דנקנר נכנס לכלא: "יום קשה לי ולמשפחתי, אוהב את המדינה"

"מורכבת ולא שגרתית בראי עבירות התרמית בניירות ערך אשר נדונו עד כה בבית משפט זה", כך תיארו שופטי בית המשפט העליון את הפרשה, שבגינה נפל מי שהיה אחד האנשים הבכירים והדומיננטיים ביותר בשוק ההון הישראלי. 
 

ואכן, מדובר בפרשה יוצאת דופן. בראש ובראשונה, בשל זהות חברת האחזקות שעמדה במרכזה - IDB, אשר הייתה בעת ביצוע המעשים חברה ציבורית והקונצרן הגדול במשק הישראלי. 
 

שנית, בשל העובדה שתוצאות מעשיהם של נוחי דנקנר ושותפיו נוגעות כמעט לכל אזרח, בין במישרין ובין בעקיפין. לבסוף, הפרשה הייתה מורכבת משפטית, משום שהעבירות הן כאלה שהגבול בינן לבין פעילות לגיטימית וכשרה, אינו ברור כשמש. הרשעת הנאשמים התבססה על ראיות נסיבתיות, שמטרתן העיקרית הייתה אחת ויחידה – לחשוף ולהבין את שהתרחש במוחם ובלבם של הנאשמים בעת ביצוע המעשים.
 

ביולי 2016 הרשיע בית המשפט המחוזי בתל אביב את דנקנר בכך שהריץ את מניות IDB בעזרת הנאשם הנוסף בתיק, איתי שטרום, ערב הנפקת החברה בבורסה, בפברואר 2012. שטרום רכש כמות גדולה מאד של מניות הקונצרן ומכר אותן מחוץ לבורסה - ובכך יצר מצג שווא של שווי גבוה למניה. 
 

לצורך הרכישה המסיבית, סייע דנקנר לשטרום בגיוס כספים. המהלך הצליח וההנפקה הניבה לקונצרן סכום של 321 מיליון שקל. 
 

בית המשפט המחוזי גזר על דנקנר שנתיים מאסר. הוא ערער לבית המשפט העליון על עונשו וכן על עצם הרשעתו בפלילים, וטען כי פעל בתום לב. שופטי העליון דחו את ערעורו ולעומת זאת קיבלו את ערעור המדינה על קלות העונש. 
 

הם גזרו עליו שלוש שנות מאסר וכתבו: "מי שעובר עבירות אלה נדרש להפעיל מידה רבה של יוזמה, יצירתיות ותכנון מקדים. התועלת הגלומה בביצוען היא כלכלית במהותה, בין אם רווח כספי ישיר ובין אם מעמד חברתי, ומכאן אפוא כי קיימת חשיבות רבה כי עונש מאסר מוחשי וממשי יעקר את כדאיות ביצוע העבירה".