בית משפט השלום לנוער זיכה מחמת הספק קטין מעבירת תקיפה בנסיבות מחמירות למרות ששלושה שוטרים טענו שזיהו אותו, ושניים מתוכם טענו שרמת וודאות הזיהוי עומדת על 100% והשופט שמעון לייבו קבע כי התרשם לטובה שעדותם מהימנה וכנה.
על פי כתב האישום הקטין שהה יחד עם חבורת נערים ליד מתחם הסינמה סיטי בירושלים בשעת לילה מאוחרת. החברה ראתה קטין אחר ודרשו ממנו כסף או שיהרגו אותו. הקטין סירב, והחבורה החלה להכות אותו בכל חלקי גופו. לאחר שהגיעו למקום שני עוברי אורח, החלה החבורה לתקוף גם אותם.
האירוע תועד במצלמות האבטחה והגיע לבית המשפט. הנאשם כפר בכל המיוחס לו וטען כי לא היה באירוע בשעת המעשה.
הקטין כפר במיוחס לו, והתיק עבר לשמיעת ראיות כאשר כבר במעמד זה נטענו טענות בדבר קשיים ראייתיים הנוגעים ליכולת הזיהוי של הנאשם בסרטון – שהיווה את הראייה היחידה בתיק.
במשפט העידו שלושה שוטרים שלטענתם זיהו את הנאשם על פי הסרטון ולאור היכרות קודמת עמו. עו"ד אריק בוקטמן שייצג את הקטין מטעם הסניגוריה הציבורית הציג בפני בית המשפט את המחקרים הרבים שמצביעים על הקשיים הרבים בהסתמכות על זיהוי, ועל כך שאחת מכל שלוש הרשעות שווא נובעת מזיהוי שגוי.
בית המשפט קיבל את עמדת עו"ד בוקטמן וקבע כי המדינה לא עמדה בנטל הראייתי, חרף העובדה כי הנאשם שתק בחקירתו ביחס לשאלות מסוימות, סרב להעיד במשפט או לספק אליבי.
בית המשפט קיבל את הטענה כי מדובר בזיהוי הוליסטי ולא זיהוי פנים, היות וכמעט לא ניתן להבחין בסרטון בתווי הפנים של המעורב. למרות זאת, השוטרים לא ציינו בעדותם פרטים מיוחדים שלאורם זיהו את הנאשם. עוד נטען כי עולה חשש ממשי לזיהוי מתגלגל, ובו השוטרת השפיעה על השוטר השני כיוון ששניהם ראו את הסרטון יחדיו בערב האירוע ושוחחו ביניהם על הזיהוי. וכל שכן על השוטר השלישי שחקר את הנאשם בזמן אחר, ובידיעה שכבר זוהה על ידי שני קודמיו. עו"ד בוקטמן אף עמד על כך כי חרף זיהויים נוספים של השוטרים, שוחררו יתר החשודים בפרשה, דבר המלמד על כך שאין להסתמך על יכולת הזיהוי שלהם.