להם המדינה, תמורת התחייבות של המדינה לפצות אותם במגרשים ובכסף.
כיוון שהמפונים היו אמורים לפנות את מבניהם הנוכחיים עד לסוף חודש אוגוסט, התחייבה המדינה בכתב, בהסכם שנחתם איתם, שלא לפעול לפתיחת צווי הריסה למבנים זמניים שיבנו בשטח השכונה החדשה. לפני כחודש התחילו התושבים לבנות במיתחם החדש שהוקצה להם, אלא שהבוקר, בניגוד להסכם, הגיעו פקחים של הוועדה המרחבית לתכנון ובניה - נגב מזרחי, והדביקו להם צווי הפסקת עבודה, צווים המאפשרים לוועדה להרוס את המבנים במהלך השנה הקרובה.
לדברי דוד בונפלד, יו"ר הוועדה לתכנון ובניה, איש לא הראה לו את ההסכם עם תושבי אום אל חיראן: "עד לרגע זה לא קיבלתי את ההסכם. אני אפילו לא יודע מה כתוב בו. להערכתי אין בכלל הסכם. יש דיבורים. ניסיתי להבין מה זה אומר לבנות בתים בלי היתר. אני לא יכול לקחת על עצמי את האחריות שאיזה ילד ייפגע שם. אף אחד לא מגבה אותי, אין לי יועצים משפטיים שנותנים לי מטרייה משפטית למקרה שיקרה שם אסון".
"יתרה מזאת, בימים הקרובים אני מתכוון להוציא צווים גם לשאר הבתים. הייתי סבלני אבל אני לא יכול לחכות עוד". אחד ממנהיגי משפחת אבו אל קיעאן אמר: "זו בושה למדינה שהיא לא מכבדת את ההסכמים שעליה היא בעצמה חתמה. היינו אמורים לפנות את הכפר בתוך כמה שבועות. עכשיו נעצור ונחשוב מה אנחנו עושים. אי אפשר לצפות מאיתנו להרוס בגלל שהתחייבנו, ומהצד השני לא לתת לנו לבנות כמו שהמדינה התחייבה לנו. אנחנו אמורים לעבור לגור באוויר?".